אנטיפריסטזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אנטיפריסטזיס (מיוונית: άντιπερίστασὶς), בפילוסופיה, הוא מונח כללי עבור מספר תהליכים, אמתיים או מבוימים, שבהם תכונה אחת מחזקת תכונה אחרת הופכית. היסטורית, הסבר זה יוחס למספר תופעות, החל מתגובת סיד למים קרים, למקורם של הרעם והברק.

מקור המונח ביוונית הוא ἀντί ("מתנגד") ו-περίστασις ("עומד סביב").

המונח שימש להסביר את טענת הפילוסופים שקור, במקרים רבים, מגביר את טמפרטורת הגוף, ויובש מגביר את לחותו. לפיכך, נאמר, סיד (תחמוצת סידן) לוהט כאשר מוסיפים לו מים (תופעה שהוסברה אחר כך כתגובה אקסותרמית). רעיון זה שימש גם כהסבר לכך מדוע מי הבארות חמים יותר בחורף מאשר בקיץ (תופעה המוסברת כהסתגלות עצבית). גם הרעם והברק הוסברו כתגובה לקרירות הרקיע.

פילוסופים מן האסכולה הפריפטטית, כדוגמת תלמידי אריסטו, עשו שימוש נרחב ברעיון זה.

רוברט בויל בחן רעיון זה בעבודתו "New Experiments and Observations upon Cold", ומצא אותה לא תקפה מדעית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]