אנדריי פלטונוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדריי פלטונוב
Андрей Платонович Платонов
לידה 16 באוגוסט 1899 (יוליאני)
וורונז', האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 בינואר 1951 (בגיל 51)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Андрей Платонович Климентов עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, הרפובליקה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הארמני עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Платонов, Ф. Человеков, А. Фирсов, А Вагулов עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה, פובליציסטיקה, רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Foundation Pit, Chevengur, Happy Moscow עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1919–1951 (כ־32 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים M. A. Platonova, Platon Platonov עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
platonov-ap.ru
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנדריי פְּלָטוֹנוֹברוסית: Андре́й Плато́нов;‏ 16 או 28 באוגוסט 1899 - 5 בינואר 1951, ברית המועצות) היה שם העט של הסופר הסובייטי אנדריי פְּלָטוֹנוֹבִיץ' קְלימֶנְטוֹב (Андре́й Плато́нович Климе́нтов). פלטונוב היה קומוניסט, ולמרות זאת יצירותיו נאסרו והוא הוגדר כ"אויב מעמדי" בגין גישתו הספקנית כלפי הסטליניזם. בין יצירותיו המפורסמות "צֶ'בֶנְגּוּר" ו"חופרים יסודות".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלטונוב נולד למשפחת פועלים ענייה בקרבת העיר וורונז', ובצעירותו עבד כפועל. הוא השתתף במלחמת האזרחים ברוסיה ככתב צבאי וכעוזר לנהג קטר, ולאחר מכן החל ללמוד במכללה הפוליטכנית הנדסה אזרחית. באותן שנים, סוף העשור הראשון של המאה ה-20 והעשור השני, הוא החל לכתוב שירה, סיפורים ומאמרים, וב-1927 יצא לאור ספרו הראשון "הסכרים של יֶפִּיפַאן".

בתחילה התקבלו יצירותיו של פלטונוב באהדה, אך כעבור כמה שנים החל ממסד הביקורת־מטעם להתנגד להן בגין אי־התאמתן ל"ריאליזם הסוציאליסטי", עד שלבסוף הוא הוכרז כ"אויב מעמדי" ויצירותיו נאסרו לפרסום. במסגרת ההתנכלויות אליו נאסר בנו בשנת 1938, ורק כעבור שנתיים, לאחר שתדלנות מצד חברו הסופר מיכאיל שוֹלוֹחוֹב, שפנה בעניין ישירות לסטלין, הוא שוחרר. בן זה חלה בשחפת, נפטר ממנה והדביק את אביו במחלה, שגם הוא נפטר ממנה[1].

פלטונוב נותר אלמוני יחסית עד לשנות ה-60, שבמהלכן החלו כתביו להתפרסם.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעמקי תכלת (שירה)
  • הסכרים של יֶפִּיפַאן (נובלה)
  • אמני השדה
  • אדם כמוס
  • צ'בנגור (נובלה)
  • הבן השלישי
  • בין חיות וצמחים (נובלה)
  • פֿרוֹ (נובלה)
  • חופרים יסודות (נובלה)
  • ים יובנילי (נובלה)
  • ג'אן (נובלה)
  • נהר פוטודאן (נובלה)
  • מוסקבה המאושרת (נובלה בלתי גמורה). התפרסם ברוסית רק ב-1991, תרגם מרוסית: פטר קריקסונוב
  • 14 בתי כפר אדומים (מחזה)
  • תיבת נגינה (מחזה)
  • הפָּרָה
  • השִׁיבָה
  • מולדת החשמל
  • אבא-אימא (תסריט)
  • בעולם נהדר ואכזר, אסופת סיפורים של פלטונוב. עורכת ומתרגמת: נילי מירסקי, 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדריי פלטונוב בוויקישיתוף
ביקורות על "בעולם נהדר ואכזר"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר למנויים בלבד Alexander Melikhov, Russia Now, ‏Russia Now: Profile of Russian novelist Andrei Platonov, The Telegraph, 30 October 2009