אנטואן פואדבאר
 | |
| לידה |
11 באוקטובר 1878 הרובע השני של ליון, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
17 בינואר 1955 (בגיל 76) ביירות, לבנון |
| מדינה |
צרפת |
| פעילות בולטת | מיסיונריות ישועית, חקר עתיקות במדבר הסורי באמצעות תצלומי אוויר |
| השקפה דתית |
נצרות קתולית |
  | |
אנטואן פּוּאַדבּאר (Antoine Poidebard[1]; 11 באוקטובר 1878, ליון, צרפת – 17 בינואר 1955,[2] ביירות, לבנון) היה ארכאולוג צרפתי, כומר ומיסיונר ישועי, מחלוצי הארכאולוגיה האווירית (אנ') והימית.
קורות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פואדבאר נולד בעיר ליון וב־1897, בגיל תשע־עשרה, החל את דרכו במסדר הישועים כפרח כמורה בעיר אקס-אן-פרובאנס. ב־1904 נשלח לטורקיה לשירות במיסיון הארמני של המסדר. בשש השנים הבאות מילא תפקידים במסגרת המיסיון באמסיה וטוקט בצפון אנטוליה ובסיוואס שבמזרחהּ, ובמהלכן למד ארמנית וטורקית. ב־1910 הוסמך לכמורה ובשנים 1911–1914 המשיך בפעילותו המסיונרית בטורקיה במרזיפון (אנ') ובסיוואס. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין דת בחזית המערבית.
בזכות ידיעת שפות האזור והכרת השטח ותושביו צורַף ב־1917 על ידי הגנרל מקסים וגאן למשלחת הצבאית הצרפתית לקווקז כמתורגמן. ב־1918 סופַּח ל"דַנסטֶרפֿוֹרס" (אנ') – כוח משימה בריטי במסופוטמיה שנשלח לאתֵר ולמפות דרכים המחברות בין המפרץ הפרסי לים הכספי.[3] ב־1920 שימש כנציג המשלחת הצרפתית הצבאית לרפובליקה הראשונה של ארמניה, והיה האחרון באנשי המשלחת הצרפתית לעזוב את בתומי בעת פלישת הצבא האדום לגאורגיה ב־1921. בשנים הבאות התמקד בסיוע לפליטים הארמנים בסוריה ובלבנון, שבהן שרר המנדט הצרפתי, השתקע בביירות והועסק בהוראה באוניברסיטת סן-ז'וזף.
ב־1925 התבקש מטעם החברה הגאוגרפית הצרפתית ליצור מפה של מקורות מים ושל דרכי תעבורה במדבר הסורי, בדומה למטלה שבה עסק ב־1918 בצפון־מערב פרס. הוא הועלה לדרגת סגן־אלוף ואת הסקרים ביצע באמצעות טייסת 39 של חיל האוויר הצרפתי (39e Régiment Aérien d’Observation) מבסיסו בריאק. במהלך הטיסות צפה את תרומת התצפיות והצילום מן האוויר לחקר הארכאולוגיה. אף על פי שלא היה ארכאולוג בהכשרתו, טיפח עניין בקדמוניות האזור והחל בסקרים שיטתיים מן האוויר של אתרים ארכאולוגיים, שבהם המשיך עד 1942 ובמהלכם גילה אתרי עתיקות רבים במדבר הסורי, רובם ככולם רומיים, לפי פרשנותו. כינון המנדט הצרפתי בסוריה ובלבנון ב־1921 לווה בהקמת מחלקת עתיקות שתמכה במחקר הארכאולוגי בסוריה ובלבנון, והתמיכה הממשלתית איפשרה את סיוע חיל־האוויר הצרפתי למחקריו של פואדבאר.[4]
בשנים 1925–1932 ביצע גיחות צילום מעל סְְפר המדבר הסורי, מבוסרה בדרום־מערב סוריה ועד לג'יזרה שעל החידקל, בקצה משולש הגבולות טורקיה-עיראק-סוריה.[5] עיקר גילוייו היו שרידי המצודות הרומיות של הלימס המזרחי. הסקר האווירי לוּוה בסקר קרקעי של שרידי המבנים והדרכים שאותרו, והתוצאות פורסמו בחיבורו מ־1934 "עקבות רומא במדבר הסורי: הלימס של טראיאנוס עד הכיבוש הערבי; מחקרים מן האוויר".[6] פואדבאר איתר במחקרו 116 מתחמים מבוצרים שאותם הגדיר באורח גורף כמצדים רומיים. במחקרים מאוחרים, שהסתמכו על תצלומי לוויינים אמריקאים משנות המלחמה הקרה,[7] נמצאו קרוב ל־400 אתרים דומים במדבר הסורי. לנוכח התפרוסת המרחבית של האתרים הללו והמרחקים ביניהם עלתה שאלת תפקידם – כקו הגנה צבאי בגבול המזרחי של האימפריה הרומית או כתחנות על דרכי מסחר שבוצרו כדי להעניק מחסה לשיירות סוחרים ונוסעים.[8] ב-1945 פרסם עם עמיתו למסדר ולמחקר, האב רנה מוּטֶרד (René Mouterde), את תוצאות עבודתם בשנים 1934–1942 על הלימס הרומי בחלקיס (צר'), (אנ').[9] פואדבאר לקח חלק במחקרים דומים בצפון אפריקה – באלג'יריה, תוניסיה וצפון הסהרה. עבודתו היוותה ציון דרך בתחום המחקר הארכאולוגי מן האוויר, ותוצריה משמשים את חוקרי העתיקות במזרח התיכון עד עתה.
פואדבאר היה גם מחלוצי הארכאולוגיה הימית. הוא ניהל סקר בנמל העתיק של צור וכן בנמל צידון. לשם כך הסתייע בתצלומי אוויר ובאמצעות צוללנים של הצי הצרפתי הפיק גם תצלומים מתחת למים. אחרי מלחמת העולם השנייה המשיך במחקר ובתיעוד מן האוויר ומתחת לפני הים. ב-1948 השתתף בסקרים באתר קרתגו העתיקה ובאתר הספינה הטרופה (צר') במהדיה שבתוניסיה. וב-1946–1949 השתתף בעונות מחקר תת-ימי בצידון ובהן השלים תיעוד תצלומים שבו החל ב-1936.
אנטואן פואדבאר מת ב-17 בינואר 1955 בביירות ונקבר בה בכנסיית סן ז'וזף של המסדר הישועי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוני רייך, "תצלומי אוויר בשירות המחקר הארכאולוגי בארץ ישראל", בתוך: ב"ז קדר ואבינועם דנין (עורכים), חישה מרחוק: תצלומי אוויר ודימותי לוויינים ככלים במחקר הארץ, יד יצחק בן צבי, 2000, עמ' 119–129; על פואדבאר בעמ' 125
- Fabrice Denise, Lévon Nordiguian,Une aventure archéologique: Antoine Poidebard, photographe et aviateur, Beyrouth: presses de l’Université St-Joseph, 2004, ISBN 2-86364-125-5
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת כתביו
- אנטואן פואדבאר בקטלוג ספריית רשות העתיקות
- על אנטואן פואדבאר באתר משרד התרבות הצרפתי
- René Mouterde, "In memoriam. Le Père Antoine Poidebard, S.J. (1878-1955)", Mélanges de l'Université Saint-Joseph 31, 1954, pp. 315–328
- Henri Seyrig, "Le R. P. Antoine Poidebard", Syria. Archéologie, Art et histoire 32 (1–2), 1955, pp. 164-165
- Lévon Nordiguian, Jean-François Salle, Aux origines de l'archéologie aérienne: A. Poidebard 1875-1955, Beyrouth: Presses de l'Université Saint-Joseph, 2000 ISBN 978-99539-0020-9
- Exposition virtuelle: Antione Poidebard un Jésuite dans le ciel du Levant, Beirouth,Université Saint-Joseph
- Véronique Krings et al., "Une aventure archéologique: Antoine Poidebard, photographe et aviateur", Anabases 1, 2005, pp. 308-309
- Daniela K. Helbig, "La Trace de Rome? Aerial Photography and Archaeology in Mandate Syria and Lebanon", History of Photography 40 (3), 2016, pp. 283–300
- Jesse Casana et al., "A wall or a road? A remote sensing-based investigation of fortifications on Rome's eastern frontier", Antiquity 97 (396), 2023, pp. 1516–1533
- Ruth Schuster, "Spy Satellites Over Syria Reveal Hundreds of Ancient Roman Forts ", Haaretz, Oct 26, 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמו המלא: Antoine Marie Joseph Poidebard d'Aigueperse
- ^ תאריך לידתו – לפי רישום תעודת הלידה בארכיב עיריית ליון (מס' 2081); תאריך מותו – לפי רישומי אוניברסיטת סן ז'וזף בעיר ביירות, מקום עבודתו, מותו וקבורתו; תאריך מותו ב-17 בינואר 1955 נרשם ביום 26.1.55 בכתב-יד בשולי הדף בארכיב עיריית ליון שבו נרשמה לידתו
- ^ Lévon Nordiguian, Jean-Claude Voisin, La Grande Guerre au Moyen-Orient: Antoine Poidebard sur les routes de Perse, Beyrouth, 2019
- ^ Jean-Baptiste Manchon, "Recherches archéologiques et l’Aviation Militaire du Levant (1925–1939)", Revue historique des Armées 221, 2000. pp. 91–96
- ^ על פני שטח באורך כ-750 ק״מ וברוחב של כ-200 ק״מ
- ^ La Trace de Rome dans le désert de Syrie: Le Limes de Trajan à la Conquête Arabe, Recherches aériennes (1925-1932), Paris: Paul Geuthner, 1934
- ^ מיזמי קורונה ו-KH-9 Hexagon
- ^ Jesse Casana et al., "A wall or a road? A remote sensing-based investigation of fortifications on Rome's eastern frontier", Antiquity 97, 2023, pp. 1516–1533
- ^ Mouterde, René & Poidebard, Antoine, Le 'Limes' de Chalcis. Organisation de la Steppe en Haute Syrie Romaine. Documents Aeriens et Epigraphiques, Paris: Librairie Orientaliste, Paul Geuthner, 1945