אנטואן-אוגוסטן פרמנטייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:מדען

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אנטואן-אוגוסטן פרמנטייה
Antoine Augustin Parmentier
פרמנטיה במקטורן הירוק (צר') של חברי האקדמיה הצרפתית נושא עיטור לגיון הכבוד, בידו צרור צמחים שמקורם בעולם החדש ומבעד לחלון נשקפת חוות איכרים, 1812 (אוסף ארמון ורסאי)
פרמנטיה במקטורן הירוק (צר') של חברי האקדמיה הצרפתית נושא עיטור לגיון הכבוד, בידו צרור צמחים שמקורם בעולם החדש ומבעד לחלון נשקפת חוות איכרים, 1812 (אוסף ארמון ורסאי)
לידה 12 באוגוסט 1737
ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בדצמבר 1813 (בגיל 76)
פריז, הקיסרות הראשונה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מדעי הרוקחות, בוטניקה, אגרונומיה, מדעי התזונה (אנ')
מקום מגורים צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
קידום גידול תפוחי אדמה כמקור מזון זמין ומזין
חתימה
Antoine Parmentier signature.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שער ספרו של פרמנטייה מ-1781 "מחקרים בצמחים מזינים העשויים לשמש בעת מחסור כתחליף למזונות רגילים (כולל תצפיות חדשות בגידול תפוחי אדמה"
קברו של פרמנטייה בבית העלמין פר לשאז; המצבה מעוטרת בתבליטים המציגים מחרשה, חיטה, תירס (מצד אחד), גפן, סלסלת תפוחי אדמה ואַבִּיק מצד שני; המצבה הוקמה על ידי "הרוקחים האזרחיים והצבאיים של צרפת, תלמידיו, חבריו, עמיתיו"
פסלו של פרמנטייה בפקולטה לרוקחוּת של אוניברסיטת פריז

אנטואן-אוגוסטן פרמנטייה (Antoine-Augustin Parmentier; ‏ 12 באוגוסט 1737, מונטדידייה (Montdidier), מחוז סום, חבל או-דה-פראנס, צרפת – 13 בדצמבר 1813, פריז, צרפת) היה רוקח, אגרונום ותזונאי צרפתי. זכוּר בעיקר בזכות קידום גידול תפוחי אדמה כמקור מזון זמין, זול ומזין.

קורות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרמנטייה היה כבר בנערותו שוליה לרוקח בעיירת הולדתו, וב-1755, בהגיעו לגיל 18, עבר לפריז כדי להשתלם ברוקחוּת. בפרוץ מלחמת שבע השנים (17541763) גויס לצבא, עבר את המבחנים שנדרשו ומוּנָה לרוקח צבאי. במהלך שירותו נפצע ונפל בשבי הפרוסים. שם למד להעריך את סגולות תפוחי האדמה שנחשבו ברוב ארצות אירופה כמזון לבהמות ולאביונים. בצרפת נאסר גידול זה ב-1748 על פי חוק בגלל האמונה שאכילתם גורמת למחלות, בהן גם צרעת. האיסור שרר בספר החוקים הצרפתי עד 1772, בעוד פרידריך השני, מלך פרוסיה כפה בארצו את גידול תפוחי האדמה למזון.[1]

פרמנטייה חזר לפריז בתום המלחמה ב-1763, הועסק כרוקח בבית החולים במתחם האינווליד בפריז והתמקד במחקריו בסגולות המזון. ניסיונו מימי השבי העלה שתפוחי האדמה טובים לתזונת חולי דיזנטריה. בעקבות מכת הרעב של 1769 הציעה האקדמיה הצרפתית פרס למחקר על מיני צומח העשויים להניב קמח ללחם, ופרמנטייה זכה בו בשל עבודה על גידול תפוחי אדמה. הודות למאמציו הצהירה הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת פריז ב-1772 על תפוחי האדמה כטובים לאכילה, ולמרות זאת לא פסקה ההתנגדות לצריכתם. מפרמנטייה נמנעה האפשרות להמשיך לבחון את הגידולים בגינת בית החולים שבו שימש כרוקח, וכתוצאה מקובלנותיה של הנהלת בית החולים גם נדחק ממשרתו. המלך לואי ה-16 אישר ב-1774 את פיטוריו של פרמנטייה ועם זאת העניק לו מעמד גִמלאי של ארמון האינווליד. המלך גם דאג להקצות לפרמנטייה חלקות קרקע בניי-סיר-סן שבהן אופשר לו להמשיך בניסויָו. פרמנטייה פִרסם ב-1779 חיבור שבו תיאר הכנת לחם (אנ') (צר') העשוי מקמח תפוחי אדמה ומכיל את כל המאפיינים של לחם חיטה.[2] סימנים ראשונים להתקבלות תפוחי האדמה בחברה הצרפתית ניכרו ב-1785, כשאספקת הפקעות המבוזות הצילה את האוכלוסייה בצפון צרפת מסכנת רעב. ב-1789, ערב המהפכה, פרסם פרמנטייה "בפקודת המלך" את חיבורו על "גידול ושימוש בתפוחי אדמה, בטטות וארטישוק ירושלמי.[3] החיבור לא נפסל על ידי המהפכנים. ב-1794 ראה אור ספר בישול שכותרו "הטבחית הרפובליקנית" ,(La Cuisinière Républicaine) ודפיו גדושים מתכונים של תפוחי אדמה. במאמציו להמריץ את הצרפתים להכיר בתפוחי האדמה כמזון ראוי, לא נרתע מפעלולי פרסומת בהם הציג בציבור מתכוני תבשילים ומאפים. בין היתר אירח ידוענים, בהם שגריר ארצות הברית בצרפת בנג'מין פרנקלין והכימאי הצרפתי אנטואן לבואזיה, לסעודות שבהן הוגשו תפוח האדמה כמנות העיקריות.

פרמנטיה צלח את התהפוכות של המהפכה הצרפתית. הצעתיו לרפורמות בחקלאות נכללו בהחלטות האספה הלאומית. ב-1795 התקבל כחבר באקדמיה הצרפתית למדעים. ב-1800 מונה בידי נפוליון בונפרט לרוקח הראשי של צבאו. מ-1805 פעל כמפקח הכללי של שירותי הבריאות בצרפת, ובין יתר תרומותיו נמנית המערכה שניהל ליישום חובת החיסון נגד אבעבועות שחורות. עניינו של פרמנטייה בחקלאות היה כרוך בחתירתו לשיפור הבריאות והחיים באמצעות התזונה. הוא היה מחלוצי השיטה להפקת סוכר מסלק סוכר ודחף להרחבת גידולו.[4] כמו כן תרם לשכלול הדרכים לייצור גבינות, איסום תבואה, שימוש בקמח תירס ובקמח ערמונים,[5] גידול פטריות ושימור מזון כולל עיקור בחום והקפאה.

פרמנטייה לא נשא אישה ולא הוליד צאצאים. הוא חי בגפו ואחותו מארי-סוזאן ניהלה את משק ביתו.[6]

אותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרמנטיה זכה עוד בחייו לאותות הוקרה על תרומתו למדע, לבריאות הציבור ולטכנולוגיה. ב-1795 צורף כחבר באקדמיה צרפתית למדעים. כמו כן היה חבר האקדמיות למדעים של רואן, של ליון, בזנסון ודיז'ון. הוא כיהן כנשיאהּ הראשון של חברת הרוקחוּת של פריז (Société de Pharmacie de Paris), שנוסדה ב-1803.[7] פרמנטייה היה מהראשונים לקבל את אות לגיון הכבוד (יולי 1804). אחרי מותו הונצח פרמנטייה באופנים שונים. 'פרמנטייה' משמש בצרפתית כמילה נרדפת לתפוח אדמה, ומאכלים רבים נקראים בשמו. זכרו צוין בשמות רחובות ברחבי צרפת ופסלו מוצב באתרים שונים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Anne Muratori-Philip, Parmentier, Paris: Plon, 2006 (בצרפתית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jaime Wisniak, "Antoine-augustin parmentier ", Revista CENIC. Ciencias Biológicas, vol. 41, núm. 2, mayo-agosto, 2010, pp. 141-148 (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "צו תפוחי האדמה" (Kartoffelbefehl), 15 במרס 1756
  2. ^ Manière de faire le pain de pommes de terre, sans mélange de farine
  3. ^ Traité sur la culture et les usages des Pommes de terre, de la Patate, et du Topinambour
  4. ^ כפתרון למחסור בסוכר בתקופת המלחמות הנפוליאוניות בגלל האמברגו על אנגליה, שחלשה על מטעי קנה הסוכר באיי הודו המערבית
  5. ^ הפקת קמח מפרי הערמון הייתה נפוצה בעבר בעתות מחסור; המאפה נקרא "לחם העניים", ועץ הערמון – "עץ הלחם" (בצרפתית)
  6. ^ היא קבורה בחלקה הנושאת את מצבתו
  7. ^ מאז 1946 – האקדמיה הלאומית לרוקחוּת (צר')