אנדרס סנדו ארסטד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרס סנדו ארסטד
Anders Sandøe Ørsted
Ørsted, Anders Sandøe (av Christian Albrecht Jensen cirka 1840).jpg
דיוקן של ארסטד מאת כריסטיאן אלברכט ינסן משנת 1840 לערך
לידה 21 בדצמבר 1778
רודקובינג, דנמרק
פטירה 1 במאי 1860 (בגיל 81)
קופנהגן, דנמרק
מדינה דנמרקדנמרק  דנמרק
מקום קבורה בית הקברות פרדריקסברג, הובדסטאדן, דנמרק
השכלה אוניברסיטת קופנהגן עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, אוטוביוגרף, שופט, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה ללא שיוך מפלגתי
ראש ממשלת דנמרק ה־3
21 באפריל 185312 בדצמבר 1854
מונרך בתקופה פרדריק השביעי
פרסים והוקרה
מסדר אולב הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנדרס סנדו ארסטדדנית: Anders Sandøe Ørsted;‏ 21 בדצמבר 17781 במאי 1860) היה פוליטיקאי, עורך דין ומשפטן דני שכיהן כראש ממשלת דנמרק בין השנים 18531854.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארסטד למד פילוסופיה ומשפטים בקופנהגן והחל לעסוק בעריכת דין ב-1799. הוא נודע כמשפטן בולט. ב-1802 אחד התיקים הראשונים שהוא עסק בהן היה מקרהו של האנס יונתן, עבד נמלט, שהיה (לכל הפחות נחשב כך בדיעבד) כמקרה בוחן בחוק הדני בנוגע לעבדות. ארסטד התנגד לכך שיונתן יוחזר אל איי הודו המערבית הדנים, שם הוא נרכש. בשלב מוקדם יחסית של הקריירה שלו הוא הועסק בשירות הציבורי ובין השנים 18251848 הוא שימש בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה (generalprokurør). הוא ניסח את החוקה שכוננה ב-1831. בין השנים 1842 – 1848 הוא כיהן כשר בממשלה ומאוקטובר 1853 ועד דצמבר 1854 כיהן בתפקיד ראש ממשלת דנמרק. הוא אולץ להתפטר מתפקידו על רקע הפרת כללי החוקה ואף על פי שבמשפט הדחה נמצא שהוא זכאי, הוא פרש לחיים פרטיים.

הערכת פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארסטד נחשב לאחד האישים החשובים ביותר בהיסטוריה המשפטים של דנמרק במאה ה-19. הוא היה חלוץ בחיבור מדע המשפט לבין המשפט המעשי והן כשופט והן כחוקר, הוא עבד בהצלחה על ביסוס יסודות החקיקה.

הקריירה הפוליטית שלו הייתה פרדוקסלית. כחבר במועצה המלכותית במשטר האבסולוטי שהיה נהוג אז, הוא היה ליברלי וסובלני ולפיכך היה בלתי אהוד על ידי הגורמים השמרניים בדנמרק. כשההתנגדות אליו הפכה חזקה יותר ויותר הוא הפך לשמרני וכראש הממשלה הוא היה לריאקציונרי במלוא מובן המילה. ניסיונו לכונן חוקה שמרנית הובילה לשיתוף פעולה בין המלך לבין הליברלים שאילץ את ארסטד להתפטר.

לכל אורך הקריירה שלו היה ארסטד כותב פורה. בין שאר הדברים הוא כתב על הפילוסופיה של קאנט ושל הגל, על החוק הדני והנורווגי, על הפוליטיקה הסקנדינבית וכן כתב אוטוביוגרפיה שיצאה לאור ב-1856. הוא גם עסק בעריכתם של כמה כתבי עת בתחומי המשפט והממשל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארסטד היה אחיו של הפיזיקאי המפורסם הנס כריסטיאן ארסטד. הוא גם היה דודו של הבוטנאי אנדרס סנדו ארסטד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנדרס סנדו ארסטד בוויקישיתוף