אנטיפרוטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטיפרוטון
הרכב: האדרון
סטטיסטיקה: פרמיון
קבוצת שיוך: אנטיבאריון
אנטי-חלקיק: פרוטון
סמל: \mathrm{\bar{p}}
חלקיק: אנטיפרוטון
תכונות
מסת מנוחה: ‎‎1.67262×10-27kg
‎938.2720813 MeV/c2
מטען חשמלי: ‎-1 e
ספין: ‎1/2 ħ
מספר לפטוני: ‎0
מטען צבע: 0
מספר באריוני: -1
אינטראקציות: אלקטרומגנטיות, הכוח החלש, כבידה
הכוח החזק (בתוך החלקיק)
הכוח הגרעיני (כשנמצא בגרעין)
קומפוזיציה קווארקית: \mathrm{\bar{u}}\mathrm{\bar{u}}\mathrm{\bar{d}}
היסטוריה
נצפה? כן
שנת גילוי: 1955
מגלה: אמיליו סגרה, אואן צ'מברליין
מתקן: בוואטרון
מוסד: המעבדה הלאומית לורנס ברקלי
הכרה: פרס נובל לפיזיקה לשנת 1959

האנטיפרוטון (\mathrm{\bar{p}}) הוא האנטי-חלקיק של הפרוטון. אנטיפרוטונים הם חלקיקים יציבים, אך קצרי ימים, בשל ההסתברות הגבוהה למפגש עם פרוטון, ששכיחותו בטבע גבוהה לאין שיעור, תוך איון איתו. האנטיפרוטון התגלה ב-1955 על ידי הפיזיקאים אמיליו סגרה ואואן צ'מברליין מהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי, אשר זכו בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1959 על תגליתם זו. קוארקי הערכיות (valence quarks) של האנטיפרוטון הם שני אנטיקוארקי למעלה ואנטיקוארק למטה אחד (\mathrm{\bar{u}}\mathrm{\bar{u}}\mathrm{\bar{d}}).

אנטיפרוטון עשוי להיווצר באופן ספונטני בתנאים שווי-ערך לטמפרטורה של כ-‎1013‎ מעלות קלווין, תנאים שהתקיימו באופן טבעי רק במפץ הגדול. ב-CERN, למשל, משתמשים במאיץ חלקיקים מסוג סינכרוטרון של פרוטונים, כדי להאיץ פרוטונים לאנרגיה קינטית של 26 ג'יגה אלקטרון וולט ולהטיחם לעבר מוט אירידיום. האנרגיה של הפרוטונים הניתזים מגרעיני האירידיום גבוהה דיה כדי לחולל בריאה של חלקיקים שונים, כשהאנטיפרוטונים הנוצרים מופרדים באמצעות מגנטים הנתונים בריק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]