אנדרו שון גריר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


אנדרו שון גריר
Pulitzer2018-andrew-sean-greer-20180530-wp.jpg
לידה 5 בנובמבר 1970 (בן 48)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בראון, אוניברסיטת מונטנה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן, סיפור קצר עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות לס (ספר) עריכת הנתון בוויקינתונים
andrewgreer.com
פרסים והוקרה פרס פוליצר לסיפורת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדרו שון גריר (נולד בנובמבר 1970) הוא סופר אמריקאי הכותב בעיקר רומנים וסיפורים קצרים[1] זוכה פרס פוליצר לספרות.

גריר הוא המחבר של הספר סיפור נישואים (ראה אור בעברית בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר) אותו כינה הניו יורק טיימס "רומן פיוטי ומלא השראה".

ספרו: "הוידויים של מקס טיבולי" נבחר על ידי הסן פרנסיסקו כרוניקל כאחד הספרים הטובים ביותר של שנת 2004 [2] וקיבל את פרס הספר הטוב של קליפורניה. [3] בשנת 2018 זכה גריר זכה בפרס פוליצר לספרות פרוזה עבור ספרו האחרון לס .

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרו שון גריר נולד בנובמבר 1970, אח לתאום זהה, בוושינגטון די.סי. בן לשני הורים מדענים[4]. הוא גדל ברוקוויל, מרילנד, שם למד בבית הספר היסודי ג'ורג'טאון, ולאחר מכן היה סטודנט באוניברסיטת בראון ושימש שם כמתמחה בתפקיד הדובר. בין מוריו בבראון היו הסופרים רוברט קובר ואדמונד וייט[5]. גריר חי זמן מה באיטליה[6].

גריר לימד באוניברסיטה החופשית של ברלין[7] וכן בתוכנית האקדמית לכתיבה יצירתית, ה Iowa Writers' Workshop [8] של אוניברסיטת איווה.

הוא היה אחד המועמדים הסופיים לקבלת פרס בפסטיבל הספרותי של פרמיו פון רזורי על יצירה מתורגמת לאיטלקית[9] הופיע בתוכניות טלוויזיה רבות, בין היתר Today Show[10].

הוא עמית מרכז קולמן ספריית העיר ניו יורק, [11] עמית NEA [12] ושופט בפרס הספר הלאומי[13].

גריר הוא מחברם של שישה ספרי פרוזה[14] (מהם שניים ראו אור בעברית), סיפורים קצרים ועוד. מתגורר בסן פרנסיסקו ובטוסקנה עם בן זוגו[15].

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים של גריר ראו אור בדפוס בעיתונים גדולים, בין היתר במגזין אסקווייר, פריז ריוויו, הניו יורקר ופרסומים לאומיים אחרים.

ספרו השלישי, הוידויים של מקס טיבולי, ראה אור בשנת 2004; מאמר מאת ג'ון אפדייק בניו יורקר הגדיר את הספר "קסום, בסגנון המבושם, הגנדרני והמפוקפק של אותה ההתפכחות שהביאה לגדולות את פרוסט ונבוקוב"[16]. לאחר מכן הסופר מיץ' אלבום בחר בספר הווידויים של מקס טיבולי למועדון הספר של התוכנית "Today Show" והספר במהרה הפך לרב מכר[17]. עלילת הספר עוסקת בסיפורו של גבר המזדקן לאחור, בהשראת שירו של בוב דילן: "My Back Pages". למרות הדמיון בנושא הכללי, אין לעלילת הספר קשר לסיפור הקצר של פרנסיס סקוט פיצג'רלד, ולסרט שפורסם בשנת 2008, הסיפור המופלא של בנג'מין באטן .

בשנת 2008 ראו אור קובץ מסיפוריו באנתולוגיה בשם "הספר של אנשים אחרים".

ספרו הרביעי של גריר סיפור נישואים ראה אור באנגלית בשנת 2008.[18] ה"ניו יורק טיימס" תיאר את הספר:" מר גריר יוצר בצורה חלקה כוריאוגרפיות של נרטיב מסובך העוסק באופן אותנטי בגעגועים וברצונות של הדמויות שלו (...)" [19] ה"וושינגטון פוסט" תיאר את העלילה כ"מלאת מחשבה, מורכבת וכתובה להפליא".[20]

בשנת 2009 זכה גריר בפרס או. הנרי לסיפורים קצרים.

ספרו החיים הבלתי אפשריים של גרטה וולס ראה אור ביוני 2013. [21]

הרומן שלו לס ראה אור באנגלית בשנת 2017 [22] וקיבל את פרס פוליצר בשנת 2018. גריר: ""גם כילד לא חלמתי על פוליצר", הוא מודה. "אפילו לא ידעתי מה זה. זה היה שייך מבחינתי לאלי הספרות בלבד. אני חושב שהשופטים רצו להאיר סוג שונה של ספרות (...) החדשות הטובות על הפוליצר הגיעו אלי בדיוק כשהחלפתי חיתול לכלב במהלך שנת שבתון באיטליה. לא חלמתי על זה גם בחלומותיי הוורודים ביותר (...)" [23]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף
סיפורים [27]
כותרת שנה פורסם לראשונה הודפסה מחדש / נאספה הערות
זה יום קיץ 2017 Greer, Andrew Sean (19 ביוני 2017). "It's a summer day". The New Yorker 93 (17): 54–60. 

ספריו שראו אור בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרו שון גריר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Books, Used, New, and Out of Print Books - We Buy and Sell - Powell's. "Powell's Books". www.Powells.com. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  2. ^ Villalon, Oscar (12 בדצמבר 2004). "The year's finest". The San Francisco Chronicle. 
  3. ^ Benson, Heidi (16 במאי 2005). "Max Tivoli author wins California Book Award". The San Francisco Chronicle. 
  4. ^ Greer, Andrew. "Andrew Sean Greer Bio". בדיקה אחרונה ב-21 במרץ 2017. 
  5. ^ Gussow, Mel (30 במרץ 2004). "A Character In Reverse, An Author In the Clouds". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2019. 
  6. ^ http://www.washingtonian.com/2018/06/01/rockville-native-andrew-sean-greer-local-origins-pulitzer-prize-
  7. ^ "Greer, Andrew Sean". www.GeistesWissenschaften.FU-Berlin.de. 8 באוקטובר 2012. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  8. ^ "Andrew Sean Greer - Iowa Writers' Workshop - College of Liberal Arts & Sciences - The University of Iowa". WritersWorkshop.UIowa.edu. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  9. ^ "Festival". Festival degli Scrittori - Premio Gregor von Rezzori. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  10. ^ "Taking ‘time’ to find your life love". TODAY. 
  11. ^ "Andrew Sean Greer, Julie Orringer, and Lore Segal". The New York Public Library. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  12. ^ "Andrew Sean Greer - NEA". www.Arts.gov. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  13. ^ "2007 National Book Awards Winners and Finalists, The National Book Foundation". www.NationalBook.org. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  14. ^ "Less". Hachette Book Group. 
  15. ^ לס - אנדרו שון גריר | ידיעות ספרים שאוהבים, www.ybook.co.il
  16. ^ Updike, John (26 בינואר 2004). "Mind/Body Problems". The New Yorker. 
  17. ^ George, Lynell (11 במאי 2008). "Secrets that live in the Sunset". Los Angeles Times. 
  18. ^ "The Story of a Marriage". בדיקה אחרונה ב-21 במרץ 2017. 
  19. ^ Walsh, Kirk (23 באפריל 2008). "Amid Social Shifts, a Wife of the ’50s Tries to Piece Together Her Shattered World". The New York Times. 
  20. ^ See, Carolyn (9 במאי 2008). "What We Do for Love". The Washington Post. 
  21. ^ "The Impossible Lives of Greta Wells". HarperCollins Publishers. 
  22. ^ "Lee Boudreaux Books - LESS by Andrew Sean Greer". www.LeeBoudreauxBooks.com. בדיקה אחרונה ב-3 בינואר 2018. 
  23. ^ זוכה פרס פוליצר מסרב להיות "סופר להטב"י": "נלחם בדעות קדומות", www.maariv.co.il
  24. ^ "O. הנרי פרס סיפורים 2009 - זכייה סיפורים", PEN / O. פרסי הנרי
  25. ^ "The Story of a Marriage - Andrew Sean Greer - Macmillan". Macmillan.com. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2018. 
  26. ^ "Less". HachetteBookGroup.com. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2018. 
  27. ^ סיפורים קצרים, אלא אם צוין אחרת.