אנטיגונו (גלוק)
 | |
| כריכת הלִבְרִית, רומא 1756 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג יצירה |
אופרה  |
| מלחין |
כריסטוף ויליבלד גלוק |
| סוגה |
דרמה פר מוזיקה |
| יצירה וביצוע | |
| שפה |
איטלקית |
| מבוססת על |
Antigono |
| תאריך בכורה |
9 בפברואר 1756 |
| מקום הבכורה |
תיאטרון ארג'נטינה |
  | |
אנטיגונו (Antigono) היא אופרה סריה בת שלוש מערכות שהלחין כריסטוף ויליבלד גלוק. הבכורה עלתה ב-9 בפברואר 1756, בתיאטרון ארגנטינה ברומא.[1] הליברית האיטלקית נכתבה על ידי פייטרו מסטזיו, שנחשב לליבריסט החשוב ביותר של האופרה סריה. אנטיגונו הייתה האופרה היחידה של גלוק שהוצגה בבכורה אי פעם ברומא. זה אפשר לו לעשות שימוש חוזר בכמה אריות ובמבוא שלם מכמה מהאופרות האחרות שלו, תמימות מוכחת (L'innocenza giustificata), הסיניות (Le cinesi) והריקוד (La danza).[2]
גלוק הגיע לרומא מווינה לאחר חג המולד בשנת 1755. הוא עבד במהירות, שכן "אנטיגונו" הוצגה בבכורה רק חודשיים לאחר מכן. בכורת האופרה הייתה הצלחה ונראה היה שהקהל נהנה ממנה;[3] מספר אריות ודואט נוגנו בסוף המופע. לאחר בכורת האופרה, האפיפיור בנדיקטוס ה-14 העניק לגלוק את התואר פרש במסדר דורבן הזהב.[4] זה היה כבוד רב עבור גלוק, אות זה קיבל וולפגנג אמדאוס מוצרט בעבר. במהלך שהותו של גלוק ברומא, הוא היה תחת חסותו של הקרדינל אלבני.[5]
מכיוון שלרשויות ברומא היו כללים נוקשים נגד הופעה של נשים על הבמה, כל צוות השחקנים של האופרה הורכב מגברים, כולל קסטראטי. האופרה נכתבה לארבע סופרנים, קונטראלטו אחת וטנור אחד, שגילם את הגיבורה אנטיגונו.[6]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלך המקדוני אנטיגונו ובנו המגורש דמטריו אהובים שניהם על ידי הנסיכה המצרית ברניקה. בתה של אנטיגונו, איסמנה, אוהבת את אלסנדרו, אויבה של מקדוניה. האופרה מתארת מאבק אלים בין אנטיגונו לאלסנדרו. אופייני לעלילה של אופרה סריה, הזהויות והיחסים הרגשיים בין הדמויות מתבלבלים. הכל נפתר באמצעות סליחתו של המלך אנטיגונו, והאופרה סריה מסתיימת באושר.[7]
דמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנסמבל סרס (Ensemble Serse) העלה את הבכורה המודרנית של "אנטיגונו" ב-25 באפריל 2015 בגרסה לא חתוכה שבוצעה על כלי נגינה תקופתיים.
מנהל מוזיקלי – גרג באטסליר
- צוות השחקנים היה
- אנטיגונו – סיימון גפלר (טנור)
- ברניקה – קלווין וולס (סופרן)
- דמטריו – מילנה דובז'יצקה (סופרן)
- אלסנדרו – מייקל טיילור (קונטרה-טנור)
- איסמנה – יורג דלפוס (קונטרה-טנור)
- קלירקו – טום ורני (קונטרה-טנור).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Holden, Amanda The Viking Opera Guide (Viking, 1993), page 373.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Mueller Von Asow, Hedwig (1962). The Collected Correspondence and Papers of Christoph Willibald Gluck. New York, New York: St Martin's Press. p. 9.
- ↑ Croll, Gerhard (2010). Gluck. Sein Leben Seine Musik. Kassel: Barenreiter-Verlag Karl Votterle GmbH &Co. pp. 95–98. ISBN 9783761821664.
- ↑ Croll, Gerhard (2010). Gluck. Sein Leben Seine Musik. Kassel: Barenreiter-Verlag Karl Votterle GmbH &Co. pp. 95–98.
- ↑ Einstein, Alfred (1954). Gluck. Great Britain: The Aldine Press. p. 49.
- ↑ Cooper, Martin (1978). Gluck. Michigan: Scholarly Press. p. 55.
- ↑ Croll, Gerhard (2010). Gluck. Sein Leben Seine Musik. Kassel: Barenreiter-Verlag Karl Votterle GmbH &Co. pp. 95–98.
- ↑ Croll, Gerhard (2010). Gluck. Sein Leben Seine Musik. Kassel: Barenreiter-Verlag Karl Votterle GmbH &Co. pp. 95–98.
- 1 2 3 4 5 6 von Gluck, Christoph Willibald. "BnF Catalogue général". catalogue.bnf.fr (בצרפתית).