אנטישמיות שניונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנטישמיות שניונית היא צורת אנטישמיות מובחנת שנאמר כי הופיעה לאחר מלחמת העולם השנייה. אנטישמיות שניונית מוסברת לעיתים קרובות כנגרמה על ידי השואה, בניגוד לאנטישמיות שגרמה לה.[1] אחד הניסוחים הנפוצים של המושג, שפורסם לראשונה בספרו של הנריק מ׳ ברודר משנת 1986, "Der Ewige Antisemit" (תרגום: "האנטישמי הנצחי"), נובע מאמירת הפסיכיאטר הישראלי צבי רקס (Zv'),[2] שהעיר כי: "הגרמנים לעולם לא יסלחו ליהודים על אושוויץ."[3][4] המונח נטבע על ידי פיטר שנבאך (Pe'), חבר באסכולת פרנקפורט של תאודור אדורנו ומקס הורקהיימר, בהתבסס על התיאוריה הביקורתית שלהם.[5]

אדורנו, בהרצאה משנת 1959 בשם "Was bedeutet: Aufarbeitung der Vergangenheit" (תרגום: "מה שאומר: השלמה עם העבר"), שפורסם בספרו "Eingriffe" משנת 1963. הספר "Neun kritische Modelle" (תרגום: "תשעה מודלים בעייתיים"),[6] מתייחס לכישלון המגמה הגרמנית הרחבה לאחר המלחמה לקשר ולקשר סיבתי בו־זמנית בין יהודים לשואה. לפי הביקורת של אדורנו, בגרמניה התקבלה בקלות דעה לפיה העם היהודי אשם בפשעים נגדו. אשמה יהודית הונחה בהיקפים שונים, בהתאם לגלגוליו השונים של אותה תפיסה אנטישמית, שאחד מהם הוא הרעיון שהיהודים ניצלו (ועודנם) את האשמה הגרמנית על השואה. עוד כתב אדורנו:

לפעמים מוכרזים המנצחים כגורמים למה שעשו המובסים כשעוד היו בשליטה, ובאשר לפשעי היטלר מי שהוכרזו כאשמים הם אלה שהשלימו עם עלייתו לשלטון, ולא אלה שהיללו אותו. האידיוטיות שבכל זה היא למעשה אינדיקציה למשהו שלא ניתן להתמודד איתו נפשית, לפצע, אם כי המחשבה על פצעים צריכה להיות מוקדשת לקורבנות.[6]

בתחילה דיברו חברי אסכולת פרנקפורט על "אנטישמיות של אשמה־הגנה", אנטישמיות שמונעת מהסטת אשמה.[7] נראה כי שיקומם של רבים מפקידי הרייך השלישי נמוכים ואף כמה דרגים גבוהים יותר תרם להתפתחות האנטישמיות השניונית. פקידים אלו שוקמו על אף תרומתם האישית הנכבדת לפשעי גרמניה הנאצית. כמה מחלוקות התפתחו בתחילת גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה, למשל כאשר קונרד אדנאואר מינה את הנס גלובקה לתפקיד ראשות הקנצלר, אף על פי שהאחרון גיבש את חקיקת החירום שהעניקה להיטלר סמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות והיה אחד הפרשנים המשפטיים המובילים בנושא. חוקי הגזע של נירנברג משנת 1935.[8][9] לפי אדורנו, חלקים מהציבור הגרמני מעולם לא הכירו באירועים אלו ובמקום זאת יצרו את הרעיון של אשמה יהודית בשואה.

הוצע הסבר חלופי לשטף האלימות האנטישמית שלאחר המלחמה במזרח אירופה. ב־1946 טען הסופר הסלובקי קָארֶל פְרַנְטִישֶׁק קוֹךְ (Karel František Koch) שהתקריות האנטישמיות שהיה עד להן בברטיסלבה לאחר המלחמה הן "לא אנטישמיוּת, אלא דבר גרוע בהרבה - החרדה של השודד שייתכן שיצטרך להחזיר רכוש יהודי", דעה שאישר החוקר הצ'כי־סלובקי רוברט פינסנט (Ro').[10] ההערכה היא שרק 15% מהרכוש היהודי הוחזר לאחר המלחמה, וההחזר היה "זניח" במזרח אירופה. נכס שלא הוחזר הוערך בשווי מעל 100 מיליון דולר של שנת 2005.[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ EUMC, Antisemitism. Summary overview of the situation in the European Union 2001-2005 (PDF), אורכב מ-המקור (PDF) ב-2009-03-05, נבדק ב-2007-06-23
  2. ^ (1909 Vienna - 1981 Rehovot) (צבי רקס). As Zvi Rix he published an essay "The Great Terror" in the first issue (April 1975) of Immanuel Velikovsky's Kronos: A Journal of Interdisciplinary Synthesis. Cf. Rix-Velikovsky Correspondence April 1962 – Jan 1977 at varchive.org. Gunnar Heinsohn mentions Zvi Rix in his books Was ist Antisemitismus (1988) and Söhne und Weltmacht (2003).
  3. ^ Broder 1986.
  4. ^ Weinthal, Ben (2007-06-06). "The Raging Bronx Bull of German Journalism". Forward. The Jewish Daily. נבדק ב-2012-01-13. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)
  5. ^ Schönbach 1961, p. 80.
  6. ^ 1 2 Adorno, Theodor W. (1996). Eingriffe. Neun kritische Modelle (בגרמנית). Frankfurt am Main: Suhrkamp Verlag. ISBN 978-3-518-13303-3.
  7. ^ Andrei S. Markovits (Spring 2006). "A New (or Perhaps Revived) "Uninhibitedness" toward Jews in Germany". Jewish Political Studies Review 18:1-2. Jerusalem Center for Public Affairs. נבדק ב-2007-06-24.
  8. ^ Wistrich 2001, pp. 74-75.
  9. ^ Pendas 2005, p. 18.
  10. ^ Pynsent 2013, p. 330.
  11. ^ "Restitution of Holocaust-Era Assets: Promises and Reality". Jerusalem Center For Public Affairs. המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. נבדק ב-11 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל