אנטיפרוטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטיפרוטון
Antiproton
הרכב האדרון
סטטיסטיקה פרמיון
קבוצת שיוך אנטיבאריון
אנטי-חלקיק פרוטון
סמל p
תכונות
מסת מנוחה ‎1.672621898×10-27kg
938.2720813 MeV/c2
מטען חשמלי -1 e
ספין 12 ħ
מספר לפטוני 0
מספר באריוני -1
מטען צבע 0
אינטראקציות הכוח החזק, אלקטרומגנטיות, הכוח החלש, כבידה
הכוח הגרעיני (כשנמצא בגרעין)
הרכב קווארקים uud
אורך חיים יציב
היסטוריה
נצפה? כן
שנת גילוי 1955
מגלה אמיליו סגרה, אואן צ'מברליין (אנ')
מתקן בוואטרון (אנ')
מוסד המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
הכרה פרס נובל לפיזיקה לשנת 1959

אנטיפרוטון (p) הוא האנטי-חלקיק של הפרוטון. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, תוך איון איתו. האנטיפרוטון התגלה ב-1955 על ידי הפיזיקאים אמיליו סגרה ואואן צ'מברליין מהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי, אשר זכו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1959 על תגליתם זו. קוארקי הערכיות (valence quarks) של האנטיפרוטון הם שני אנטיקוארקי למעלה ואנטיקוארק למטה אחד (uud).

אנטיפרוטון עשוי להיווצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך לטמפרטורה של כ-‎1013‎ מעלות קלווין, תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק במפץ הגדול. ב-CERN, למשל, משתמשים במאיץ חלקיקים מסוג סינכרוטרון של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 ג'יגה אלקטרון וולט ולהטיחם לעבר מוט אירידיום. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום גבוהה דיה כדי להביא ליצירת חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות מגנטים הנתונים בריק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]