אנדרו מור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדרו מור
Andrew B. Moore
אנדרו מור
אנדרו מור
לידה 7 במרץ 1807
מחוז ספרטנבורג, קרוליינה הדרומית, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 באפריל 1873 (בגיל 66)
מריון, אלבמה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא אנדרו בארי מור
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות פיירוויו, מריון, אלבמה, ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אלבמה ה־16
1 בדצמבר 18572 בדצמבר 1861
(4 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדרו בארי מוראנגלית: Andrew Barry Moore;‏ 7 במרץ 18075 באפריל 1873) היה פוליטיקאי אמריקאי מאלבמה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אלבמה ה-16 בשנים 18571861, בעת פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרו מור נולד במחוז ספרטנבורג שבקרוליינה הדרומית כבנם של ג'יין וצ'ארלס מור, מגדל כותנה וותיק מלחמת העצמאות של ארצות הברית ומלחמת 1812. אביו של מור רכש ב-1820 קרקע במחוז פרי שבאלבמה, ולשם עברה המשפחה, אף על פי שאנדרו נשאר ללמוד בבית ספר בקרוליינה הדרומית עד שב-1826 הצטרף למשפחתו.

ראשית הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלימד במשך שנתיים בבית ספר במריון שבמחוז פרי, למד מור משפטים בקריאה עצמית, וב-1833 התקבל ללשכת עורכי הדין. במשך שמונה שנים הוא כיהן כשופט שלום במחוז פרי.

ב-1839 נבחר מור מטעם המפלגה הדמוקרטית לבית הנבחרים של אלבמה. ב-1842 הוא נבחר לכהונה נוספת, ובסופו של דבר כיהן בבית הנבחרים ארבע תקופות כהונה רצופות. בשנים 1843, 1844 ו-1845 הוא נבחר כיושב ראש הבית. הוא עבד בשיתוף פעולה הדוק עם המושל בנג'מין פיצפטריק לטובת פירוקו של הבנק המדינתי. מור קידם את העברת בירת אלבמה למונטגומרי ונשא את הנאום האחרון בבניין בית הנבחרים הישן בבירה הקודמת טסקלוסה.

ב-1846 חידש מור את עיסוקו בעריכת דין. ב-1848 הוא היה אלקטור עבור מועמד הדמוקרטים לואיס קאס. ב-1851 הוא מונה על ידי המושל הנרי קולייר לכהן כשופט בבית המשפט הנודד, תפקיד בו הוא כיהן עד 1857, כאשר קיבל על עצמו את מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אלבמה.

מושל אלבמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות הכלליות נבחר מור לאחר שהיה המועמד היחיד. במהלך תקופת כהונתו הראשונה זכו מערכת החינוך והעבודות הציבוריות לתשומת לב משמעותית. הושלמה בנייתו של בית החולים לחולי נפש בטסקלוסה, וד"ר פיטר ברייס מונה כמנהלו הראשון. בטלדגה הוקם המוסד לחרשים ועיוורים. במוביל הוקם הקולג' הרפואי, שהיה מסונף לאוניברסיטת אלבמה. מור קידם את המימון המדינתי, שהושלם על ידי מענקי קרקעות פדרליים לסלילת מסילת ברזל. הוא נתן במיוחד עדיפות למאמצים לסלילת מסילת אלבמה ומסילת נהר אלבמה כדי לקשר את האזורים הדרומיים אל האזורים הצפוניים של המדינה.

כמי שנחשב אז למתון בסוגיית העבדות, הביס מור את ויליאם פ. סמפורד הקיצוני בבחירות לכהונתו השנייה כמושל ב-1859. אף על פי שהוא היה מוטרד יותר מההגנה על מוסד העבדות לאחר הפשיטה של ג'ון בראון על מאגר הנשק הרפרס פרי, וירג'יניה באוקטובר 1859, המשיך מור לנקוט בצעדי זהירות. על כל פנים, בית המחוקקים של אלבמה העביר בפברואר 1860 חוק להקמת ארגון צבאי מדינתי. על פי החוק הוקמה ועדה צבאית שכללה את המושל, שליש צבאי, מפקח כללי, וקצין מנהל, ושעמדה בראש צבא של 8,000 מתנדבים. בית המחוקקים גם אישר החלטה שעל פיה היה על המושל, במקרה של בחירתו לנשיאות ארצות הברית של מועמד רפובליקני, לערוך בחירות של נציגים לוועידה מדינתית "שתשקול, תחליט, ותעשה כל מה שנחוץ כדי להגן על האינטרסים של המדינה". ב-24 בדצמבר 1860, הוציא מור צו לעריכת בחירות, שהובילו לכינוס ועידת הפרישה ב-1861.

בין הבחירות לנשיאות של 1860, בהן נבחר אברהם לינקולן, לבין התכנסות ועידת הפרישה של אלבמה ב-7 בינואר 1861, נקט מור בכמה צעדים החלטיים להגנת מצבה הפיננסי של אלבמה ויכולותיה ההגנתיות. הוא האיץ בבנקים להשעות תשלומים במתכות יקרות ולבצע החלפת סכומים גבוהים באיגרות חוב מדינתיות. הוא הורה למיליציה המדינתית לתפוס את מאגר הנשק של צבא ארצות הברית במאונט ורנון, בפורט מורגנס ובפורט גיינס שבמפרץ מוביל. הוא גייס יותר מ-500 איש לסיוע למושל פלורידה מדיסון פרי בתפיסת המוצבים של צבא ארצות הברית בפנסקולה.

כאשר הוקמה ממשלת קונפדרציית המדינות של אמריקה במונטגומרי בפברואר 1861, עשה מור שימוש בהשפעתו כדי להבטיח את בחירתו של ג'פרסון דייוויס השמרן על פני ויליאם לונדס יניסי הרדיקלי יותר.

לאחר כהונתו כמושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום כהונתו כמושל, מונה מור כעוזר אישי מיוחד למושל ג'ון גיל שורטר, ופעל לתאם את רכישת והעברת האספקה לגנרל אלברט סידני ג'ונסטון בצפון אלבמה. לאחר כניעתו של הגנרל רוברט אדוארד לי, נעצר מור על ידי הכוחות הפדרליים ונכלא במבצר פולסקי בסוואנה יחד עם מנהיגים אחרים של הקונפדרציה. באוגוסט 1865 הוא שוחרר ושב למריון, שם חידש את עיסוקו בעריכת דין.

אנדרו מור נפטר במריון ב-5 באפריל 1873. הוא הניח אחריו את רעייתו מרי גורי, שאותה נשא לאישה ב-1832. הוא נטמן בבית הקברות פיירוויו שבעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרו מור בוויקישיתוף