אנטול ויארו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אנטול ויארו
Anatol Vieruו.jpg
לידה 8 ביוני 1926
יאשי, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוקטובר 1998 (בגיל 72)
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון של מוסקבה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, קטע כלי, מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, תאורטיקן מוזיקה, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס הרדר (1986) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטול ויאֶרוּרומנית: Anatol Vieru, ‏8 ביוני 1926 - 8 באוקטובר 1998) היה מלחין, מנצח ומוזיקולוג יהודי רומני, אחד מחשובי המלחינים של רומניה במאה ה-20.[1] ויארו היה תלמיד של ארם חצ'טוריאן. הוא הלחין שבע סימפוניות, שמונה רביעיות למיתרים ויצירות רבות אחרות למוזיקה קאמרית, קונצ'רטי רבים. כמו כן הלחין שלוש אופרות - Iona (יונה; 1976) לפי הדרמה של מרין סורסקו, Praznicul calicilor (משתה האביונים), לפי קומדיה של מיכאיל סורבול (1981) ו-"Telegrame" (מברקים), לפי סיפור סאטירי מאת יון לוקה קאראג'אלה. הוא היה חתן הפרס הרדר בשנת 1986. ויארו כיהן כפרופסור לתזמור ולהלחנה בקונסרבטוריון בבוקרשט.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטול ויארו נולד במשפחה יהודית ביאשי. הוא ומשפחתו היו ניצולים של פרעות יאשי משנת 1941. ויארו למד בשנים 1949-1946 מוזיקולוגיה והלחנה באקדמיה למוזיקה ("קונסרבטור" ע"ש צ'יפריאן פורומבסקו) בבוקרשט. מוריו היו לאון קלפר (הלחנה), פאול קונסטנטינסקו (הרמוניה), תאודור רוגלסקי (תזמור) וקונסטנטין סילבסטרי (אמנות הניצוח). המשיך את לימודיו בקונרבטוריון של מוסקבה (ע"ש צ'ייקובסקי (בשנים 1954-1951 אצל ארם ח'צטוריאן (הלחנה) ודמיטרי רוגאל-לויצקי (תזמור).[1] עם הקולגות שלו ללימודים במוסקבה נמנו אדיסון דניסוב, סופיה גוביידולינה, גנאדי רוז'דסטוונסקי, אלפרד שניטקה וטיבריו אולאך. בשנים 1955–1958 חזר להשתלם במוסקבה. בשנת 1978 סיים באוניברסיטת קלוז' את עבודת הדוקטורט בנושא "מהמודוסים אל מודל של חשיבה מוזיקלית אינטרוואלית.

הקריירה כמלחין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1950-1947 עבד ויארו כדי להתפרנס כמנצח בתיאטרון הלאומי של בוקרשט. אחר כך בשנים 1950–1951 היה עורך כתב העת "מוזיקה". ציון הדרך בהתחלת הקריירה שלו כמלחין הייתה יצירתו "Suita in stil vechi" (סויטה בסגנון ישן) (1945). באו אחריה קונצ'רטו לחליל (1955-1954), שתי הרביעיות הראשונות שלו למיתרים (1955, 1956) והאורטוריה "מיוריצה" (1957). אחרי שנת 1962 נודע ויארו לראשונה במערב כשזכה בז'נבה בפרס הבינלאומי להלחנה ע"ש המלכה מארי ז'וזה, על קונצ'רטו לצ'לו שכתב באותה שנה. יצירתו לרביעיית מיתרים ולכלי הקשה "Trepte ale tăcerii" (מדרגות של השקט) (1966) הוזמנה על ידי קרן קוסביצקי. ויארו השתתף בסמינר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטאדט ויצירתו התזמורתית "Clepsidra" (שעון השמש) בוצע במסגרת ימי המוזיקה בדונאואשינגן. באותה שנה הלחין ויארו אחת מיצירותיו החשובות ביותר, Sita lui Eratostene ("הנפה של אראטוסטנס" לקלרנית, כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר. ביצירה זו התגבשו העקרונות שאיפיינו את המוזיקה העתידית שלו. בשיטה ה"נאו-מודלית" שלו התכתב ויארו עם יסודות ממלחינים שונים כמו בלה ברטוק,ג'ורג'ה אנסקו, אנטון וברן, אוליבייה מסיאן ודמיטרי שוסטקוביץ'.[2]

החל מסוף שנות ה-1950 התעניין ויארו בתורת הקבוצות והגיע בהמשך למסקנה שהשמיעה המוזיקלית הרגילה קולטת את הסולמות המוזיקליים כ"קבוצות" במשמעות המתמטית של המילה. בעקבות תפיסה זו לא עבר ויארו למוזיקה סריאלית אולם התחיל להשתמש בקביעות במודוסים שבנה בעזרת פעולות מתמטיות. דרך תהליכים כאלה יצר ויארו צורות מוזיקליות שכינה אותן "קלפסידרות" (שעון שמש), "נפה", "מסך","מזמור" וכו'. ויארו נחשב למהפכן במוזיקה אבל לא רצה להיחשב "אוונגרדיסט" מחשש לקפוא במקום. [3]

בשנת 1970 התחיל ויארו הקים בבוקרשט את סדרת הקונצרטים "מוזיקות מקבילות" ולמשך שנים אחדות ניצח במסגרתה על מגוון רחב של יצירות מאת מלחינים כמו אורלנדו לאסוס, אייבס, סקריאבין, שנברג, אדגר וארז, שניטקה. ב-1973 בעזרת מלגה מטעם השירות הגרמני לחילופי גומלין אוניברסיטאיים התאפשרה לויארו שנת שבתון בברלין המערבית. אז הוא הלחין את הסימפוניה השנייה שלו "טכיקרדיות". בשובו לבוקרשט הלחין שתי אופרות "יונה" לפי הדרמה אמת מרין סורסקו, ולפי הציורים של מ.ק. אשר (1975-1972, ביצוע בכורה בבוקרשט, 1976), ואת Praznicul calicilor (משתה האביונים) לפי קומדיה מאת מיכאיל סורבול (1980-1978, ביצוע בכורה בברלין 1990). הסימפוניה השלישית שלו "La un cutremur" (ברעידת אדמה) בוצעה בשנים 1977 ו-1978 והייתה תגובת היוצר לאסון רעידת האדמה שהכתה את רומניה במרץ 1977. יצירות שלו בוצעו על ידי אמנים כמו הכנר אולג כגן, צ'לנים כמו נטליה גוטמן, ולדימיר אורלוב, קטלין איליה, מנצחים כמו קונסטנטין סילבסטרי, זובין מהטה, הוריה אנדרייסקו, תזמורות כמו ברלינר קאמראופר, תזמורת "סוויס רומאנד", מקהלת "מדריגל" וכו'.

פעילותו האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל להלחנה, עסק ויארו עד סוף חייו גם בהוראה באופן אינטנסיבי. החל משנת 1950 לימד ויארו בקתדרה לתזמור ואחר כך בקתדרה להלחנה של הקונסרבטוריון בבוקרשט, שבה עלה בהדרגה בהייררכיה האוניברסיטאית. החל משנת 1955 כיהן כפרופסור. ב-1975 עשה את עבודת הדוקטור שלו על בסיס עבודה זו פרסם כעבור שנתיים את Cartea modurilor ("ספר המודוסים") שפורסמה בשנת 1993 באנגלית תוך הרחבת החלק השני שלה - The Book of Modes. בהדרכת המלחין סיג'יסמונד טודוצה בקונברסטוריון בקלוז' (האקדמיה למוזיקה על שם גאורגה דימה). היה מרצה אורח באוניברסיטאות רבות בארצות הבריתניו יורק - במכללת שרה לורנס ובית הספר ג'וליארד -,שיקגו, סיאטל),קנדה (באוניברסיטת לוואל), ישראלירושלים בשנים 1982–1983), בז'נבה וכו'.[4]

אנטול ויארו נפטר בשנת 1998 בבוקרשט. הוא היה נשוי משנת 1954 למוזיקולוגית נינה שוטיקובה, ולזוג נולדו בן ובת. הבן הוא הפסנתרן אנדריי ויארו. לוויארו יש אח פילוסוף, סורין ויארו.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1946 - פרס ג'ורג'ה אנסקו להלחנה - על ה"סויטה בסגנון ישן"
  • 1949 - פרס המדינה של רומניה
  • 1962 פרס מארי ז'וזה על הקונצ'רטו לצ'לו (בז'נבה)
  • 1966 - פרס הקרן סרגיי קוסביצקי
  • 1967 - פרס האקדמיה הרומנית
  • 1975,1977, 1979 - פרסים של איגוד המלחינים ברומניה
  • 1986 - פרס הרדר - מטעם אוניברסיטת וינה על מפעל חייו בהלחנה, מוזיקולוגיה ותורת המוזיקה, "על כישוריו המיוחדים, החדשנות והדמיון המוזיקלי"
  • 1996 - הפרס הגדול של איגוד המלחינים הרומנים

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975 - Cartea modurilor (ספר המודוסים)
  • 1990 - De la moduri la timpul muzical ( מהמודוסים אל הזמן המוזיקלי)
  • 1994 - Cuvinte despre sunete (מלים על צלילים)
  • 2001 - Ordinea în Turnul Babel (הסדר במגדל בבל)

יצירות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויארו הלחין מעל 120 יצירות מסוגות רבות.

יצירות לתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

7 סימפוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1967 מס.1 Oda tăcerii (אודה לשתיקה) -מוקדשת לנושא השואה
  • 1973 מס 2, Tahicardii (טכיקרדיות)
  • 1978 מס.3 La un cutremur (סימפוניית רעידת האדמיה)
  • 1982 מס.4, ;
  • 1985-1984 מס.5 M. Eminescu (מיכאי אמינסקו) - למקהלה ותזמורת - על שירים מאת אמינסקו
  • 1989 מס.6 Exodus (אקסודוס),
  • 1993-1992 מס.7 no.7 Anul soarelui calm (שנת השמש השקט)

אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Suită in stil vechi- 1945 (סויטה בסגנון ישן)
  • 1952 - Dansuri simfonice
  • Concert pentru orchestră, 1954–5

קונצ'רטי ויצירות אחרות לכלים ולתזמורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • 1962 - קונצ'רטו לצ'לו
    • קונצ'רטו לשני צ'לי
    • 1958, 1996 - שני קונצ'רטי לחליל
    • 1964 - קונצ'רטו לכינור
    • 1975 - קונצ'רטו לקלרנית
    • 1979 - קונצ'רטו לכינור וצ'לו
    • 1987 - סימפוניה קונצ'רטית לצ'לו
    • 1963 - Jocuri (משחקים) לפסנתר ותזמורת
  • 1968 - Clepsidra I לחצוצרה ותזמורת
    • 1993 - קונצ'רטו לפסנתר "קליידוסקופ"
    • 1996 - קונצ'רטו לגיטרה
    • Narațiune II (סיפור II) לסקסופון ותזמורת
    • Malincolia furiosa - 1994 - לוויולה ותזמורת

יצירות קאמריות וכליות סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמונה רביעיות לכלי מיתר
    • no.1, 1955,
    • no.2, 1956;
    • 1973 no.3, לסופרנו ולרביעיית מיתרים
    • no.4, 1980;
    • no.5, 1982;
    • no.6, 1986;
    • no.7, 1987;
    • no.8, 1991
  • רביעית סקסופונים
  • 1957 - חמשייה עם קלרניט
  • שלישייה מיקרוטונית - לפגוט, גיטרה וקונטרבאס
  • 1997 - שלישייה
  • Duo leggiero 1995
  • 1962 - סימפוניה קאמרית
  • 1994, 1976 - שתי סונטות לפסנתר
  • סונטה לכינור וצ'לו
  • 1963 סונטה לצ'לו; 1977 - עיבוד לצ'לו וכלי הקשה
  • 1968 - Nautilos לפסנתר ולמגנטופון (קלטת)
  • Feuerwerk 1994 לחליל, לכינור ולוויברפון
  • 1968 - Muzeu muzical - מוזיאון מוזיקלי לצ'מבלו 12 כלי קשת
  • 1995 - רובטו לאבוב וכלי הקשה
  • 1997 - קנון ופוגה
  • 1973 - סיפור (Narration) לעוגב
  • 1996 - Muzica (Musik) לעוגב וכלי קשת
  • 1997 - קפריצ'ו
  • 1995 - Hibernal (חורפי) לחלילי פאן וכלי קשת
  • 1998 - אלגיה מס. 2 לצ'לו, קונטרבס ותזמורת קאמרית
  • Centaurus (קנטאורוס) לסקסופון בריטון, לטרומבון ולכלי הקשה

יצירות קוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוזיקה מקהלתית:
  • 1949 קנטטה Mierla lui Ilie Pintilie (השַחֲרור של איליה פינטיליה)[5] ;
  • 1957 האורטוריה Miorița (השיה - "מיוריצה")
  • 1960 Cantata anilor lumină (קנטטת שנות האור) לפי שיר מאת נינה קסיאן -
  • 1964 Scene nocturne (סצנות ליליות - על מילותיו של פדריקו גרסיה לורקה - לשתי מקהלות
  • 1963 - Vocale (תנועות) על שירים מאת ג'וזפה אונגרטי למקהלת נשים;
  • Clepsidra II - 1971; (קלפסידרה ב) על טקסטים עממיים, - למקהלה,

חלילי פאן, צמבל ותזמורת

  • Fratele cel sărac - 1993 (האח האביון) לפי יון נקולצ'ה
  • Daniil, 1994 (דניאל)
  • In marea apusului, 1998 (בים השקיעות) למקהלה, חצוצרה וטימפני
  • לסולנים:
    • 1959–1963 Muzică pentru Bacovia și Labiș (מוזיקה לפי ג'ורג'ה בקוביה וניקולאיה לאביש) שני מחזורים לקול (טנור, מצוסופרנו, סופרנו) ופסנתר עם אינטרלודים כליים (קלרנית, כינור, פסנתר;חליל סולו)
    1. Lupta cu inerția (מאבק באינרציה) - למצופסופרנו, טנור, חליל, כינור ופסנתר
    2. Nocturne și rezonanțe după Bacovia (ליליות ותהודות - לפי ג'ורג'ה בקוביה) לסופרנו, חליל ופסנתר
    3. Destinderi (הרפיות) - למצוסופרנו ופסנתר
  • 1972 - Discul lui Newton (דיסק ניוטון) - ל 12 קולות
  • 1973 - Patru unghiuri din care am văzut Florența (ארבע זוויות שמהן ראיתי את פירנצה)

- לסופרנו, פסנתר או צ'מבלו, ו1–2 כלי הקשה

    • - Cântec arhaic de dragoste: (שיר אהבה ארכאי) - לפי שיר השירים - למצוסופרנו, חליל, אבוב, קלרנית ופגוט
    1. I. Sage mir an, 1985 (שיר השירים א, ז - הגידה לי)
    2. II. O that you were a Brother to Me, 1987 (שיר השירים ח, א - מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי)
    3. III. Siehe, du bist schön, 1985 (שיר השירים ד,א - הינך יפה...)
    4. IV. Fă-mă precum o pecete, 1989 (שיר השירים ח, ו - שימני כחותם...)
    5. V. Ja nartsis saronskij, 1987; ( שיר השירים א,ב - אני חבצלת השרון...)
  • 1990 - Memorial מוקדש לנושא שואה
  • 1993 - מזמור Psalm לפי הזמנת התזמורת הסימפונית ברג'ינה, קנדה
  • 1993 - אגדה (Märchen) - לקול מדבר וכלי הקשה
  • 1994 - Arhipelag (ארכיפלג) לבריטון וויברפון
  • 1995 - Dechanson על טקסט מאת טריסטן צארה - ל-4 קולות
  • 1995 - Întrebări și răspunsuri (שאלות ותשובות) ל-4 קולות, על טקסטים מאת פאול צלאן בתרגום

פטרה סולומון

  • 1998 - Iarba ochilor tăi -על טקסטים מאת פאול צלאן - ל-4 קולות )(לפי שיר ללא כותרת, לא גמור - עשב עיניך)
  • Cântec pentru Stalin (שיר לסטלין)

-אופרות:

    • 1972-1976 - Iona (יונה) לפי דרמה מאת מרין סורסקו ומ.ק. אשר
    • 1981-1978 - Praznicul calicilor (משתה האביונים) לפי קומדיה מאת מיכאיל סורבול
    • 1983-1982 - Telegrame:Tema și Variațiuni (מברקים:נושא ווריאציות) לפי יון לוקה קאראג'אלה
    • 1995-1990 - Ultimele zile, ultimele ore (הימים האחרונים, השעות האחרונות) - לפי "מוצרט וסליירי" מאת אלכסנדר פושקין ו"הימים האחרונים" מאת מיכאיל בולגקוב

מוזיקה לסרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Când primăvara e fierbinte 1960 (כשאביב חם - בבימוי מירצ'ה סאוקאן)
  • Ciucurencu, 1964; (צ'וקורנקו)[6] סרט תיעודי בבימוי אריך נוסבאום
  • Procesul alb, 1965; (המשפט הלבן) - סרט עלילתי בבימוי יוליאן מיהו
  • Brâncuși la Târgu-Jiu, 1966; (ברנקוש בטרגו ז'יו) - סרט תיעודי בבימוי אריך נוסבאום
  • Soarele negru, 1968; השמש השחור בבימוי סלבומיר פופוביץ'
  • O sută de lei, 1972; ( מאה ליי) בבימוי מ. סאוקאן
  • Felix și Otilia, 1974; (פליקס ואוטיליה) סרט עלילתי בבימוי יוליאן מיהו
  • Marele singuratic, 1976; (הבודד הגדול) סרט עלילתי (לפי מרין פרדה) בבימוי יוליאן מיהו
  • Întoarcerea lui Voda Lăpușneanu, 1979 (שובו של וודה לפושניאנו), סרט עלילתי בבימוי מלבינה אורשיאנו

יצירות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1972 - Țara de piatră (ארץ האבן) - פואמה אלקטרונית לפי הסופר ג'או בוגזה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Valentina Sandu-Dediu Simpozion de muzicologie Anatol Vieru, Ed. Muzicală, București 2001
  • Valentina Sandu-Dediu: Profil componistic: Anatol Vieru (România), SIMN Ediţia a XIV-a, Bucureşti, 23-30 mai 2004,
  • Dan Tudor Vuza : Théorie modale et suites périodiques dans la pensée compositionnelle d'Anatol Vieru
  • Petru Stoianov -Anatol Vieru - Omagiul discipolului
  • Anatol Vieru, Anatol Vieru despre muzica sa, volum editat de Nina Vieru, Editura Universității Naționale de Muzică București, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Online] על המוזיקה הקולית של אנטלו ויארו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Petru Stoianov
  2. ^ V.Sandu-Dediu 2004
  3. ^ נאום הרקטור של אוניברסיטת וינה בטקס הענקת הפרס הרדר ב-1986
  4. ^ Independent 1998
  5. ^ איליה פינטיליה היה גבור קומוניסטי, שנהרג בכלא דופטאנה בעת רעידת האדמה בשנת 1940
  6. ^ על הצייר אלכסנדרו צ'וקורנקו