אנטוניו אנריקס גומז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטוניו אנריקס גומז
Antonio Enríquez Gómez
Michel lasne-antonio henríquez gómez-Academias morales de las musas.jpg
לידה 1600
קואנקה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1663 (בגיל 63 בערך)
סביליה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנטוניו אנריקו גומזספרדית: Antonio Enriquez Gomez; סביבות 1600 - 19 במרץ 1663), מחזאי, סופר, משורר לירי בספרד של תקופת תור הזהב. היה ידוע גם בשם Don Fernando de Zárate, ובמחקרים חדשים, טוען פרופ' Michael McGaha כי הוא השתמש בשם בדוי נוסף, Francisco de Villegas[1]. נולד בקואנקה בשנת 1600. לפי מקורות אחרים תאריך לידתו של אנריקו גומז היה בין השנים 1600 ל-1602[2].

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייו של אנריקו גומז היו סוערים ורבי תהפוכות ובמידה מסוימת עדיין לוטים בערפל, לכן ישנם במחקר מספר גרסאות על המאורעות בחייו. הוא נולד בתחילת המאה ה-17 בסגוביה, למשפחה של אנוסים. הוריו היו סוחרים שעסקו ביצוא צמר ותה מספרד לצרפת[3]. כבר בהיותו צעיר לימים התבלט אנריקו גומז ביכולות אינטלקטואליות יוצאות מהכלל, בהיותו בגיל 12 הקדיש עצמו ללימודים של מדעי הרוח, ואז החל לכתוב שירים. גומז היה אוטודידאקט ורחב השכלה, לא ברור אם הוא קרא עברית, הוא ידע את התפילות והמנהגים היהודיים, ובהיותו "תולעת ספרים" הוא רכש לו ידע מסוים בלטינית וידע מועט יותר ביוונית. יש להניח שקריאתו בתנ"ך נעשתה מתרגומו לספרדית[4].
לפני היותו בן 20 הוא התגייס לצבא תחת השם Enrique Enríquez de Paz[3], התבלט בשירותו הצבאי ומהר מאוד קודם לדרגת קפטן, ואף עוטר באות של מסדר מיכאל הקדוש[5].
על פי גרסה אחת, אמו של אנריקו גומז, הייתה "נוצריה ותיקה". קטגוריה חברתית וחוקית שהייתה נפוצה בחצי האי האיברי מסוף המאה ה-15 ואילך כדי להבדיל בין הספרדים בעלי "דם טהור" לבין הנוצרים החדשים שעליהם נמנו יהודים אנוסים או מורים שהתנצרו[6]. שמה של אמו היה איזבל גומז, ומוצאה מ-Alcantud במחוז קואנקה. אביו Diego Enríquez Villanueva שחי בין השנים 1582 עד 1642, היה יליד אזור לה מנשה, צאצא של שושלת אנוסים חדשים מאזור קסטיליה שעדין שמרו על דתם בסתר. במשך שנת 1588 האינקוויזיציה העלתה על המוקד את רוב בני המשפחה מצד האב, ביניהם סבו של אנריקו גומז, פרנסיסקו דה-מולינה שנשפט ונשרף בשנת 1592, סבתו מצד אביו, ליאונור אנריקז נשלחה לכלא עד שנת 1600. בשנת 1642 נשפט אביו של אנריקו גומז באשמת תפיסה לא חוקית של נכסים[7].
מספר חוקרים כמו: ההיסטוריונית פרופסור נחמה קרמר-הלינקס, פרופ' צ'ארלס עמיאל והנזיר מקואנקה קרלוס דה-לה רוקה ואחרים מסתמכים על מסמכים ארכיונים מקואנקה ומספקים גרסה שונה במקצת על מאורעות חייו[8]. על פי דעתם, אבותיה הקדומים של המשפחה, חיו בלה מנשה עוד לפני גירוש ספרד והוסיפו לגור שם עד לסוף המאה ה-17. בעיקר בעיירה Alcázar de San Juan (אזור קהילה אוטונומית-קסטיליה-לה מנצ'ה) על בסיס המסמכים שנמצאו בארכיב הדיוקסיה של קואנקה[2], והמכילים את הודאתם של פרנסיסקוס דה מורה מולינה, סבו של גומז, אביו ודודו (דייגו אנטוניו ואנריקו הנריקז), יש גם רישומים המתעדים את מקור המשפחה. על פי מידע זה סבו של גומז היה מורה פרנסיסקו מולינה, והוא מת בבית הסוהר של האינקוויזיציה. סבו מצד אמו היה גם כן מקואנקה ונקרא אנטוניו אנריקז סילברסמית. לפי מידע זה, יש להעריך את לידתו של גומז בין השנים 1600 ל-1602. דיווחים נוספים על המשפחה מעידים על כך שחלק חברי המשפחה נעצרו ונענשו על ידי האינקוויזיציה[2].
בצעירותו חי אנריקו גומז בסביליה מקום מגורי דודו אנטוניו אנריקו דה מורה. בשנת 1619 ברח הדוד לבורדו בשל רדיפת האינקוויזיציה. אנריקו גומז עבר למדריד והפך לנציג של עסקי המשפחה.
כשנה קודם לכן בשנת 1618 הוא נשא לאישה את Alonso Isabel Basurto ממחוז בורגוס ולזוג נולדו שלושה ילדים קטרינה, אליאונור ודייגו. במדריד היה אנריקו גומז מבלה לעיתים קרובות בחוגו של לופה דה וגה שאותו העריץ מאוד והזכיר אותו במבוא ליצירתו: A. Enríquez Gómez Samson Nazareno, Ruan, 1656[9] משנת 1632 הוא החל לכתוב יצירות לתיאטרון במדריד (Corral de comedias,). כמה מהן נתקבלו בסבר פנים יפות על ידי המבקרים והקהל בייחוד יצירותיו: Cardinal Albornoz, ושני מחזות על הרפתקאותיו של פרנאו מנדש פינטו[10].

בנסיבות אלו של ההצלחה הכלכלית שהייתה לחברת האנוסים מפורטוגל בספרד, היה בהם פחד גדול מהלשנה בפני האינקוויזיציה. בשנת 1636 ברח אנריקו גומז לצרפת דרך "נתיב החזירים", כיון שהאינקוויזיציה החלה לחשוד ביהדותו. החוקר Michael McGaha חולק על כך וחושב שבריחתו נבעה מהעובדה שבספרו, (El siglo pitagorico y vida de don Gregorio Guadana (The Pythagorean Century Life of Gregorio Scythe הוא בקר בחריפות את Gaspar de Guzmán ה-"רוזן-דוכס" דה אוליוורס, שהיה מועדף של פליפה הרביעי, מלך ספרד, וכן את הקרדינל הראשי של ספרד Don Gil de Albornoz[11].
אנריקו גומז עזב לצרפת עם כל רכושו ונעשה מנהיג בקהילת האנוסים (crypto-Jewish) בבורדו. הוא התיישב בעיר בבית שהיה שייך לדודו, ויצר שותפות עסקית עם בן דודו Francisco Luis Enriquez de Mora, שעבר לצרפת כמה שנים קודם לכן. בבורדו הוא פרסם מספר יצירות חדשות.
קהילת האנוסים שבאו לצרפת מפורטוגל וספרד התפתחה בהיותה חופשית ממעקב והעשירה גם את הקהילה הנוצרית. אנריקו גומז נהנה מהחופש שאפשר לו לחזור באופן רשמי ליהדותו. על פי פרופ' הלינקס השתייך גומז בבורדו, ביחד עם בן דודו לואיס אנריקו דה-מורה, לקבוצה של נוצרים חדשים שנקראו "האומה הפורטוגזית". נמצאה תעודה שהוצאה על שם ה"אומה הפורטוגזית" שבה שלמו השניים בשנת 1641 מס בסך של 1225 Livres . בשנת 1644 השתקעו אנריקו גומז ובן דודו פרנציסקוס דה מורה, ברואן שהייתה גם מרכז תרבותי חשוב והתערו היטב בקהילה מבוססת של אנוסים. משם הם נהלו עסקי הברחות בין צרפת לספרד. במדריד היה להם איש קש בשם Constantino Ortiz de Urbina שהיה מהנוצרים הוותיקים, השתייך לאינקוויזיציה ובנוסף היה נשוי לקתרינה בתו הבכורה של גומז מנישואיו בספרד. באופן כזה יכלו שני הדודנים להרחיב את עסקיהם עד לאמריקה הלטינית ולהיות נציגיהם של סוחרים צרפתיים ויהודים אנוסים וכן גם שותפים יהודים מאמסטרדם והמבורג[7]. ברואן הוא בא בברית הנישואין עם מרגרט בתו של תושב המקום בשם אלונסו רומירו[8].
מדיניות השליט בצרפת בתקופה זו הייתה סובלנית יותר מזו של השליטים הספרדים אנריקו וגומז יכול היה להרשות לעצמו כמה שנים של שקט והצלחה בפעילותיו האינטלקטואליות ובמסחר שבו עסק, אולם נשמתו נשארה קשורה כל הזמן למולדתו ספרד ובצרפת הרגיש כזר. בשלהי 1649 עזבו שני הדודנים את חברת ההברחות המשגשגת שלהם, הותירו מאחור את משפחותיהם וחזרו לספרד, הקימו שם מחסנים לסחורתם תחת שמות בדויים[8]. לאחר תקופת מה, פרנסיסקוס דה מורה היגר לפרו ואילו אנתוניו גומז השתקע בגרנדה ובשנת 1651 עבר לסביליה. שם חי תחת שם בדוי של אציל בשם Don Fernando de Zárate, ביחד עם בת זוג צעירה מגראנדה בשם Maria Felipa Sickles. תחת שמו הבדוי הוא המשיך לכתוב קומדיות ויצירות אחרות. משך שתים-עשרה שנה הוא הצליח לחמוק מציפורני האינקוויזיציה. משזו לא הצליחה למצאו, שרפו באופן סמלי בכיכר העיר בובה בדמותו. למעשה דמותו נשרפה פעמיים, פעם בטולדו בשנת 1651 ופעם שנייה בסביליה בשנת 1660. כך שייתכן שגומז עצמו בתחפושתו כ-Don Fernando de Zárate היה עד לשריפה זו[7]. לבסוף ב-21 בספטמבר שנת 1661 אחד ממלשיני האינקוויזיציה זיהה אותו והוא נעצר במפתיע בביתו. בבית הסוהר הוא הודה בזהותו האמיתית ובקיום מנהגי היהדות בעת שהותו בצרפת. אנריקו גומז מת זמן קצר לפני תום משפטו[12]

עבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל כשרון החריזה של אנריקו גומז, הוא נחשב בעיני בני תקופתו כ"בעל כשרון מלידה". בהקדמתו ליצירה Samson Nazareno משנת 1642, הוא מונה עשרים ושתיים דרמות, פרי עטו. כמה מהן עוסקות בנושאים היסטוריים וכמה הרואיים. רבות מהדרמות שלו מראות דמיון רב לאלה של פדרו קלדרון דה לה ברקה ואולי אפילו הם שיתפו פעולה[5]. השירים הליריים של גומז ראויים לשבח בשל צורתם הטהורה, יופי הביטוי, עושר המחשבות ועומק הרגשות. שיריו ההרואיים הם בעלי ערך ספרותי נמוך יותר. לפי דעת George Ticknor הם מכילים ביטויים מורכבים מדי וחסרי בהירות[13]. ככל, שיריו של אנריקו גומז נחשבים לפחות מוצלחים מיצירותיו האפיות. יש בהם נטייה חזקה לסגנון יבש ולימודי, בשירים בעלי האופי הסאטירי הסגנון גורם ליצירה להיות מסורבלת וארוכה יתר על המידה[14]

רוב השירים מתארים את התנאים הטרגיים של חייו, ומאופיינים בנוסטלגיה ובקשה מתמדת ונואשת להכרה בכבוד המגיע לו לפי דעתו. הוא מנסה ביצירותיו הספרותיות להחיות את המציאות של החברה בימיו, חברה שדחתה אותו והענישה אותו בשל היותו מצאצאי האנוסים, ולא כיבדה את כישרונו וניסיונו היצירתי. דמויותיו מאופיינות ברבגוניות של קולותיהם שכולן סובלות ומתלוננות על מר גורלם[15]. בין הנושאים המובהקים בשירתו מופיעים גם חטאי האינקוויזיציה ואכזריות פעולתה והכיסופים למולדתו ספרד רוב היצירה הפואטית שלו מרוכזת ב- Academies Morales of the Muses Bordeaux 1642 ספר שמכיל תשעים ושניים שירים וארבעה מחזות.

קומדיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1632 עד שנת 1636 כתב אנריקו גומז קומדיות לתיאטרון במדיד וכמה מהן התקבלו בהתלהבות. בשנת 1635 כתב סונטה לזכרו של לופז דה ווגה. מחזותיו נימנים על ידי החוקרים על האסכולה של פדרו קלדרון דה לה ברקה. רוב המחזות עוסקים בנושאים היסטוריים, סיפורי קנוניות ותחבולות. בשני החלקים של המחזה אודות Fernan Mendez Pinto הוא מספר על הרפתקאותיו של גיבור זה בעת מסעותיו בסין. בעבודה מאוחרת יותר הוא מתאר הרפתקאות של גיבור פיקטיבי בשם (Peregrinaçam (Lisbon, 1614 שחי בין מלכי הטטרים והסינים.
עם שובו לספרד בשנת 1651, הוא חזר לכתיבת מחזות. עד לשנת 1660 הוא חבר שלושים מחזות שחתם עליהם בשם Don Fernando de Zárate. חלק גדול מעבודותיו בתקופה זו עוסק באגדות של קדושים, בניגוד לתקופה הקודמת שלו במדריד, שבה נושא זה כמעט ולא הופיע. המחזה sacramental de los siete planetas הוצג בסביליה בשנת 1659, בו הוא מספר כיצד הגיבור למרות אופיו הנאצל ונדיבות רוחו נאלץ להתוודות על חטאיו. בקורת ספרותית של חוקרים מהמאה ה-19 שוללת את ההשערה שמחזה זה נכתב על ידי אנריקו גומז[7].

רומנים אפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצון לחופש דיבור ומחשבה שהוא כה ברור בימינו היה זר לסביבה של האינקווזיציה. האנוסים פחדו להתלונן כיון שזכו ליחס מפלה מטעם המערכת המשפטית, וילדי האנוסים היו חסרי זכויות בשל מקורם "הבלתי טהור". גומז תיעב גישה זו והנשק היחידי שבו יכול היה להביע את זעמו היה העט. יצירתו תמיד שיקפה אם באופן ישיר או באופן עקיף את הכעס והצער על מצב זה. הוא כותב: "אוי לי, באתי לעולם לחפש צרות, נולדתי לפשע לפני שבצעתי אותו"[15]. בעבודותיו הוא מציין שאהבתו למולדת לא הועמה בהיותו בגלות בצרפת, ספרד היא ציון בשבילו.

ביצירתו המפורסמת Il secolo pitagorico, בתחילת הספר מופיעה הקדשה. פרופ' קרמר[2] מבארת מי האישיות שמאחורי הקדשה זו. הכוונה היא ל Monsignor Franyois Bassonpierre, מאנשי פמלייתו של המלך אנרי הרביעי, מלך צרפת. אנריקו גומז מסביר את כוונתו באשר לשם היצירה. הפילוסופיה הפיתגוראית מבטאת את גלגולה של הנפש או המצב הרוחני של הגוף הגשמי. המצב הרוחני הוא בן אלמוות, הגוף עצמו הוא בן חלוף. התבונה היא המהות של הנפש ואנשים ישרים בעלי שאר רוח, כמו Bassompierre הם המאירים את כפת השמיים הפיתגוריאנית. קוסמוס אידיאלי זה הוא נשמת אפה של ההרמוניה בין העולמות. ואילו החברה בת זמנו, היא חברה מקולקלת שבה הרוחניות אינה ערך שהכול מוקירים אותו, ההידרדרות הנפשית והכיעור האנושי עוברים בנפש מדור לדור, ומונעים מהטוהר להופיע בעולם [16].
היצירה (El siglo pitagórico y vida de don Gregorio Guadaña (Ruan 1644, מחולקת לפרקים וכתובה הן בשירה והן פרוזה. כל פרק מספר על קורות חיים של נשמה אחת, שעוברת בכל פרק מגוף אחד לאחר. דמות אחת בשלב הגלגולים המתוארת בפרוזה ובצורה מאוד נרחבת, היא דמות המחבר, ברומן פיקרסקי, בשם החיים של don Gregorio Guadaña. הגיבור הוא בן דמותו של הנבל ביצירתו של המחבר Francisco de Quevedo בשם El Buscón והקורא מקבל מידע רב על אורחות החיים והמנהגים של אותם הימים[8]

שתי יצירות עלילתיות נוספות שייכות לסגנון האלגוריה עם סממנים של סאטירה מוסרית וחברתית. את היצירה (La culpa del primer peregrino (Ruan, 1644 הוא כתב בחרוזים, בעוד שהיצירה השנייה (La torre de Babilonia (Ruan, 1647 כתובה חלקה בפרוזה וחלקה מחורזת. שתי עבודות אלה מתארות את העצב והכאב של איש הטבע שנקרא "אדם" (El Peregrino), החי בתוך חברה אנושית מעוותת שמייצגת את החברה העירונית של מדריד.
היצירה Samson Nazareno - Ruan 1656, היא שירה אפית בסגנון לודוביקו אריוסטו ומתארת את המבצעים הנועזים של הדמות התנכ"ית שמשון. לשון היצירה מושפעת מהמטפורות של המחבר Luis de Góngora y Argote. בהקדמה ארוכה ליצירה זו הוסיף אנריקו גומז קטלוג של כל עבודותיו.

(Academies Morales of the Muses (1642 היא יצירה שהוקדשה לאן מאוסטריה ומכילה שירים ואלגיות פסטוראליות, סונטות וכמה קומדיות.[17]. פרופ' McGaha סבור שחלק גדול מתוך השירים ביצירה זו נכתבו לפני צאתו לגלות. חוקרים אחרים ((Lazarus 1992, 20, מוצאים שתיאורי הטבע ביצירה מתאימים לאזור קואנקה והסביבה וקיימים שם מספר אזכורים לנהר Júcar, היערות והסביבה הסלעית שלידו[8]. הספר מחולק לארבעה חלקים שבכל אחר מהם אותו מבנה ספרותי. 1. תיאור מסוגנן של הזריחה ליד קואנקה. 2. ההגעה של קבוצת איכרים שמדקלמים שירי רועים טיפוסיים על אודות אהבה וקנאה. 3. כניסת דמות נוספת של הרפתקן מסוכן שהשלים את משימתו. 4. חגיגה ותחרות ספרותית 5. הצגת המחזה. כל אחת מהחלקים מכיל סצנה מרכזית אחת. חלקה הראשון של היצירה מתמקד בטרגדיה של הגלות. החלק השני הוא פרשנות משוחדת על האופי האנושי. החלק השלישי מוקדש לביקורת חברתית על החלוקה הבלתי שווה של העושר בעולם והמעמדות בחברה במבוססים על יחוס משפחתי[14].

מסות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו (Luis dado de Dios (París, 1645, ובדיאלוג שלו (Política angélica (Ruan, 1647, אנריקו גומז מצדד בדעות הפוליטיות שרווחו בצרפת באותה העת, אבסולוטיזם פוליטי, ובזה היה כנגד דעת השלטון בספרד. ביצירתו הוא מגן על הזכויות הקדושות של המלכים שעומדות לדעתו, מעל לזכויות הכנסייה. כן היה אנריקו גומז בעד יצירת ברית צבאית עם הפרוטסטנטים וביטול הגדרת אנשים כמו האנוסים, ככופרים. לבסוף הוא גם צדד בזכותם של הפורטוגזים למרוד בפליפה הרביעי, מלך ספרד. בחלק השני של היצירה שהודפס בחשאי, תוקף אנריקו גומז את האינקוויזיציה ואת אפלייתם של מתנצרים בחברה הספרדית. המחזה נאסר להפצה וכל עותקיו פרט לאחד הושמדו. העותק היחיד ששרד נתגלה על ידי Revah[12].

מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימה מלאה של יצירותיו:[18]

  • Il secolo pitagorico e Vita di don Gregorio Falce; Antonio Enriquez Gomez; Antonio Candeloro; Ida Poggi; Pisa : ETS, 2011 (באיטלקית)
  • Romance al divín mártir, Judá Creyente (don Lope de Vera y Alarcón) martirizado en Valladolid por la Inquisición; Antonio Enríquez Gómez; Timothy Oelman; Rutherford [N.J.] : Farleigh Dickinson University Press ; London : Associated University Presses, ©1986 (באנגלית)
  • The perfect king = El rey más perfeto; Antonio Enríquez Gómez; Michael D McGaha; Tempe, Az. : Bilingual Press/Editorial Bilingue, 1991 (באנגלית)
  • [Engañar para Reynar, comedia famosa. De Don Pedro Calderon [or rather, by Antonio Enriquez Gomez]; Pedro Calderón de la Barca; Antonio ENRIQUEZ GOMEZ; : Valencia, 1762 (באנגלית)
  • Engañar para Reynar, comedia famosa; Pedro Calderón de la Barca; Antonio ENRIQUEZ GOMEZ; [Seville? 1750?] (באנגלית)
  • Loa sacramental de los siete planetas; Antonio Enríquez Gómez; Constance Hubbard Rose; Timothy Oelman; Exeter : University of Exeter, 1987, cop. 1987 (באנגלית)
  • La inquisición de Lucifer y visita de todos los diablos; Antonio Enríquez Gómez; Constance Hubbard Rose; Maximiliaan Paul Adriaan Maria Kerkhof; Amsterdam : Rodopi, 1992 (באנגלית)
  • Fernán Méndez Pinto : Comedia famosa en dos partes; Antonio Enríquez Gómez; Louise G Cohen; Francis M Rogers; Constance Hubbard Rose; Cambridge [Massachusetts] Harvard University Press 1974 (באנגלית)
  • El siglo pitagórico y Vida de Don Gregorio Guadaña; Antonio Enríquez Gómez; Charles Amiel; Paris (26, rue Monsieur-le-Prince, 75006) : Ediciones Hispanoamericanas, 1977 (בספרדית)
  • Sanson Nazareno: poema heroico; Antonio Enríquez Gómez; Ruan, 1656 (באנגלית)
  • Vida y muerte del Cid Campeador, y noble Martin Pelaez; Antonio Enríquez Gómez; [Barcelona], [Juan Serra y Contené], [1807] (באנגלית)
  • Pasillo de la prudente Abigail. [Containing the first scene of the play.]; Antonio Enríquez Gómez; Córdoba, [c. 1820] (באנגלית)
  • Academias morales de las musas; by Antonio Enríquez Gómez; University of Pennsylvania. Library; En Madrid : En la Impr. de Juan de Zuñiga, a costa de Francisco Manuel de Mena, Mercader de libros, se hallarà en su casa en la Calle de Toledo, junto a la Porterìa de la Concepción Gerónima, 1734 (בספרדית)
  • La presumida y la hermosa : (brains or beauty); Antonio Enríquez Gómez; Glen F Dille; [San Antonio, TX] : Trinity University Press, ©1988 (בספרדית)
  • La Culpa del primero Peregrino. [A poem.]; Antonio ENRIQUEZ GOMEZ; Laurens Maurry: Roan, 1644 (באנגלית)
  • Poesías; Antonio ENRIQUEZ GOMEZ; (באנגלית)
  • Sonetos, romances y otros poemas; Antonio Enríquez Gómez; Antonio Lázaro; Cuenca [Spain] : Alcaná Libros, 1992 (בספרדית)
  • La inquisición de Lucifer y visita de todos los diablos; Antonio Enríquez Gómez; Constance Hubbard Rose; Maximiliaan Paul Adriaan Maria Kerkhof; Amsterdam ; Atlanta, GA : Rodopi, 1992 (בספרדית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Domínguez de Paz, Elisa (2014), "La polémica Zárate/Enríquez Gómez (a propósito de la censura de La conversión de la Magdalena)" en Cincinnati Romance Review 37 (Spring, 2014): 45-66


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Who Was Francisco de Villegas?" Golden Age (1994): 165-167
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 Hellinx Nechama Kramer, Antonio Enriquez Gomez. Literature And Pythagorean Society in the Age and Gregarious Scythe life Don "The Pythagorean Century." - pags.5 and 22, American University Studies Peter Lang Publishing, inc. New York - 1992
  3. ^ 3.0 3.1 Bio: Antonio Enríquez Gómez
  4. ^ Dios hará inquisición de vuestros juicios»: Antonio Enriquez Gómez' Search for Justice
  5. ^ 5.0 5.1 GOMEZ, ANTONIO ENRIQUEZ
  6. ^ Margaret Rich Greer, Walter Mignolo, Maureen Quilligan (2008). Rereading the Black Legend: The Discourses of Religious and Racial Difference in the Renaissance Empires. University Of Chicago Press. p. 111
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 על פי הגרסה הספרדית של הערך בוויקיפדיה
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 ANTONIO ENRIQUEZ GOMEZ: EL GRAN DRAMATURGO DEL SIGLO DE ORO CONTEMPORANEO DE CALDERON
  9. ^ Dille, Glen F. (1988), Antonio Enríquez Gómez. Boston, Twayne
  10. ^ Epitome Historial del Reyno de la China. ... Con la descripcion de aquel Imperio: y la Introduccion en el de nuestra Santa Fè Catolica 1 Jan 1620 y ASIN: B0014SAS8G Francisco de Herrera Maldonado
  11. ^ Michael McGaha, "Antonio Enríquez Gómez and the Count-Duke of Olivares", en Texto y espectáculo: nuevas dimensiones críticas de la “comedia”. Eds. Arturo Pérez-Pisonero y Ana Semidey. El Paso: Universidad de Texas, 1990, pp. 47-54.
  12. ^ 12.0 12.1 Révah, Israël Salvator (2003). Antonio Enríquez Gómez. Un écrivain marrane (vers 1600-1663). París: Chandeigne
  13. ^ Ticknor, Hist. of Spanish Literature, ii. 442 et seq., iii. 68 (Spanish translation, ii. 459 et seq.); https://archive.org/details/historyofspanish027606mbp]
  14. ^ 14.0 14.1 Biografía y iteratura en la elegía “A la ausencia de la patria” de Antonio Enríquez Gómez: una lectura
  15. ^ 15.0 15.1 ANTONIO ENRIQUEZ GOMEZ: EL GRAN DRAMATURGO DEL SIGLO DE ORO CONTEMPORANEO DE CALDERON
  16. ^ VV. AA. Los Judaizantes en Europa y la Literatura Castellana del Siglo de Oro. With an English Introduction (Editor: Fernando Díaz Esteban). Madrid: Letrúmero, 1994.
  17. ^ Enríquez Gómez, Antonio (1600-1663)
  18. ^ WorldCat