אנה איבשקייביץ'
 | |
| איבשקייביץ', 1914 | |
| לידה |
17 בדצמבר 1897 ברווינוב, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1979 (בגיל 82) Villa in Stawisko, רפובליקת פולין |
| מדינה |
פולין |
| מקצוע |
סופרת |
| בן או בת זוג |
ירוסלאב איבשקייביץ' |
| צאצאים |
מריה איבשקייביץ' |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (22 בינואר 1988) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אנה איבשקייביץ' |
  | |
אנה איבשקייביץ' (בפולנית: Anna Iwaszkiewicz; כתבה תחת שם העט אדם פודקובינסקי; 17 בדצמבר 1897 – 23 בדצמבר 1979) הייתה סופרת ומתרגמת פולנייה חסידת אומות העולם, אשתו של הסופר ירוסלב איבשקייביץ'.
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהייתה בת ארבע, אמה ידוויגה סטנקייביץ' השאירה אותה ואת אביה, התעשיין סטניסלב וילהלם לילפופ, לפסנתרן יוזף אליווינסקי. מכאן ואילך גידלו אותה אביה ודודתה אניאלה פילאוויץ, ואילו אמה נמנעה ממגע עם אנה. בשנים 1915–1918 היא שהתה עם אביה ברוסיה, במיוחד במוסקבה ובקייב. התקופה בה שהתה ברוסיה תרמה לגיבוש כישרונה הספרותי כשלמדה באוניברסיטה הפולנית במוסקבה, למדה שפות זרות והתעניינה במוזיקה ובתיאטרון. ברוסיה היא למדה על יצירתו של אלכסנדר סקריאבין, שלימים הפך למלחין האהוב עליה ואת המוזיקה שלו היא תפיץ ותקדם בפולין על ידי ארגון קונצרטים שלו בוורשה.
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 בספטמבר 1922, לאחר שהתגברה על ההתנגדות הראשונית של אביה, היא נישאה למשורר ירוסלב איבשקייביץ'. לפני נישואין אלה היא התקשרה בברית אירוסין עם הנסיך קשישטוף רדזיוויל, שסודרו מספר שנים קודם לכן.[1] באמצעות נישואיה היא קיבלה את ההזדמנות ליצור קשרים עם הקהילה האמנותית והספרותית.
אנה פרסמה מאמרים, בעיקר על יצירותיהם של מרסל פרוסט, ג'וזף קונרד ותומאס מאן (בחלקם בשם בדוי). היא תרגמה ספרות צרפתית (מרסל פרוסט, מישל בוטור, אלן-פורנייה, ז'ול ורן) וספרות בשפה האנגלית (תומאס מרטון ואלפרד נורת' וייטהד). בסוף חייה, היא פרסמה את הספר "Zwierzęta Nasze" ("בעלי החיים שלנו") (1978). עבודתה הבולטת ביותר היא "Dzienniki i wspomnienia" ("יומנים וזיכרונות").
אישיותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנה הייתה אדם רגיש וקשה.
בעלה לא הסתיר ממנה את נטייתו המינית או את מאהביו הגברים, בעוד שאנה עצמה הייתה דו-מינית. עם זאת, בני הזוג ראו את נישואיהם כשמחים ומוצלחים.[2]
לאנה היו בעיות נפשיות, כולל דיכאון. היא התמודדה עם זה בהיותה קתולית מסורה.
פעולות הצלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסטאוויסקו הסתירו בני הזוג איבשקייביץ' את משפחת מושקט, וכשהזוג הקשיש היה בסכנה הם התארגנו להעבירם מפודקובה ליסנה למילונובק. בני הזוג הוסתרו על ידי יז'י מיצ'יסלב ריטארד (1899–1970), חברם של הזוג איבשקייביץ'. האישה דלפינה הוסתרה בבית החולים בגרודז'יסקו, ואילו בעלה טופל על ידי "איכר חביב או בעל מלאכה שנעקר מפוזנן שגר בין גרודז'יסקו למילונובק". איבשקייביץ' נזכר כי "הוא מת בשלווה; ראיתי שהמארח שלו מתכנן עבורו ארון קבורה, ודמעותיו נופלות על שבבי עץ." בבית בני הזוג איבשקייביץ' בילתה בתם, אניאלה נויפלד (נוביצקה) עם בתה, ג'נינה נוביצקה, מספר לילות. בני הזוג איבשקייביץ' תמכו בהם כלכלית וסיפקו להן מזון, ואילו אניאלה - תלמידתה של מריה קירי-סקלודובסקה - לימדה את בנותיהם של בני הזוג איבשקייביץ' פיזיקה.
על פעילות זו, ב-21 בינואר 1988, הוכרו היא ובעלה כחסידי אומות העולם.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנה איבשקייביץ', באתר "יד ושם" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tomasik, Krzysztof, 1978-. Homobiografie. Warszawa. ISBN 978-83-64682-22-3. OCLC 915291354.
{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ "Muzeum im. Anny i Jarosława Iwaszkiewiczów w Stawisku". נבדק ב-2019-12-06.
- ^ "Story of Rescue - The Iwaszkiewicz Family | Polscy Sprawiedliwi". sprawiedliwi.org.pl. נבדק ב-2020-04-08.