אנדריי איוואנוב

אנדריי איוואנוב
Андрей Иванов
לידה	1775; מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	12 ביולי 1848 (יוליאני) (בגיל 73 בערך); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מקום לימודים	האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1797)
תקופת הפעילות	? – 12 ביולי 1848
תחום יצירה	ציור
הושפע על ידי	גריגורי אוגריומוב
פרסים והוקרה	מדליית זהב גדולה של האקדמיה הקיסרית לאמנויות
צאצאים	אלכסנדר איוואנוב, Sergey Ivanov

אנדריי איוואנוב (ברוסית: Андрей Иванов ‏; 24 ביולי 1775–1848) היה צייר רוסי בסגנון נאו-קלאסי שהתמחה בסצנות היסטוריות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא ננטש על ידי הוריו וגדל בבית היתומים במוסקבה. הוא נרשם לקורסים היסודיים באקדמיה הקיסרית לאמנויות ב-1782, ולאחר מכן למד אצל גריגורי אוגריומוב ^[1] וגבריאל פרנסואה דויין, וסיים את לימודיו ב-1797. הוא החל ללמד באקדמיה ב-1798 והפך לאקדמאי ב-1803.

בערך באותו זמן, הוא פגש את אשתו לעתיד, יקטרינה איוואנובנה דמרט (1782–1843). ב-21 בספטמבר 1800 התקיימה החתונה שלהם. בשנת 1806, נולד לבני הזוג איוואנוב הבן, אלכסנדר, אמן לעתיד. מאוחר יותר, כפרופסור בכיר, קיבל אנדריי איוואנוב דירה בבניין הראשי של האקדמיה. לבני הזוג איוואנוב היו עשרה ילדים.

במהלך תקופה זו, הוא עסק בהעתקת יצירות של המאסטרים האיטלקיים הישנים ובציור אייקונים. בשנת 1812 הוא מונה לפרופסור על ציורו של הנסיך מסטיסלאב האמיץ ועל תבוסתה של רדדיה. בשנת 1820 הוא צייר את הפרסקו "מינרווה מרחפת בשמיים" עבור גרם המדרגות בבניין האקדמיה.

ציורו "מותו של גנרל קולנב" הכעיס את הצאר ניקולאי הראשון כשהוצג ב-1830, ככל הנראה משום שהוא תיאר אירוע בעייתי בהיסטוריה הרוסית. כתוצאה מכך, איוואנוב הודח מהאקדמיה. ^[2]

כמה שנים לאחר מכן, כאשר חזר קארל ברולוב לרוסיה והוצג לו זר דפנה, הוא הוריד אותו מראשו והניח אותו במקום זאת על ראש איוואנוב, כאות כבוד והערכה.

למרות פרישתו הכפויה, איוואנוב נשאר פעיל כצייר וחבר בכמה אגודות אמנותיות.

הוא מת מכולרה.

קברו בבית הקברות בסמולנסק לא שרד.

בנו היה הצייר אלכסנדר איוואנוב.