אנדריי סחרוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדריי סחרוב
Сахаров, Андрей Дмитриевич
1921 –‏ 1989
1991 CPA 6322.jpg
סחרוב על גבי בול משנת 1991
תרומות עיקריות
אבי פצצת המימן הסובייטית

אנדריי דמיטרייביץ' סָחָרוֹברוסית: Андрей Дмитриевич Сахаров;‏ 21 במאי 1921 - 14 בדצמבר 1989) היה פיזיקאי רוסי סובייטי, דיסידנט ופעיל זכויות אדם. זוכה פרס נובל לשלום בשנת 1975. סחרוב היה אבי פצצת המימן הסובייטית, ונודע לא פחות גם כאחד מהפעילים הראשיים למען זכויות האדם והפרט בברית המועצות. סחרוב פעל רבות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סחרוב נולד במוסקבה לאב רוסי ואם ממוצא יווני, וב-1938 החל ללמוד באוניברסיטה בה. בעקבות התקרבות הנאצים לעיר ב-1941 פונתה האוכלוסייה האזרחית ממנה, והוא נאלץ לסיים את לימודיו באשחאבאד, כיום בטורקמניסטן. הוא החל לעבוד במעבדה באוליאנובסק, וחזר למוסקבה ב-1945 ללימודים במכון לפיזיקה של האקדמיה למדעים של ברית המועצות, שם קיבל תואר דוקטור ב-1947.

קריירה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום מלחמת העולם השנייה הוא החל לחקור את נושא הקרינה הקוסמית במסגרת עבודתו במכון לבדב לפיזיקה, ובאמצע 1948 היה לחבר בפרויקט פיתוח פצצת האטום הסובייטית בראשותו של איגור קורצ'טוב. לאחר מכן הוא מילא תפקיד מפתח בפיתוח פצצת המימן הסובייטית שפוצצה לראשונה ב-12 באוגוסט 1953. בשנה זו הוא נבחר כחבר קבוע באקדמיה למדעים וקיבל את הראשון מבין שלושת אותות "גיבור העמל הסוציאליסטי" שלו.

בשנת 1956 הוא זכה בפרס לנין.

הוא המשיך לעבוד על פיתוחי פצצת המימן, עד ל"פצצת הצאר" שפוצצה באוקטובר 1961 והייתה הפצצה רבת העוצמה ביותר שפוצצה מעולם (עוצמתה 50 מגהטון TNT). סחרוב גם הגה את רעיון כור ההיתוך המבוקר המכונה "טוקמק", שהוא עדיין הבסיס לרוב הפרויקטים בתחום זה. יחד עם איגור תם הוא הגה את רעיון הכליאה של פלזמה חמה מיוננת באמצעות שדה מגנטי דמוי טורוס, לשם שליטה בהיתוך התרמו-גרעיני. רעיון זה הביא לפיתוח מתקן הטוקמק.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנות ה-50 החל סחרוב להיות מודאג מההשפעות המוסריות והפוליטיות של עבודתו. הוא מחה כנגד התפשטות הנשק הגרעיני והניסויים בו והיה פעיל בהשגת האיסור החלקי על ניסויים גרעיניים שהושג ב 1963.

בשנת 1965 חזר לעסוק בקוסמולוגיה, אך המשיך להתנגד לדרכו הפוליטית של המשטר. במאי 1968 הוא פרסם (מחוץ לברית המועצות) מסה שכותרתה "הרהורים אודות קדמה, קיום הדדי בשלום וחופש אינטלקטואלי" שבעקבותיה נאסר עליו להשתתף בכל מחקר הקשור ליישומים צבאיים והוא חזר לחקור בתחומי הפיזיקה התאורטית. שנתיים לאחר מכן הוא ייסד את "ועדת מוסקבה לזכויות האדם" תחת לחץ הולך וגובר של השלטונות, בקבוצה זו (שכונתה גם "קבוצת הלסינקי") היה נתן שרנסקי אחד הפעילים הבולטים ועוזרו של סחרוב. בשנת 1973 הוצע שמו של סחרוב כמועמד לפרס נובל לשלום, הפרס הוענק לו ב-1975 אך הוא לא הורשה להשתף בטקס. סחרוב המשיך להיות פעיל למען זכויות אדם כבסיס עקרוני לכל מערכת פוליטית, ותמך במאבקם של הסירובניקים היהודים לעלות מברית המועצות לישראל. ב-22 בינואר 1980 הוא נעצר והוגלה לעיר גורקי לאחר שמחה כנגד המעורבות הסובייטית בפלישה לאפגניסטן. בין השנים 1980-1986 הוא היה נתון תחת פיקוח הדוק של המשטרה ובודד מהעולם. הותר לו לחזור למוסקבה רק בדצמבר 1986, שם עזר ביסודם של ארגונים פוליטיים אופוזיציוניים, הראשונים שהותר להם להתקיים באופן חוקי. הוא נבחר באפריל 1989 לועידת נציגי העם והיה ממנהיגי האופוזיציה.

בסוף שנת 1989 מת סחרוב מהתקף לב ונקבר בבית העלמין וגנקובסקיה במוסקבה. היה נשוי משנת 1972 לילנה בונר, פעילת זכויות האדם, שנפטרה בארצות הברית בחודש יוני 2011.‏[1]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו נוסד פרס סחרוב לחופש המחשבה בשנת 1988. פרס זה מוענק מדי שנה על ידי האיחוד האירופי לאנשים וארגונים הפועלים למען זכויות האדם וחירותו.

במוסקבה מצויים מוזיאון, מרכז מחקר ושדרה על שמו של סחרוב. בירוואן, בירת ארמניה, ישנה כיכר הקרויה על שמו. בסנקט פטרבורג ישנה כיכר על שם סחרוב ובה אנדרטה לזכרו וכן פארק על שמו.

בישראל קרויים על שמו רחובות בחיפה, בראשון לציון ובתל אביב, וגינות סחרוב בכניסה לירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]