אנחנו צעירים. אנחנו חזקים

אנחנו צעירים. אנחנו חזקים.
Wir sind jung. Wir sind stark.
בימוי	בוראהן קורבני
הופק בידי	Jochen Laube
תסריט	מרטין בנקה, בורהאן קורבאני
עריכה	Julia Karg
שחקנים ראשיים	דויד סטרייסו; Sebastian Nakajew; Matthias Brenner; Thorsten Merten; Thomas Kornack; Claudia Loerding; Trang Le Hong; Axel Pape; Gro Swantje Kohlhof; יונאס נאי; יואל בסמן; דיוויד שוטר; ססקיה רוזנטל; Jakob Bieber; בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
מוזיקה	מתיאס סאייר, טים סטרבלה
צילום	יושי היימרת
מדינה	תבנית:GER
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	16 באוקטובר 2014
משך הקרנה	123 דקות
שפת הסרט	גרמנית
סוגה	סרט דרמה
	דף הסרט ב־IMDb

אנחנו צעירים. אנחנו חזקים. (בגרמנית: Wir sind jung. Wir sind stark.) הוא סרט קולנוע גרמני משנת 2014, בבימויו של בורהאן קורבאני. הסרט מתאר, מנקודת מבטם של קבוצת צעירים, את המהומות ברוסטוק-ליכטנהאגן שהתרחשו ב-24 באוגוסט 1992. הסרט הוא בכיכובם של דויד שטריזוב, יונאס נאי וטראנג לה הונג, והוא קופרודוקציה של UFA Fiction, ZDF ו-Arte.

עלילה

בבוקר ה-24 באוגוסט 1992, בשכונת רוסטוק-ליכטנהאגן, המרכז לקליטת מבקשי מקלט ברוסטוק מלא עד אפס מקום, וכתוצאה מכך קבוצה של צוענים חונה מחוץ למבנה. לאחר ימים של עימותים בין גורמים נאו-נאציים לבין הפליטים, הופכת השכונה לשדה קרב. קבוצה של צעירים גרמנים משוטטת באזור, בהם סנדרו – מנהיגם, רובי האגרסיבי, ושטפן, בנו של מרטין, פוליטיקאי מקומי מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. כשהמשטרה חולפת במקום, המתחים בין הצעירים לבין השוטרים מתגברים.

מרטין מכריז בטלוויזיה כי החליט שלא לפנות את מבקשי המקלט, למרות איומי המקומיים. אולם בהמשך, הוא רואה כיצד הממונה עליו בכל זאת מורה על פינוי הסינטי והרומה. בערב צפויים להתרחש מחאות נוספות, משום שעדיין נותרו במקום פליטים וייטנאמים. מרטין חושש לגורלו של שטפן, מאחר שהוא לא מצליח להשיג אותו.

החבורה של סנדרו, רובי ושטפן נוסעת ברכב. רובי מכבה את המוזיקה הנאו-נאצית שמנגן סנדרו, מה שמוביל את האחרון לגרור את רובי ליער ולחנוק אותו כמעט עד אובדן הכרה. מאוחר יותר, בטיול לחוף הים, טאבור משתעשע ומצייר צלב קרס על מצחו של חברם גולדאן באמצעות קרם שיזוף. רובי לועג לו לפני כן, משום ששמו מזכיר שמות יהודים. בינתיים, שטפן וג'ני מתקרבים, והאחרונה מנשקת אותו.

בערב מגיעה החבורה אל ההפגנה ליד "בית החמניות", בו שוהים עדיין הפליטים הווייטנאמים. המשטרה חוצצת בין המפגינים לבין הבניין. מרטין, שנותר בבית, מתחיל לדאוג ומחפש רמזים לחיפוש בנו. לבסוף, הוא מחליט לצאת ולהגיע בעצמו לזירה.

בשלב מסוים, המשטרה נסוגה, וההמון הזועם מבעיר את הבניין. שטפן משליך את בקבוק התבערה הראשון דרך החלון, והמפגינים מתחילים להסתער פנימה כדי לynch את הפליטים. ליין הווייטנאמית מנסה למצוא מחסה יחד עם בני משפחתה באחת הקומות העליונות. ברגע האחרון, היא מצליחה לחלץ גם את אחיה, שנותר למטה.

בינתיים, רובי ושטפן משחיתים דירה נטושה במבנה ומציתים אותה. בחוץ, ההמון צועק: "גרמניה לגרמנים, זרים החוצה!". מרטין, שנמצא במקום, מנסה לקרוא להפסקת האלימות, אך לשווא. לפתע, הוא מבחין בבנו שטפן עומד על מעקה מרפסת ומסמן למפגינים להמשיך בהתפרעות. השוטרים שבים לזירה ולוקחים מחדש את השליטה במצב.

למחרת בבוקר, ליין ושאר הווייטנאמים מתעוררים במרכז חירום מאולתר. כשיוצאת החוצה, ילד מקומי משליך עליה אבן.

הפקה

הסרט צולם בהַאלֶה, בבניין נטוש, משום ש"בית החמניות" המקורי עדיין היה מאוכלס. כמו כן, הכיכר מול המבנה נהרסה ונבנתה מחדש. בהפקה השתתפו 500 ניצבים.^[1]

יציאה לאקרנים

הקרנת הבכורה של הסרט בגרמניה התקיימה ב-22 בינואר 2015.^[2] מאז ה-24 ביולי 2015, הסרט זמין גם ב-DVD וב-Blu-ray.

ביקורות

הסרט זכה לביקורות מעורבות. כתב העת epd Film שיבח אותו כ"תרומה חשובה לדיון על שילוב מהגרים בגרמניה". לעומתו, מבקרי הקולנוע של פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג טענו כי הסרט "מנסה להראות הכול, אך אינו מעמיק מספיק".^[3]

פרסים

בפסטיבל הסרטים של הוף זכו ג'יל שווארצר ויוליאנה מאייר בפרס לעיצוב תפאורה ותלבושות.^[4] הסרט היה מועמד לשלושה פרסים בפרסי הקולנוע הגרמני 2015, בהם בקטגוריות הסרט העלילתי הטוב ביותר והצילום הטוב ביותר. השחקן ג'ואל באסמן זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר.