אנדרנאך

אנדרנאך
Andernach
סמל אנדרנאך סמל אנדרנאך	דגל אנדרנאך דגל אנדרנאך
מדינה	גרמניה
מדינה	ריינלנד-פפאלץ
מחוז	מחוז מיין קובלנץ
שטח	53.34 קמ"ר
גובה	60 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	30,408 (31 בדצמבר 2023)
קואורדינטות	50°26′23″N 7°24′06″E / 50.439722222222°N 7.4016666666667°E
אזור זמן	UTC+1
	https://www.andernach.de/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת גרמניה רגילה) שטוטגרט מינכן ברלין קלן ברמן המבורג פרנקפורט הנובר דיסלדורף לייפציג דרזדן נירנברג קיל בון מגדבורג ארפורט רוסטוק מיינץ פרייבורג שוורין לוקס. הולנד בלגיה צרפת דנמרק צ'כיה פולין אוסטריה שווייץ הים הבלטי הים הצפוני אנדרנאך

אנדרנאך היא עיירה במחוז מיין קובלנץ (אנ'), בריינלנד-פפאלץ, גרמניה, המונה כ-30,000 תושבים. היא ממוקמת קרוב לקצה עמק נויוויד (גר'), על הגדה השמאלית של נהר הריין, בין ברוהל-לוצינג (אנ') מצפון-מערב לבין שפך הנהר נטה (אנ') מדרום-מזרח, 21 קילומטר מצפון לקובלנץ, ויש לה חמשה פרוורים סמוכים: אייך (גר') קאל (כולל באד טוניסשטיין) (גר'), מיסנהיים (גר'), נמדי (גר').

כמה מאות מטרים לאחר אנדרנאך, עמק הריין מצטמצם משני צדדיו ויוצר את החלק הצפוני של הריין התיכון, המכונה הריין הרומנטי (אנ'). כבר בתקופה הרומית, המקום בו מתחיל המעבר הצר של הנהר, נקרא שער אנדרנאך (Porta Antunnacensis).

הערים הגדולות הקרובות ביותר הן נויוויד מצדו השני של הריין, קובלנץ כ-15 ק"מ דרום-מזרחית, ובון כ-40 ק"מ צפונית-מערבית.

העיירה

היסטוריה

אנדרנאך נוסדה לאחר שיוליוס קיסר בנה שני גשרים מעל נהר הריין, ובמקום נבנה מחנה צבאי על ידי הרומאים בשם "אנטונאקום" (Antunnacum) לשמור על המעברים. העיר נבנתה בשנת 12 לפנה"ס על מקומו של יישוב קלטי עתיק שככל הנראה נקרא "אנטונואאק". אנדרנאך היא אחת הערים העתיקות ביותר בגרמניה.^[1] העיר הייתה המקום הדרומי ביותר של נסיכות הבוחר מקלן, כשהארכיבישוף של קלן רכש את העיר ב-1167 ועד למאה ה-19.^[2]

סמל העיר

סמל אנדרנאך, הידוע משנת 1344 (הצבעים הופיעו לראשונה בשנת 1483), מציג צלב שחור על גבי מגן לבן, ועליו זוג מפתחות אדומים המסודרים בצורת X.

חדשנות

בעיר מתקיימת יוזמה של חקלאות פרמקלצ'ר, שנקראת "עיר אכילה" (Essbare Stadt). בשטחים ירוקים ציבוריים של העיר, נזרעים לא רק פרחים וכרי דשא, אלא בעיקר פירות וירקות ועשבי תיבול כמו עגבניות, שעועית, תפוחי אדמה, חסה, כרוב ועוד. כאשר הפירות מבשילים, מותר לכולם לקטוף מהם.^[1]

אקלים

אנדרנאך ממוקמת באזור אקלים ממוזג, עם אקלים קריר למדי ורוחות מערביות. וקיץ יחסית חם. בשל מיקומה באגן נויוויד, הטמפרטורות הממוצעות הן כ-1–1.5 מעלות צלזיוס מעל אלו של שאר אזור הריין התיכון. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא 619 מילימטר.

תעשייה

בעיר היו ממוקמים מספר מפעלים תעשייתיים עתיקים, כגון טחנת לתת ענקית (האחרונה מבין יותר מעשר טחנות ומבשלות בירה מהמאות ה-19 וה-20 שפורקו בשנת 2008). במאה ה-19 העיר נודעה בייצור אבני רחיים, לבנים וחימר לייצור מקטרות טבק. קיימת גם תעשייה יותר מודרנית, מפעל פלדה גדול לייצור פח, חומרי גלם למזון, מוצרי ברזל יצוק, מנועים וחלקי מנוע, וחברת התרופות LTS Lohmann Therapie-Systeme.

תיירות

בעיר קיימים שרידי ביצורים עתיקים מימי הביניים, המושכים תיירים לעיר, ואטרקציות תיירותיות נוספות, כגון:

המגדל העגול (גר') שגובהו 56 מטרים, בנייתו הושלמה ב-1453.
מבנה המקווה היהודי העתיק, מהמאה ה-13, שנמצא מתחת לבית העירייה.
העגורן הישן (גר') נמצא על גדות נהר הריין, מהמאה ה-16. אחד המונומנטים התעשייתיים הבודדים ששרדו מתקופת הרנסאנס.
גייזר של מים קרים, הגבוה בעולם (מגיע לגובה של עד 64 מטר), המופעל על ידי כוח לחץ של פחמן דו-חמצני, ומושך אליו אלפי תיירים בכל שנה.^[1]
שער הריין (גר') נבנה בסביבות שנת 1200 והיה הכניסה הראשית לעיר מגדות הריין. זוהי מערכת השערים הכפולים העתיקה ביותר בחבל הריין. במאה ה-18 נבנה הבניין מחדש, ורק הרצפה וחלקים מהבנייה התחתונה נשארו מהבנייה המקורית.

ביצורים מימי הביניים של אנדרנאך, (2023)
גייזר אנדרנאך
שער הריין באנדרנאך
העגורן הישן
המגדל העגול

יהודי אנדרנאך

במאה ה-12, בנימין מטודלה תיאר את אנדרנאך כאחת מ-13 הקהילות היהודיות החשובות על הריין^[3] תושבים יהודים באנדרנאך הוזכרו לראשונה בארכיוני קלן בסביבות שנת 1255.^[4] הקהילה היהודית נרדפה מעת לעת במהלך המאות ה-13 עד ה-15. ב־1286 בתי היהודים ובית הכנסת נחרבו, ויהודי העיר גורשו ממנה. אך ב-3 באוגוסט 1287 הוציא הארכיבישוף מקלן, זיגפריד השני מוסטרבורג (אנ') צו הגנה ליהודי העיר מפני התושבים המקומיים.^[4] רדיפות התרחשו במיוחד במהלך המאה ה-14, ב־1337 בפרעות ארמלדר, ובשנים 1348–1349, כתוצאה מרדיפות היהודים עקב המוות השחור.^[3]

ב־1573 ניסו יהודים לחדש את ההתיישבות בעיר, אך היו עליהם הגבלות על המסחר, והניסיון לא הצליח. ולבסוף גורשו ב-1597. ככל הנראה המשיכו לגור באזור העיר, ששימשה להם כעיר מקלט בזמנים שונים.^[2] בתקופת מלחמת שלושים השנים (1618-1648) הגיעו פליטים לעיר, אך ככל הנראה לא נשארו לגור שם ובין השנים 1655 ל־1860 לא ידוע על יהודים שחיו בעיר.^[4]

בשנת 1860 נוסדה קהילה יהודית חדשה באנדרנאך. ובשנת 1888 הוקם בית הקברות שכיום הוא חלק מבית הקברות העירוני בקובלנצר שטראסה.^[3] בליל הבדולח בשנת 1938, בית הכנסת העירוני נשרף, ורוב הצעירים נלקחו למחנה הריכוז דכאו.^[3] לפחות 11 יהודים שחיו באנדרנאך נרצחו במהלך השואה, ולא ידוע על יהודים שחיו באנדרנאך לאחר השואה.^[2]

מספר אתרים מנציחים את תולדות הקהילה היהודית של אנדרנאך. מקווה יהודי עתיק, המתוארך למאה ה-13, הוא אחד העתיקים ביותר באירופה הקיימים כיום. המבנה בעל שתי הקומות נמצא מתחת לאולם הכינוסים בבית העירייה הישן, נבנה במאה ה-16 סמוך לאתר בו עמד בית הכנסת.^[3] המים של בור הטבילה היו מגיעים מנהר הריין, וגובהם השתנה לפי מפלס הנהר.^[4] ניתן לבקר במקווה בשעות הפתיחה. באוקטובר 2025 ביקר במקום נשיא גרמניה פרנק-ואלטר שטיינמאייר.^[5]

מלחמת העולם השנייה

במהלך מלחמת העולם השנייה היה בעיר מחנה מעבר לקורבנות הנאצים של תוכנית T4 - אותנסיה. המכון באנדרנאך שלח חולי נפש ונכים למחנה ההשמדה בהדמר (אנ'), שם נרצחו בתאי גזים. בין השנים 1941 ל-1944 נשלחו להדמר כ-1,560 איש דרך מחנה המעבר שבבית החולים באנדרנאך, וידוע על 58 יהודים שהיו ביניהם.

ב־1996 הוקמה במרכז העיר אנדרטה לזכר הקורבנות. פנים האנדרטה מכוסה במראות שעליהן חקוקים שמות כל הקורבנות הידועים. 400 נקודות מייצגות קורבנות ששמותיהם אינם ידועים.^[6]

לאחר המלחמה הוקמו בעיר שני מחנות כליאה (Rheinwiesenlager) לשבויי מלחמה גרמנים, שסומנו A11, ו–A14.

התפתחות האוכלוסייה

שנה	תושבים
1790	1.790
1812	2.451
1850	3,500
1871	4.482
1895	6.583

שנה	תושבים
1905	0 8,789
1933	12,523
1950	15,879
1970	27,140
1995	30,343

שנה	תושבים
1998	30,437
2000	30,263
2004	30,359
2005	30,987

שנה	תושבים
2006	30,567
2010	30,379
2012	30,343
2014	29,500

נכון לשנת 2020, מצב האוכלוסייה בעיר (עם חלוקה לפרוורים):^[1]

אזור	תושבים
העיר המרכזית	23,677
אייך	2,018
קאל (כולל באד טוניסשטיין)	1,014
מיסנהיים	3,201
נמדי	1,306
סה"כ אנדרנאך	31,216