אנטוניו באטו

אנטוניו באטו
Antonio Beato
לידה	1832 אחרי; ונטיה
פטירה	1905; לוקסור, מצרים
תקופת הפעילות	1862–1905 (כ־43 שנים)

אנטוניו באטו (באנגלית:Antonio Beato ‏: 1835 – 1906), הידוע גם בשם אנטואן באטו, היה צלם איטלקי-בריטי. הוא ידוע בעבודות הז'אנר שלו, דיוקנאותיו, נופי הארכיטקטורה והנופים של מצרים ובמקומות אחרים באזור הים התיכון. הוא היה האח הצעיר של הצלם פליצ'ה באטו (1832–1909), איתו עבד לפעמים. אנטוניו ואחיו היו חלק מקבוצה קטנה של צלמים מסחריים שהיו הראשונים שהפיקו תמונות של המזרח בקנה מידה גדול.

ביוגרפיה ועבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על ראשית חייו של אנטוניו באטו. הוא כנראה נולד בשטח ונציאני אחרי 1832, ולאחר מכן הפך לאזרח בריטי. אחיו הבכור פליצ'ה באטו, נולד בוונציה, אבל ייתכן שהמשפחה עברה לקורפו, שהייתה שטח ונציאני עד 1814, אז נרכשה על ידי בריטניה. אנטוניו השתמש לעיתים קרובות בגרסה הצרפתית של שמו הפרטי - אנטואן באטו. יש להניח שהוא עשה זאת משום שעבד בעיקר במצרים, שבה הייתה אוכלוסייה גדולה של דוברי צרפתית.

קיומם של מספר תצלומים חתומים "פליצ'ה אנטוניו באטו" ו"פליצ'ה א. באטו", הביאו חוקרים רבים להניח שיש צלם אחד שאיכשהו צילם במקביל במקומות רחוקים כמו מצרים ויפן. בשנת 1983, הוכח ש"פליצ'ה אנטוניו באטו" ייצג שני אחים, פליצ'ה באטו ואנטוניו באטו, שעבדו יחד באופן קבוע, וחלקו חתימה. הבלבול הנובע מהחתימות ממשיך לגרום לבעיות בזיהוי מי משני הצלמים היה היוצר של כל תמונה נתונה. ^[1]

כמעט שום דבר לא ידוע על הכשרתו בצילום. ייתכן שהוא החל להתעניין בצילום באמצעות אחיו, שפגש את הצלם הבריטי ג'יימס רוברטסון במלטה ב-1850, ורכש ציוד צילום בפריז בסביבות 1851, ומאוחר יותר באותה שנה ליווה את רוברטסון לקונסטנטינופול ב-1851. ^[2] אנטוניו הצטרף לאחיו ולרוברטסון במלטה בערך ב־1853. שותפות, הידועה בשם "רוברטסון ובאטו" נוצרה בסוף 1853 או בתחילת 1854 בקונסטנטינופול. עם זאת, לא לגמרי ברור אם היה זה אנטוניו או פליצ'ה שהיו מעורבים בשותפות. כמה חוקרים מאמינים שזה היה למעשה, אנטוניו. ^[3]

בשנות ה-50 של המאה ה-19, נסיעות תיירים למזרח התיכון יצרו ביקוש רב לצילומים כמזכרות. באטו ואחיו היו חלק מקבוצה של צלמים מוקדמים שעשו את דרכם למזרח כדי לנצל את הדרישה הזו. בין הצלמים החלוציים הללו היו צרפתים, פליקס בונפיס (1831-1885); גוסטב לה גרה (1820-1884) והיפוליט ארנו, האחים אנרי ואמיל בכרד והאחים זנגאקי היוונים, שרבים מהם שהו במצרים במקביל ונכנסו לשותפויות עבודה פורמליות ובלתי פורמליות. ^[4] בין צלמים מוקדמים היו גם אנטוניו ואחיו.

בסוף 1854 או בתחילת 1855, אחותם של האחים ביאטו, לאונילדה מריה מתילדה ביאטו, נישאה לשותף העסקי של אחיה, ג'יימס רוברטסון. לזוג נולדו שלוש בנות.

ביולי 1858 הצטרף אנטוניו לפליצ'ה בכלכותה. פליצ'ה שהה בהודו מתחילת השנה וצילם את תוצאות המרד ההודי של 1857. אנטוניו צילם גם בהודו עד דצמבר 1859 כשעזב את כלכותה, כנראה מסיבות בריאותיות, ופנה למלטה דרך סואץ.

אנטוניו ביאטו נסע לקהיר לקראת סוף 1859 או תחילת 1860 ובילה שם שנתיים לפני שעבר ללוקסור שם פתח סטודיו לצילום ב-1862 (עד מותו ב-1906) והחל לייצר תמונות תיירותיות של האנשים והאתרים של האזור .^[5] התמונות של באטו של מצרים היו שונות באופן מובהק מאלה של צלמים אחרים שעבדו באזור. בעוד שרוב הצלמים התמקדו בפאר המונומנטים והארכיטקטורה, באטו התרכז בסצנות של חיי היומיום.^[5]

בשנת 1864, בזמן שאחיו פליצ'ה חי וצילם ביפן, צילם אנטוניו את חברי הנציגות היפנית של איקדה נגאוקי שביקרו במצרים בדרכם לצרפת.^[5]

אנטוניו ביאטו מת בלוקסור בשנת 1906. אלמנתו פרסמה הודעה על מותו תוך שהיא מציעה בית וציוד צילום למכירה.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אנטוניו באטו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Zannier, I., "Beato." In The Dictionary of Art, (34 vols), New York: Grove, 1996
^ Clark, J.,Fraser, J. and Osman. C., "A Revised Chronology of Felice (Felix) Beato (1825/34?–1908?)," In Clark, J., Japanese Exchanges in Art, 1850s to 1930s with Britain, Continental Europe, and the USA, Sydney, Power Publications, 2001, p. 90; Broecker, William L. (ed.), International Center of Photography Encyclopedia of Photography, New York, Pound Press; Crown, 1984
^ Pare, R. and Fenton, R., "The Artist's Eye," In Baldwin, Daniel, and Greenough, All the Mighty World: The Photographs of Roger Fenton, 1852–1860, New Haven: Yale University Press, 2004, pp. 221–230
^ Jacobson, K., Odalisques and Arabesques: Orientalist Photography, 1839-1925, London, Bernard Quaritch, 2007, p. 277.
^ ¹ ² ³ Altman, E. and Evans, F. H., Scholars, Scoundrels, and the Sphinx: A Photographic and Archaeological Adventure up the Nile, Knoxville, Tenn., McClung Museum, 2000, p. 8

[1] Zannier, I., "Beato." In The Dictionary of Art, (34 vols), New York: Grove, 1996

[2] Clark, J.,Fraser, J. and Osman. C., "A Revised Chronology of Felice (Felix) Beato (1825/34?–1908?)," In Clark, J., Japanese Exchanges in Art, 1850s to 1930s with Britain, Continental Europe, and the USA, Sydney, Power Publications, 2001, p. 90; Broecker, William L. (ed.), International Center of Photography Encyclopedia of Photography, New York, Pound Press; Crown, 1984

[3] Pare, R. and Fenton, R., "The Artist's Eye," In Baldwin, Daniel, and Greenough, All the Mighty World: The Photographs of Roger Fenton, 1852–1860, New Haven: Yale University Press, 2004, pp. 221–230

[4] Jacobson, K., Odalisques and Arabesques: Orientalist Photography, 1839-1925, London, Bernard Quaritch, 2007, p. 277.

[Altman,8-5] ¹ ² ³ Altman, E. and Evans, F. H., Scholars, Scoundrels, and the Sphinx: A Photographic and Archaeological Adventure up the Nile, Knoxville, Tenn., McClung Museum, 2000, p. 8

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]