אנטון רפאל מנגס

אנטון רפאל מנגס

לידה	22 במרץ 1728 אוסטי נד לבם, צ'כיה
פטירה	29 ביוני 1779 (בגיל 51) רומא, מדינת האפיפיור
מקום קבורה	Anton Raphael Mengs' grave
יצירות ידועות	François, Baron de Halleberg, The Children of Charles III of Spain (series in the Palace of Capodimonte), The Children of Charles III of Spain (series in the Royal Palace of Caserta), Portrait of Julie Carlotty Mengsové, Portrait of Isabel Parreño y Arce, Marquesa de Llano, Zeus kisses Ganymede
תחום יצירה	ציור
ילדים	Anna Maria Mengs
פרסים והוקרה	מסדר הדרבן המוזהב

אנטון רפאל מנגס (בגרמנית: Anton Raphael Mengs;‏ 22 במרץ 1728, אוּסיג שבבוהמיה – 29 ביוני 1779, רומא, מדינת האפיפיור) היה צייר יליד בוהמיה שנחשב לאחד מאמני הנאו־קלאסיציזם המרכזיים והמשפיעים ביותר בראשיתו.

מנגס נולד באוסיג, שבאותה תקופה הייתה חלק מממלכת בוהמיה (כיום אוסטי נד לבם, צ'כיה). הוא למד ציור אצל אביו בדרזדן שבסקסוניה, שם נחשף למסורת ציור החצר האירופית. בשנת 1745 מונה לצייר החצר של שליט סקסוניה בדרזדן, ובשנותיו הראשונות התמחה בעיקר ביצירת דיוקנאות בפסטל. הדיוקנאות שצייר מאותה תקופה מאופיינים בצבעוניות בהירה ועשירה, שהבליטה את הרכות והחן שבפני מושאי הציור.

בראשית שנות ה־50 של המאה ה־18 שב מנגס לרומא, מרכז האמנות האירופי של התקופה, שם נוצרה ידידותו ההדוקה עם ההיסטוריון והארכאולוג הגרמני יוהאן יואכים וינקלמן. קשר זה היה בעל חשיבות מכרעת להתפתחות סגנונו – מנגס אימץ את ההתלהבות של וינקלמן מן העת העתיקה ואת השאיפה ליופי אידיאלי, טהור ונצחי. מתוך תפיסה זו עיצב את סגנונו הנאו־קלאסי, ששילב השראה מן הפסלים והאמנות של יוון ורומא העתיקות עם יסודות ציוריים של רפאל, קורדג'ו וטיציאן.

בשנת 1761 השלים מנגס את הפרסקו המונומנטלי פארנאסוס בווילה אלבאני שברומא, יצירה שזכתה להדים נרחבים באירופה ונחשבת ליצירת מפתח בקיבוע מעמדו של הנאו־קלאסיציזם כסגנון מוביל. באותה תקופה עסק גם בדיוקנאות, והתמודד בזירה האמנותית עם פומפאו בטוני, הצייר הרוקוקואי הבולט של רומא. בשנת 1761 הוזמן לחצר המלוכה הספרדית במדריד, שם נטל חלק בעיטור ארמונות המלך. בין השנים 1769 ל־1772 שב לרומא, עיטר את "חדר הפפירוסים" (Camera dei Papiri) בוותיקן, ולאחר מכן חזר לספרד ושהה בה עד שנת 1777.

מנגס זכה בחייו להערצה רבה ונחשב לאמן הגדול באירופה. ביצירותיו דחה את האשליה הדרמטית והתנועה הסוערת של סגנון הבארוק, והעדיף הרמוניה, איפוק ועיצוב המבוסס על דגם קלאסי מושלם. עם זאת, במרוצת הזמן דעכה תהילתו, וסגנונו נתפס כרציונלי ומחושב מדי ביחס לדורות המאוחרים יותר. חלק מיצירותיו, ובעיקר דיוקנאותיו, מפגינים קלילות וביטחון בצבע ובקו, המעידים על שליטה טכנית מרשימה. בנוסף לפועלו האמנותי, פרסם בשנת 1762 את החיבור התאורטי הרהורים על יופי וטעם בציור (Reflections on Beauty and Taste in Painting), שבו הציג את עקרונות היופי האידיאלי שהנחו את דורו ואת תפיסתו לגבי האמנות הקלאסית.

גלריית יצירות

• 
  נסיך אסטוריאס, העתיד להיות קרלוס הרביעי, מלך ספרד (בערך 1765).
• 
  דיוקן מריה לואיסה, נסיכת ספרד
• 
  הלִיוֹס כהתגלמות הצהריים (בערך 1765
• 
  יוחנן המטביל מטיף במדבר
• 
  דיאנה כהתגלמות הלילה (בערך 1765).
• 
  המרקיזה דה יאנו (בערך 1775).
• 
  השליח פטרוס
• 
  ניצחון ההיסטוריה על הזמן, תקרת ספריית הוותיקן
• 
  דיוקן ויליאם ברטון קונינגהאם (1733–1796)
• 
  חלומו של יוסף הקדוש (בערך 1774)
• 
  יוהאן יואכים וינקלמן במוזיאון המטרופוליטן לאמנות (בערך 1777)
• 
  דיוקן גברת אלגנטית (1775), גרמניה
• 
  המדונה עם הילד ושני מלאכים (1770–1773), מוזיאון המוזיאון לתולדות האמנות (וינה)
• 
  יופיטר מנשק את גנימד (1760), הגלריה הלאומית לאמנות עתיקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנטון רפאל מנגס בוויקישיתוף

• אנטון רפאל מנגס, ברשת החברתית Goodreads