אנטואן קוריז'ה
 | |
| לידה |
21 בנובמבר 1884 Sarraltroff, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
25 בדצמבר 1967 (בגיל 83) גרוסלה, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (19 בספטמבר 2010) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אנטואן קוריז'ה |
  | |
אנטואן קוריז'ה (בצרפתית: Antoine Corriger; 1884, לורן – 1967, גרוסלה (צר') שבצפון צרפת) היה כומר וחסיד אומות העולם מצרפת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קוריז'ה נולד בכפר בחבל לורן. אביו היה יערן שהתנגד לסיפוח החבל לגרמניה על ידי ביסמרק, ועבר עם משפחתו לפריז למרות שלא דיבר צרפתית. הוא עבד במפעלי "רנו" אך הושפל עקב מוצאו הגרמני, ועבר לעבוד באחוזה פרטית. אמו של קוריז'ה הייתה עקרת בית. קוריז'ה גדל באווירה דתית-קתולית אדוקה. הוא הוכשר לכמורה במכון קתולי בדיוקסיה של ורסאי, במחוז איל-דה-פראנס שבצפון צרפת. בשנות השלושים לחייו החל לכהן בתור כומר בכפר שומונטל (צר') בצפון צרפת, מצפון לפריז.
פעילות להצלת יהודים במהלך מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופת כיבוש צרפת על ידי גרמניה, בין השנים 1940–1944, החביא קוריז'ה 14 יהודים בני משפחה אחת בכנסייתו שבכפרו שומונטל. את הקשר בין קוריז'ה לבין בני המשפחה יצרה עוזרת הבית של קוריז'ה, שהייתה חברה במפלגה הקומוניסטית של צרפת. חלק מהיהודים המסתתרים הגיעו לכפרו של קוריז'ה ב-1941, ואילו חלק מיהודים אלה נמלטו אל הכפר מהגירוש מפריז בקיץ 1942. כולם נותרו במסתור אצל קוריז'ה עד השחרור. מכיוון שהילדים שבין המסתתרים לא יכלו ללמוד, לימד אותם קוריז'ה בעצמו, במסתור. כשסרקו גרמנים את הכפר בחיפוש אחר יהודים מסתתרים, הגן קוריז'ה על בני חסותו בכך ששלח אותם לחוות באזור. כדי לסייע בכלכלת המסתתרים, גידל קוריז'ה חמניות וירקות. כמו כן ארגן אירועי צדקה שהכנסותיהם היו קודש לתמיכה בתנועת ההתנגדות הצרפתית באזורו וגם במסתתרים, בחשאי. חלק מהמסתתרים עבדו תקופות מסוימות בחוות שסביב שומונטל, וכך סייעו בפרנסת המסתתרים.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה היגרו ניצוליו של קוריז'ה לארצות הברית ומשם שלחו לו תמיכה כספית מעת לעת. קוריז'ה עצמו המשיך להתגורר בשומונטל, שם חי בעוני ונידב את רוב רכושו והכנסתו לצדקה. הסביבה בכפר הייתה אנטי דתית ולכן הותקפו קוריז'ה וכנסייתו מילולית מדי פעם. כדי לממן את המשך פעילותה של כנסייתו חיבר אורטוריה בשם בדוי ואף הדפיס גלויות.
הנצחה והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 החלו שניים מהניצולים שלהם סייע קוריז'ה, סימון וגיזל פיקובסקי (Picovschi) בפעילות לשם הכרה בו, לאחר מותו, בתור חסיד אומות העולם. ב-2010 הכיר יד ושם באנטואן קוריז'ה בתור חסיד אומות העולם.
אנטואן קוריז'ה הונצח בספר ביוגרפי שיצא לאור על ידי החברה להיסטוריה ולארכאולוגיה של פונטואז (Pontoise - רובע בפריז), בשנת 2009.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילותו של אנטואן קוריז'ה, באתר "יד ושם" (באנגלית)
