אנדריי סחרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדריי סחרוב
Сахаров, Андрей Дмитриевич
RIAN archive 25981 Academician Sakharov.jpg
לידה 21 במאי 1921
מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בדצמבר 1989 (בגיל 68)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים ברית המועצות
מקום קבורה בית קברות ווסטריאקובסקויה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט איגור תם עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה פרסים והוקרה
בן או בת זוג ילנה בונר עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות אחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות.
www.sakharov.space
תרומות עיקריות
אבי פצצת המימן הסובייטית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדריי דמיטרייביץ' סָחָרוֹברוסית: Андрей Дмитриевич Сахаров;‏ 21 במאי 192114 בדצמבר 1989) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, דיסידנט ופעיל זכויות אדם. זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1975. סחרוב היה אבי פצצת המימן הסובייטית, ונודע לא פחות גם כאחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות. סחרוב פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחרוב נולד ב-1921, במוסקבה לאב רוסי מרצה לפיזיקה, ולאם ממוצא יווני. סבו היה עורך דין ידוע, שפעל למען זכויות האדם ברוסיה הצארית. משפחתו התגוררה עם קרובים, והורי הילדים בסביבתו דאגו לחינוך ביתי עבורם, במקום לשלוח אותם לבית הספר. כך אביו לימד אותו אישית מתמטיקה ופיזיקה, ועשה עימו ניסויים. בגיל 12 נכנס לבית הספר לראשונה.

בתקופת נעוריו הושלכו למחנות או הוצאו להורג מאות אלפי בני אדם על ידי משטר סטלין, בהם דודיו של סחרוב וקרובי משפחה אחרים. למרות הקשיים, סיים סחרוב את לימודיו בהצטיינות, והתקבל ב-1938, ללימודי פיזיקה באוניברסיטת מוסקבה. לימודיו נעצרו עקב פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות. בריאותו הלקויה מנעה את גיוסו לשירות צבאי, אך הוא התנדב למשמר האזרחי. והמשיך את לימודיו כשהתאפשר.בעקבות התקרבות הנאצים למוסקבה ב-1941, פונתה האוכלוסייה האזרחית ממנה, והאוניברסיטה בה למד כמו גם מפעלים רבים ומוסדות השלטון הועברו מזרחה.

ב-1942, סיים סחרוב את לימודי התואר הראשון בהצטיינות, באַשְגַבָּט שבטורקמניסטן. למרות שיכול היה להמשיך לתואר מתקדם, הוא בחר להתגייס למאמץ המלחמתי, והוצב כטכנאי מעבדה במפעל תחמושת בעיר אוּלְיַאנוֹבְסְק. במפעל פיתח מכשיר מגנטי פשוט לבדיקת האיכות של פצצות חודרות שריון לאחר ייצורן.

סחרוב התחתן ב-1943, עם טכנאית המעבדה קלאבְדיה וִיחִירֶבָה, אותה הכיר במפעל. לזוג נולדו שלושה ילדים, וב-1945, לאחר סיום המלחמה, הם חזרו למוסקבה, להמשך לימודיו.

בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין ווסטריקובקוי במוסקבה. היה נשוי משנת 1972 לילנה בונר, פעילת זכויות האדם, שנפטרה בארצות הברית בחודש יוני 2011.[1]

סחרוב על גבי בול משנת 1991

קריירה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחרוב החל ללמוד לדוקטורט, במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצותלמדעים (FIAN), בהדרכה הפיזיקאי הנודע איגור תם (Tamm), לימים חתן פרס נובל בפיזיקה. מחקרו של סחרוב עסק בפיזיקה של החלקיקים היסודיים, הוא סיים את העבודה תוך שנתיים בלבד, וב-1947 הוענק לו תואר דוקטור[2].ב-1946 וב-1947, במהלך לימודי הדוקטורט שלו, הוצע לסחרוב להצטרף לקבוצות מחקר בנושא הנשק הגרעיני, אך הוא דחה את ההצעות. ב-1948, כשהוקם צוות גרעיני במכון לפיזיקה, בראשות תם, הוא נאלץ להצטרף.

עם תום מלחמת העולם השנייה, החל סחרוב לחקור את נושא הקרינה הקוסמית במסגרת עבודתו במכון לבדב לפיזיקה, ובאמצע 1948 היה לחבר בפרויקט פיתוח פצצת האטום הסובייטית בראשותו של איגור קורצ'טוב. לאחר מכן, מילא תפקיד מפתח בפיתוח פצצת המימן הסובייטית, פצצת "עוגת השכבות" שפוצצה לראשונה ב-12 באוגוסט 1953. סחרוב הביא גישה הנדסית חדשה בתכנון הפצצה, שהייתה מורכבת מליבה של חומר בקיע, עטופה לסירוגין בשכבות של אורניום ושל דלק תרמו-גרעיני (איזוטופים של מימן ושל ליתיום), והכול נעטף בחומר נפץ קונבנציונלי[2].

ב-1950 עברו סחרוב ורוב צוות הפיתוח לעיר סארוב, מרחק כמה מאות קילומטרים ממוסקבה, שהייתה למרכז המחקר הגרעיני של ברית המועצות.

בשנת 1953 נבחר כחבר קבוע באקדמיה למדעים, וקיבל את הראשון מבין שלושת אותות "גיבור העמל הסוציאליסטי".

בשנת 1956 זכה בפרס לנין.

סחרוב המשיך לעבוד על פיתוחי פצצת המימן, עד ל"פצצת הצאר" שפוצצה באוקטובר 1961, והייתה הפצצה רבת העוצמה ביותר שפוצצה מעולם (עוצמתה 50 מגהטון TNT).

סחרוב גם הגה את רעיון כור ההיתוך המבוקר המכונה "טוקמאק", לשימוש אזרחי, שהוא עדיין הבסיס לרוב הפרויקטים בתחום זה. יחד עם איגור תם הוא הגה את רעיון הכליאה של פלזמה חמה מיוננת באמצעות שדה מגנטי דמוי טורוס, לשם שליטה בהיתוך התרמו-גרעיני. רעיון זה הביא לפיתוח מתקן הטוקמק.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחרוב סירב להצטרף למפלגה הקומוניסטית, אף על פי שהסירוב לעשות זאת היה צעד חתרני. "לא יכולתי להצטרף למפלגה כי חלק ממעשיה בעבר היו פסולים בעיניי", ציין בזיכרונותיו[2].

מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו, והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.

בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית.

שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות, בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב.

בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב-1975 אך הוא לא הורשה להשתתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של הסירובניקים היהודים לעלות מברית המועצות לישראל. ב-22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן.

בין השנים 1980–1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לועידת נציגי העם והיה ממנהיגי האופוזיציה.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס סטלין (1953)
  • פרס לנין (7 בספטמבר 1956)
  • פרס היינץ פייגלס לזכויות אדם של מדענים (1979)
  • פרס האקדמיה המלכותית ההולנדית למדע ואומנויות (1989)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (1974)
  • הרצאת לאו סילארד (1983)
  • פרס טומאלה (1984)
  • פרס השלום ע״ש אלברט איינשטיין (1988)
  • מדליית אליוט קרסון (1985)
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל (1985)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (1962)
  • פרס נובל לשלום (1975)
  • הומניסט השנה (1980)
  • עיטור לנין (1956)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (1953)
  • פרס חופש הביטוי הנורווגי (1980)
  • גיבור העמל הסוציאליסטי (1955)
  • מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב של ויטיס
  • מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה
  • מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיו
  • מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חרונינגן
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים
  • מדליה על הכשרת קרקעות בתולות
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • מדליית ותיק העמל
  • דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת המדינה של אוהיו
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוטווה
  • מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדריי סחרוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]