אנטוניו יניגרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטוניו יניגרו
Antonio Janigro.jpg
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מידע כללי
תאריך לידה 21 בינואר 1918
תאריך פטירה 1 במאי 1989 (בגיל 71)
כלי נגינה צ'לן

אנטוניו יניגרואיטלקית: Antonio Janigro21 בינואר 1918 - 1 במאי 1989) היה צ'לן ומנצח איטלקי).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יניגרו נולד במילאנו. בגיל שש התחיל לנגן בפסנתר ובגיל שמונה בצ'לו. לאחר לימודים אצל ג'ובאני ברטי, נרשם לקונסרבטוריון ורדי במילאנו, שם למד אצל ג'ילברטו קרפאקס. בהמשך למד יניגרו אצל דיראן אלקסאניאן ופבלו קזאלס באקול נורמל בפריז. לאחר סיום לימודיו שם בשנת 1934, החל להופיע כסולן וברסיטלים עם דינו ליפאטי ופאול בדורה-סקודה.

חופשה שלא בעתה ביוגוסלביה הותירה את יניגרו תקוע שם למשך כל מלחמת העולם השנייה. הוא התמנה לפרופסור לצ'לו ומוזיקה קאמרית בקונסרבטוריון של זגרב, שם סייעה השפעתו לפיתוח נגינת צ'לו מודרנית ביוגוסלביה. כמו כן ניגן בשלישיית מאצ'ק - זולק - יניגרו, עם איוו מאצ'ק ושטייפאן זולק. עם תום המלחמה סייר ג'אניגרו כסולן בדרום אמריקה ובמזרח הרחוק. ב-1959 הסולן של פריץ ריינר, יחד עם מילטון פריבס וג'ון וייכר, בהקלטה מחודשת של התזמורת הסימפונית של שיקגו ל"דון קיחוטה" של ריכרד שטראוס.

יניגרו היה מורה מחונן, שלימד צ'לנים רבים ברחבי העולם. רובם למדו בבית הספר הגבוה למוזיקה בשטוטגרט ובאוניברסיטת מוצרטיאום של זלצבורג. בין תלמידיו היו יוליוס ברגר, מריו ברונלו, תומאס דמנגה, מיכאל פלקסמן, מיכאל גרוס, אנטוניו מנזס, אנדז'יי פטרץ, מריו דה סקונדי, ג'ובאני זולימה, גוסטבו טאבארס, אנריקו דינדו וכריסטוף תיינרט.

יניגרו היה מנצח מוערך, שניצח על תזמורת סימפונית לרדיו זגרב והופיע כמנצח אורח ברחבי אירופה. התזמורת הקאמרית סולני זגרב הייתה יציר כפיו של יניגרו, שחי את יתר חייו בזגרב, שם הלך לעולמו ב-1989.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]