אנטואן ארנו
 | |
| לידה |
6 בפברואר 1612 (יוליאני) פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 1694 (בגיל 82) בריסל, ארצות השפלה הספרדיות |
| מדינה |
ממלכת צרפת |
| כינוי |
Le Grand Arnauld |
| יצירות ידועות |
Port-Royal Grammar, Port-Royal Logic, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
יאנסניזם |
  | |
אנטואן ארנו (בצרפתית: Antoine Arnauld; 6 בפברואר 1612 – 8 באוגוסט 1694) היה תאולוג, כומר, פילוסוף ומתמטיקאי צרפתי-קתולי, מבין האינטלקטואלים הבולטים של הקבוצה היאנסניסטית ממנזר פור-רואיאל ובעל ידע מעמיק בפאטריסטיקה. בני זמנו כינו אותו "הגדול", להבדילו מאביו בעל שם זהה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנו נולד בפריז לעורך דין אנטואן ארנו, בן הזקונים במשפחה בת עשרים ילדים. תחילה נועד ללימודי משפטים כאביו, אולם הוא החליט ללמוד תאולוגיה בסורבון, שם דרך כוכבו עם קריירה מצליחה תחת השפעתו של ז'אן דו ורז'ייה דה אוראן, המנהיג הרוחני של מנזר פור-רואיאל, שמשך אותו בכיוון היאנסניזם.
ספרו, De la fréquente Communion ("על ההוחדה התכופה"), היה צעד חשוב בהנגשת המטרות והאידיאלים של התנועה לציבור הכללי. הספר עורר מחלוקת בהתנגדותו לקיום אוכריסטיה תכופה. יתרה מזאת, במסגרת הפולמוס סביב הספר אוגוסטינוס מאת קורנליוס יאנסן, שבמהלכו תקפו הישועים את היאנסניסטים בתואנה כי הם מינים בדומה לקלוויניסטים, כתב ארנו להגנת היאנסניזם את הספר Théologie morale des Jésuites (תאולוגיית המוסר של הישועים). הספר הניח את הבסיס לרוב הטיעונים שבהם עשה שימוש בלז פסקל בספרו, Provincial Letters (מכתבים לקרתנים), אשר הוקיעו את המוסר הנוח של הקזואיסטיקה הישועית. בתגובה ל"תאולוגיית המוסר" נכתבו מספר ספרים שכנגד על ידי ישועים.
בזמן הפולמוס הפורמולרי, שהעמיד את היאנסניסטים כנגד הישועים בעניין האורתודוקסיה של טענות היאנסניסטים, נאלץ ארנו לרדת למחתרת. בשנת 1655 פרסם ארנו פמפלט שכותרתו Seconde lettre à un duc et pair ("מכתב שני לדוכס ולעמית") על שיטות הווידוי הישועיות, והדבר הביא לאישור חריג למדי של הצעה לצנזורה עליו בסורבון. הצעה זו עודדה את פסקל לכתוב באנונימיות את "מכתבים לקרתנים", אולם בפברואר 1656 נשלל תוארו של ארנו בסורבון. במשך למעלה מ-20 שנה לא העז ארנו להופיע בציבור בפריז.
תריסר שנים לאחר מכן, השלום לכאורה של קלמנס התשיעי שם קץ לצרותיו והביא לביטול החרם על המנזר. הוא התקבל ברוב חן אצל לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, והתייחסו אליו כאל גיבור עממי כמעט.
ארנו החל לעבוד עם פייר ניקול על חיבור גדול נגד הקלוויניסטים הפרוטסטנטים: La perpétuité de la foi de l'Église catholique touchant l'eucharistie ("מסורת הקבע של האמונה של הכנסייה הקתולית בנוגע לאוכריסטיה"). אולם עשר שנים לאחר מכן, חודשו הרדיפות. ארנו אולץ לעזוב את צרפת, הגיע להולנד, ולבסוף התיישב בבריסל, שם בילה את 16 השנים האחרונות בחייו במחלוקת בלתי פוסקת עם הישועים, הקלוויניסטים ומינים מכל הסוגים. ארנו בהדרגה התרחק מהאוגוסטיניאניזם שלמד בפור-רואיאל, והתקרב לתומיזם, שגם כן טען למרכזיותו של החסד שאי-אפשר לעמוד בפניו, בהשפעתו של ניקול.
ארנו נמנה עם הראשונים לאמץ את הפילוסופיה של רנה דקארט, אך עם הסתייגויות אורתודוקסיות מסוימות באשר ל"הגיונות על הפילוסופיה הראשונית". בין השנים 1683–1685 ניטש ויכוח בינו לבין ניקולא מלבראנש על הקשר שבין תאולוגיה למטאפיזיקה, ולאחר מכן התכתב עם גוטפריד וילהלם לייבניץ בעניין דעותיו של האחרון כפי שעלו בספרו, "שיח על מטאפיזיקה".
ארנו מת בגיל 82 בבריסל.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנו נחשב לאחד המתמטיקאים החשובים של זמנו, ואף תואר כאוקלידס של המאה ה-17. לאחר מותו החל לדעוך המוניטין שלו. בני זמנו העריצו אותו בשל חשיבתו המורכבת. עם זאת, להיטותו לנצח בכל ויכוח הביאה עליו שונאים. למרות הישגיו בתחומים רבים, שמו ידוע בעיקר בשל כתביו של פסקל, שהתאימו יותר לציבור הרחב. ניקולא בואלו כתב עליו באפיטף שהיה בן התמותה המלומד ביותר שאי פעם כתב. תשובתו המפורסמת לניקול, עת האחרון התלונן על עייפות: "עייף?! כשיש לך את כל חיי הנצח לנוח בהם?" העידה על אופיו ואמונתו.
כתביו השלמים של ארנו, אשר השתרעו על פני 37 כרכים ב-42 חלקים, פורסמו בפריז בין השנים 1775–1781. הפילוסוף פרנסיסק בואייה חקר את הגותו של ארנו בספרו "ההיסטוריה של הפילוסופיה הקרטזית", והישגיו במתמטיקה נדונו על ידי פרנץ בופ ב-14 כרכי ספרו, "חיבור על ההיסטוריה של מדעי המתמטיקה".
כתבים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Œuvres complètes (כתביו השלמים, לוזאן, 1775–1781, 42 כרכים)
- De la fréquente communion (על ההוחדה התכופה, פריז, 1643).
- Grammaire générale et raisonnée contenant les fondemens de l'art de parler, expliqués d'une manière claire et naturelle (דקדוק כללי ומוסבר, המכיל את יסודות אמנות הדיבור, מוסבר באופן ברור וטבעי, פריז, 1754)
- Logique de Port-Royal ou l'art de penser (הלוגיקה של פור-רואיאל או אמנות החשיבה, פריז, 1683)
- La perpétuité de la Foy de l'Eglise catholique touchant l'Eucharist deffendue contre le livre du sieur Claude (מסורת הקבע של האמונה של הכנסייה הקתולית בנוגע לאוכריסטיה בתגובה לספרו של מר קלוד, פריז, 1669)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה של אנטואן ארנו, באתר MacTutor (באנגלית)
| אנציקלופדיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |
|