אנטונוב An-22 אנטיי
 | |||||||||||||||
| אנטונוב An-22 של חיל האוויר הרוסי | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס תובלה אסטרטגי | ||||||||||||||
| קוד נאט"ו | Cock | ||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות | ||||||||||||||
| יצרן | אנטונוב: 1966–1976 | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 27 בפברואר 1965 | ||||||||||||||
| תקופת שירות | 1967–הווה (כ־58 שנים) | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 68 | ||||||||||||||
| משתמש ראשי |
 כוחות האוויר והחלל של רוסיה | ||||||||||||||
| משתמשים משניים |
אירופלוט נתיבי אוויר אנטונוב | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
אנטונוב An-22 "אנטיי" (ברוסית: Ан-22 Антей;[1] קוד דיווח נאט"ו: "Cock") הוא מטוס תובלה צבאי כבד שתוכנן על ידי משרד התכנון אנטונוב בברית המועצות. המטוס מונע על ידי ארבעה מנועי טורבו־פרופ, שכל אחד מהם מפעיל זוג מדחף נגד־סיבובי. זהו המטוס הראשון שנבנה בתצורת רחב גוף, והוא עדיין נחשב למטוס הטורבו־פרופ הגדול בעולם.
מטוס האנטונוב An-22 נחשף לראשונה מחוץ לברית המועצות בסלון האווירי בפריז בשנת 1965. לאחר מכן שימש רבות במבצעי תובלה צבאיים והומניטריים משמעותיים של ברית המועצות, והוא עדיין נמצא בשירות בכוחות האוויר והחלל של רוסיה.
פיתוח ועיצוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות ה־50 נדרשה ברית המועצות למטוס תובלה צבאי כבד, שיתווסף לאנטונוב An-8 ולאנטונוב An-12 שנכנסו אז לשירות.[2] בתחילה כונה הדגם "An-20", ועוצב כמטוס רגיל רב־מנועי עם כנף עליונה.[2] בתחילת שנות ה־60 ייצר משרד אנטונוב דגם עץ בקייב, אוקראינה, תחת הכינוי "Model 100".[2] אב-הטיפוס, שכונה אז An-22, הושלם ב־18 באוגוסט 1964 וביצע את טיסת הבכורה שלו ב־27 בפברואר 1965.[2] המטוס נקרא על שם אנטאוס, ולאחר כארבעה חודשי ניסויים הוצג לראשונה בסלון האווירי בפריז בשנת 1965.[2] כל המטוסים יוצרו במפעל המטוסים הממלכתי בטשקנט, והאספקה הצבאית הראשונה בוצעה לכנף ההובלה האווירית בבסיס איבנובו בשנת 1969.[2]
המטוס תוכנן כמטוס תובלה אווירית אסטרטגי, במטרה להרחיב את יכולות הנחיתה של כוחות הצנחנים הסובייטיים, כולל כלי הרכב המשוריינים מסוג BMD-1. תא המטען של האנטונוב An-22 יכול להכיל עד ארבעה כלי רכב BMD-1, לעומת אחד בלבד באנטונוב An-12.
למטוס יכולת להמריא ולנחות במסלולים לא סלולים וקצרים, מה שמאפשר ביצוע מבצעי הנחתה אווירית. יכולת זו מושגת באמצעות ארבעה זוגות מדחפים נגד־סיבוביים, בדומה למטוס טופולב Tu-114. המדחפים ופליטת המנועים יוצרים זרם אוויר חזק על הכנפיים ומדפים כפולי־חריץ גדולים. כן הנסע מתוכנן לתנאי קרקע קשים, ובגרסאות מוקדמות ניתן היה לשלוט בלחץ האוויר בצמיגים במהלך הטיסה. תכונה זו בוטלה בדגמים מאוחרים יותר.
לאנטונוב An-22 עיצוב טיפוסי של מטוס תובלה עם כנף עליונה, מה שמאפשר תא מטען באורך 33 מטר ונפח שימושי של 639 מטרים מעוקבים. חלקו הקדמי של גוף המטוס אטום לחלוטין וכולל מקום ל־5 עד 8 אנשי צוות ועד 28 נוסעים. לעומת זאת, תא המטען עצמו אטום ללחץ נמוך של 0.245 בר בלבד, כדי להקל במשקל הכולל של המטוס. דלת עם מחיצה אטומה ללחץ ממוקמת במסגרת מספר 14, ומפרידה בין תא דייל המטען לתא המטען הראשי. הדבר מאפשר פתיחת דלתות המטען האחוריות במהלך טיסה לצורך הצנחת לוחמים וציוד. בדומה לאנטונוב An-12, גוף המטוס עגול במבט רוחבי. האנטונוב An-22 קבע מספר שיאי עולם במשקל מטען וביחס מטען לגובה.[דרוש מקור]
המטוס מזכיר במראהו את האנטונוב An-12, אך גדול ממנו משמעותית ובעל זנב כפול, אשר משפר את יציבות המטוס במקרה של כשל מנוע ומאפשר שימוש בהאנגרים בגובה נמוך יותר. על גבי כל זנב מותקנות משקולות מיוחדות למניעת רעד.
יוצרה רק גרסה אחת מבצעית של המטוס, האנטונוב An-22 הרגיל. אב־טיפוס שהוצג בסלון האווירי בפריז בשנת 1965 כלל חרטום מזוגג לחלוטין, ללא מכ"ם קדמי כמו בדגמים מאוחרים יותר. בדגמים אלו המכ"ם הותקן מתחת לבית הגלגלים הימני, קדמית לגלגלים. אנטונוב ייעד גרסה עם מערכת חשמל שונה ומערכת בקרה נוספת בשם An-22A, אך הדגם לא אומץ בשירות הצבאי.[2]
גרסה אזרחית עם גוף מוארך, שהייתה אמורה להכיל 724 נוסעים בשני סיפונים, נבחנה אך לא נבנתה.[3]
ייצור כולל
[עריכת קוד מקור | עריכה]| סה"כ[4] | 1975 | 1974 | 1973 | 1972 | 1971 | 1970 | 1969 | 1968 | 1967 | 1966 | 1965 | 1964 | 1963 |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 68 | 12 | 9 | 9 | 8 | 8 | 7 | 7 | 1 | 1 | 4 | 1 | 0 | 1 |
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
- גרסת An-22 (אב־טיפוס)
- שלושה אבות־טיפוס נבנו במתקן אנטונוב בקייב, עם חרטום מזוגג.
- גרסת An-22 אמפיבי
- גרסה אמפיבית של המטוס הוצעה, אך לא עברה את שלב הדגם המוקטן.
- גרסת An-22 (גרסת ייצור מוקדמת)
- גרסת הייצור ההתחלתית, כללה מערכת התנעה חיצונית. נבנו 37 מטוסים במפעל בטשקנט.
- גרסת An-22A
- גרסה משופרת עם יכולת התנעה פנימית, מערכת חשמל שונה, וציוד קשר וניווט מעודכן. נבנו 28 יחידות בטשקנט.
- גרסת An-22PZ
- שתי יחידות הוסבו לשם נשיאת חלקי כנף מרכזיים או חיצוניים של אנטונוב An-124 רוסלן או אנטונוב An-225 מרייה מעל גוף המטוס. בגרסה זו הותקנה סנפיר כיוון שלישי בקו המרכזי של הזנב.[5]
מספר גרסאות נוספות של ה־An-22 תוכננו ונבנו על ידי אנטונוב אך לא נכנסו לייצור סדרתי, בהן גם מטוס עם הנעה גרעינית וגרסה שנועדה לשאת טילים בליסטיים.[דרוש מקור]
היסטוריה מבצעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האנטונוב An-22 נבנה במקור עבור חיל האוויר הסובייטי וחברת התעופה הממשלתית אירופלוט. תהליך המעבר מהאנטונוב An-12 בחיל האוויר החל ביולי 1974, ומספר יחידות תובלה צבאית צוידו בו. הדיוויזיה ה־12 של תעבורה צבאית אווירית (שבסיסה היה בסיס חיל האוויר הרוסי מיגאלובו) הייתה אחת היחידות ששלושת רגימנטיה צוידו באופן מלא באנטונוב An-22. יחידה נוספת שהפעילה את המטוס הייתה הרגימנט לתעבורה אווירית 566 מסולנצ'נוגורסק, שהשתמשה במטוס בין השנים 1970–1987.
השימוש המבצעי הראשון של המטוס היה בהעברת סיוע הומניטרי מברית המועצות לפרו ביולי 1970 בעקבות רעידת האדמה בפרו (1970). מטוס אחד נעלם ב־18 ביולי במהלך טיסות הסיוע. מטוסים נוספים שימשו להעברת סיוע צבאי סובייטי למצרים וסוריה במהלך מלחמת יום הכיפורים ב־1973, לאנגולה בשנת 1975 ולאתיופיה בשנת 1977.[6]
מטוסי האנטונוב An-22 ממיגאלובו שימשו להובלת כוחות הצנחנים הסובייטים במהלך הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ב־1979. מטוס אחד הופל ב־28 באוקטובר 1984 בעת ההמראה סמוך לקאבול (כנראה על ידי טיל SA-7) בעת ששימש להובלת חיילים – באירוע נהרגו כ־250 איש.[7] בשנת 1980 התרסק מטוס אחד בשדה התעופה ונוקובו ושניים נוספים התרסקו במיגאלובו (בשנים 1992 ו־1994).
בשנת 1984 שימשו מטוסים צבאיים מסוג An-22 להובלת מסוקי מיל מי-8 לאתיופיה במסגרת מבצעי סיוע בעקבות בצורת.
בשנת 1986 שימשו מטוסי רגימנט התובלה האווירית הצבאית ה־8 ממיגאלובו להעברת ציוד לטיפול באסון צ'רנוביל.
בשנת 1987 שימשו המטוסים להובלת ציוד צבאי לאנגולה. שנה לאחר מכן, הובילו מטוסי An-22 צבאיים כ־15,000 טון ציוד וכ־1,000 אנשי צוות לפעולות הסיוע לאחר רעידת האדמה בארמניה ב-1988.
מטוסי אנטונוב An-22 הוצגו לעיתים קרובות בסלון האווירי בפריז, ובשנת 1988 העביר מטוס אחד מנוע של אנטונוב An-124 רוסלן להסלון האווירי בפארנבורו.
בסוף שנות ה־80 שימשו מטוסים אלו להובלת כוחות המשמר הפנימי הסובייטי לאזורי סכסוך במהלך ולאחר התפרקות ברית המועצות. בשנת 1995 הם שימשו לפריסת כוחות דיוויזיית המשמר המוטסת ה-98 במהלך מלחמת בוסניה.
באמצע שנות ה־90 נותרו כ־45 מטוסים בשירות, בעיקר בחיל האוויר הרוסי, אך אלו הוחלפו בהדרגה על ידי מטוסי אנטונוב An-124 רוסלן הגדולים יותר בעלי מנוע טורבו-מניפה. המטוסים הנותרים מופעלים ככל הנראה על ידי טייסת תובלה צבאית עצמאית בבסיס מיגאלובו שבטבר.
נכון לדצמבר 2018, שישה מטוסים מסוג An-22 היו בשירות טייסת התובלה הצבאית ה־76 בטבר, אך רק שלושה מהם היו כשירים לטיסה. לפי התכנון, המטוסים אמורים להישאר בשירות עד שנת 2033.[8]
נכון ל־26 בספטמבר 2020, מטוס An-22 בודד (מספר זנב UR-09307) היה בשירות חברת אנטונוב איירליינס, אך ייתכן שניזוק במהלך פעולות צבאיות של רוסיה באוקראינה בשנת 2022.[9]
מפעילים
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כוחות האוויר והחלל של רוסיה – מפעילים 11 מטוסים; שלושה כשירים לטיסה, שמונה מקורקעים.
לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חיל האוויר הסובייטי
- רגימנט התובלה האווירית הצבאית ה-8[10]
- רגימנטים נוספים
אזרחיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פעילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נתיבי אוויר אנטונוב – מטוס בודד מדגם An-22 (מספר זנב UR-09307) היה בשירות החברה נכון ל-26 בספטמבר 2020. במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה בקרב על נמל התעופה אנטונוב ב-24 בפברואר 2022, המטוס ניזוק קשות כתוצאה מחדירת קליעים.[11]
לשעבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אייר סופיה – בהשכרה
תאונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לינואר 2011, היו 9 תאונות מטוס עם סך של 95 הרוגים.[דרוש מקור]
| תאריך | רישום | מקום | הרוגים | תיאור קצר |
|---|---|---|---|---|
| 18 ביולי 1970 | СССР-09303 | האוקיינוס האטלנטי ליד נמל התעופה הבין-לאומי קפלאוויק, איסלנד | כל 7 נוסעים + 15 אנשי צוות | העביר סיוע הומניטרי ללימה, פרו.
קשר הרדאר אבד 47 דקות לאחר ההמראה מנמל התעופה הבינלאומי של קפלוויק.[12] |
| 28 בדצמבר 2010 | RA-09343 | ליד קרסני אוקטיאבר (מחוז טולה, רוסיה) | כל 12 אנשי הצוות
(ללא נוסעים) |
RA-09343 של חיל האוויר הרוסי התרסק והרג את כל 12 אנשי הצוות. המטוס היה בטיסת מיקום מנמל התעופה וורונז' לבסיס מיגאלובו.[13] המטוס היה באחסון מאז 2001 והוחזר למצב טס בינואר 2010.[14][15] |
מפרט (An-22)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאפיינים כלליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צוות: 5–6
- קיבולת: 28–29 נוסעים או מטען מרבי של 80,000 ק"ג
- אורך: 57.92 מטר (משוער, משתנה לפי תצורת החרטום)
- מוטת כנפיים: 64.4 מטר
- גובה: 12.53 מטר
- שטח כנף: 345 מ"ר
- פרופיל אווירודינמי: שורש: TsAGI S-5-16 ; קצה: TsAGI S-5-13
משקל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משקל ריק: 114,000 ק"ג
- משקל המראה מרבי: 250,000 ק"ג
- קיבולת דלק מרבית: 43,000 ק"ג
הנעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מנועים: 4 מנועים מדגם קוזנצוב NK-12MA
- סוג מנוע: טורבו-פרופ
- הספק כל מנוע: 15,000 כ"ס (משוער)
- מדחפים: דו-סיבוביים בעלי 8 להבים, זווית משתנה, סיבוב הפוך
ביצועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מהירות מרבית: 740 קמ"ש
- טווח:
- עם מטען מרבי: 5,000 ק"מ
- עם מטען של 45,000 ק"ג ודלק מלא: 10,950 ק"מ
- סייג רום: 9,100 מטר
- עומס כנף: 724.6 ק"ג למ"ר (במקסימום)
- יחס הספק/משקל: 0.179 קילוואט לקילוגרם (0.1088 כ"ס לליברה)
- מרחק המראה (במטען מרבי): 1,300 מטר
- מרחק נחיתה (במטען מרבי): 800 מטר
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Alexander, Jean (1975). Russian Aircraft since 1910. London: Purnell Book Services.
- Gordon, Yefim; Komissarov, Dmitry; Komissarov, Sergei (בינואר 2006). "Antonov An-22: A Venerable Giant". Air International: 30–37.
{{cite journal}}: (עזרה) - Gunston, Bill (1995). The Osprey Encyclopedia of Russian Aircraft 1875–1995. Osprey: London. ISBN 1-85532-405-9.
- Stroud, John (1968). Soviet Transport Aircraft since 1945. London: Putnam. ISBN 0-370-00126-5.
- Taylor, John W. R. (1969). Jane's All the World's Aircraft 1969–70. London: Sampson Low Marston & Co., Ltd. ISBN 0-354-000-519.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Pyotr Butowski, 'Air Power Analysis – Russian Federation Part 2' in International Air Power Review, Volume 13, Summer 2004, AIRtime Publishing Inc., Norwalk, CT.
- Goebel, Greg (1 בינואר 2006). "The Antonov Giants". Air Vectors. אורכב מהמקור ב-12 באוגוסט 2006. נבדק ב-28 ביוני 2006.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - "Antonov An-22 Antheus". airliners.net. ארכיון מ-18 ביוני 2006. נבדק ב-28 ביוני 2006.
{{cite web}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נקרא על שם אנטאוס, ענק מיתולוגי מהמיתולוגיה היוונית.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Sebastian Zacharias, Antonov An-22 Antheus, Airliner World, 2001, עמ' 58-62, ISBN ISSN 1465-6337
- ^ Taylor 1969, p. 466
- ^ "✈ russianplanes.net ✈ наша авиация". russianplanes.net. ארכיון מ-25 באוגוסט 2018. נבדק ב-9 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gordon, Komissarov and Komissarov, Air International, January 2006, pp. 35–36.
- ^ Gordon, Komissarov and Komissarov, Air International, ינואר 2006, עמ' 36–37.
- ^ Gordon, Komissarov and Komissarov, Air International, ינואר 2006, עמ' 37.
- ^ Taghvaee, Babak (בינואר 2019). "An-22 in the war on terror". Air International. 96 (1): 20–21. ISSN 0306-5634.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "АЭРОПОРТ ГОСТОМЕЛЬ. Здесь был "русский мир"". YouTube. 2 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 8th Military Transport Aviation Regiment, archive.md, 2013-02-12
- ^ Harro Ranter, Unlawful Interference Antonov An-22A UR-09307, Thursday 24 February 2022, asn.flightsafety.org
- ^ "Антонов АН-22 Антей". www.airwar.ru. ארכיון מ-9 בפברואר 2019. נבדק ב-9 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "RA09343 Accident description". Aviation Safety Network. ארכיון מ-25 ביוני 2011. נבדק ב-1 בינואר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "An-22A c/n 043482272". Soviet Transport Database. Dutch Aviation Society. נבדק ב-18 בינואר 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Giant Antonov An-22 cargo plane crashes in rural Russia". BBC News. 29 בדצמבר 2010. ארכיון מ-26 בינואר 2011. נבדק ב-28 בדצמבר 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lambert, Mark; et al., eds. (1991). Jane's all the world's aircraft : 1991–92. Jane's Information Group. ISBN 9780710609656. OCLC 1035932568. נבדק ב-12 בספטמבר 2019.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ The Incomplete Guide to Airfoil Usage, m-selig.ae.illinois.edu