אנטי אמריקניזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנטי-אמריקנזיםאנגלית: Anti-Americanism) או רגש אנטי-אמריקני, ולעיתים גם אמריקנו-פוביה,[1] מתייחס לרגשות שנאה או התנגדות לדרך החיים, מדיניות ממשל ארצות הברית, ובייחוד מדיניות החוץ של עם האמריקני. המדען הפוליטי ברנדון או'קונור מהמרכז ללימודי ארצות הברית (אנ') טוען כי לא ניתן לבודד את האנטי-אמריקאיות כתופעה עקבית וכי המונח נולד כמרכיב גס לסטריאוטיפים, דעות קדומות וביקורות המתפתחות לביקורות פוליטית יותר. החוקר הצרפתי מארי-פראנס טווינט טוען כי השימוש במונח אנטי-אמריקניזם "מוצדק רק אם הוא מרמז על אופוזיציה שיטתית - מעין תגובה אלרגית - לאמריקה כולה".[2] בדיונים על האנטי-אמריקניזם חסרו ברוב המקרים הסבר מדויק למה שהרגש כרוך בו (למעט התעללות כללית), שהוביל למונח בשימוש נרחב ובאופן אימפרסיוניסטי, וכתוצאה מכך התרשמותם הלא מדויקת של הביטויים הרבים המתוארים כאנטי-אמריקני.[3] ויליאם ראסל מלטון טוען כי הביקורת נובעת בעיקר מהתפיסה כי ארצות הברית רוצה לפעול כ"שוטר עולמי".[4]

על-פי אוקספורד המקוון המונח "אנטי-אמריקני" מוגדר עוינות לאינטרסים של ארצות הברית ".[5] במהדורה הראשונה של מילון וובסטר האמריקאי לשפה האנגלית (1828), המונח "אנטי-אמריקני" הוגדר כ"התנגדות לאמריקה, לאינטרסים או לממשל האמיתי של ארצות הברית, ונגד המהפכה באמריקה".[6][7][8] השקפות שליליות כלפי ארצות הברית החזקות יותר בארצות ערב, בסין, במדינות ברית המועצות לשעבר, במדינות דרום-מזרח אסיה, בקוריאה הצפונית ובמדינות אירופאיות מסוימות, וחלשות יותר באפריקה שמדרום לסהרה.[9][10]

פרשנויות לאנטי-אמריקניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

La fallera de l'oncle Sam.JPG
עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – אמריקניזם

מסקר שנערך בשנת 2017 על ידי שירות ה-BBC העולמי ב-19 מדינות, 4 מדינות הגדירו את ההשפעה של ארצות הברית כחיובית, בעוד 14 טענו להשפעה שלילית, מדינה אחת הייתה נטרלית. לעיתים קרובות פרשנות האנטי-אמריקאיות הייתה מקוטבת. האנטי-אמריקניזם מתואר על ידי הסוציולוג האמריקני-הולנדי, פול הולנדר, כ"אימפולס קריטי בלתי פוסק כלפי מוסדות, מסורות וערכים חברתיים, כלכליים ופוליטיים אמריקאים."[11][12] לרוב רגשות אנטי-גלובליזציה (גלובליזציה).

מו"ל העיתון הגרמני, יוזף יופה, מציע חמישה היבטים קלאסיים לתופעה: צמצום האמריקנים לכדי סטריאוטיפים, האמונה כלפי ארצות הברית שיש להם אופי רע ובלתי מוסבר, המייחסת לממסד האמריקני כוח קונספירציווי עצום שמטרתו לשלוט על העולם כולו. ארצות הברית אחראית לכל הרעות בעולם, וכעת מתוך רגשות אשם אלו מבקשת להגביל את השפעתה על ידי השמדה או קיצוץ עצמי של חברותיה ומוצריה מהפרקטיקות המזהמות שלה.[13] תומכים אחרים במשמעות המונח טוענים שהאנטי-אמריקניזם מייצג זרם אידאולוגי קוהרנטי ומסוכן, השווה לאנטישמיות.[14] האנטי-אמריקאיות תוארה גם כניסיון לסמן את ההשלכות של הבחירת המדיניות האמריקנית כראיה לכישלונה המוסרי של ארצות הברית, בניגוד לכישלונות בלתי נמנעים של מדיניות חוץ מסובכת, שבעזרתה הגיעה ארצות הברית למעמד של מעצמת-על.[15]

מעמדה של ארצות הברית כ"איזם"(אנ') חשוד באופן מובהק. ברנדון או'קונור מציין כי מחקרים בנושא האנטי-אמריקאניזם היו "מטושטשים ואימפרסיוניסטיים", ולעיתים קרובות התקפות החד-צדדיות על האנטי-אמריקניות הוצג כמצב לא רציונלי.[2] נועם חומסקי, מבקר פורה של ארצות הברית ומדיניותה, טוען כי השימוש במונח במדיניות הפנים האמריקאית מקביל לשיטות של מדינות טוטליטריות או של דיקטטורות צבאיות. הוא משווה את המונח לאנטי-סובייטיזם, תווית ששימשה את הקרמלין כדי לדכא את המתנגדים או את המחשבה הביקורתית.[16][17][18][19][20]

פייר גרליין מהאקדמיה הצרפתית, טען כי המונח לעיתים משמש ככלי ביקורת כלפי ארצות הברית, על ידי תומכי המדיניות האמריקאית. אך גם הצעה אידאולוגית להכפיש את יריבי ארצות הברית, בזלזולם ושלילתם את אורח החיים האמריקאי ויכולותיה.[21] גרליין טוען ששני "הטיפוסים האידיאלים" הללו של האנטי-אמריקנים יכולים להתמזג לעיתים, ולכן קשה מאוד לדון בתופעה. חוקרים אחרים הציעו שרבים מהאנטי-אמריקניסטים, ספציפיים בשיוך למדינה ולתקופת הזמן, ומתארים בצורה מדויקת יותר את התופעה מאשר הכללה רחבה.[22] לעומת "הסנטימנט האנטי-אמריקני" הנפוץ יותר, הפחות מרמז על אידאולוגיה או מערכת אמונות. באופן גלובלי, נראה כי השתייכות לעמדות אנטי-אמריקניות נתפסות כמתאימות למדיניות או לפעולות מסוימות בתקופות זמן מוגדרות, כגון מלחמת וייטנאם ומלחמת עיראק. מסיבה זו, מבקרים טוענים לעיתים כי מנהיגים אמריקאים משתמשים בתווית ובסנטימנט ה"אנטי-אמריקאי" של גורמים ומדינות אחרות כתעמולה, לביטול ושלילת כל ביקורת כלפי ארצות הברית והצגת הביקורת כבלתי רציונלית.[23][24][25]

אנטי אמריקה בראשית ההתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Antiimperialismo caracas.jpg

תאוריית הניוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע המאה ה-18 ועד המאה ה-18, עלתה תאוריה בקרב כמה מהאינטלקטואלים האירופיים לפיה יבשות העולם החדש היו נחותות מיבשת אירופה. במה שמכונה "תזת הניוון" נקבע כי קיצוניות אקלימית, לחות ותנאים אטמוספיריים באמריקה השונים מאלו הקיימים באירופה גרמו לחולשה פיזית הן של בני אדם וחיות היבשת.[26] סופרים שונים שללו את התזה בטענה ל"אנטי-אמריקאיות פרה-היסטורית".[27][28] עם זאת עלו עדויות ברורות לרעיון שכללו את קיומן של עולם החי האמריקאי, כלבים שחדלו לנבוח, צמחים ארסיים, ואינדיאנים ילידים חלשים, קטנים ונטולי להט.[29][30]

ג'יימס סייזר ציין, כי גינוי אמריקה כנחותה מאירופה נבע בחלקו מחשש מצד ממשלת גרמניה מהגירה המונית; דה פאו(אנ') נקרא לשכנע את הגרמנים שהעולם החדש נחות, בידיעה כי הרעיון ישפיע על הפילוסוף עמנואל קאנט בכיוון דומה.[31] לפי דה פאו העולם החדש אינו כשיר למגורים אנושיים משום שהוא "כל כך טבוע בטבע שכל מה שהוא מכיל מנוון או מפלצתי". הוא טען כי "הארץ מוצפת לטאות, נחשים, זוחלים וחרקים". תחילת ההתיישבות האירופית נבנתה על חורבות האימפריה האצטקית, תוך חיסול אוכלוסייה ילדית. בהסתמך על פרספקטיבה ארוכת טווח הכריז כי הוא "בטוח כי כיבוש העולם החדש... היא הצרה הגדולה ביותר שנפלה על האנושות".[32] הדהוד דה פאוו, האנציקלופדיסט הצרפתי, אב ריינאל, כתב ב-1770 כי "אמריקה טרם יצרה משורר טוב, מתמטיקאי מצליח, איש גאון אחד בתחום אמנות אחת או בתחום מדע אחד".[33] תאוריה זו נדונה בפרטות על ידי הוגים אמריקנים מוקדמים, כגון אלכסנדר המילטון, בנג'מין פרנקלין ותומאס ג'פרסון.[27] המילטון גם ננזף בתוקף בפדרליסט מס '11 (1787).[30]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Tr-bigstick-cartoon.JPG

לפי ברנדן או'קונור, כמה אירופים מתחו ביקורת על האמריקנים על חוסר "טעם, חסד ואדיבות" ובעלי אופי חצוף ויהיר. הסופרת הבריטית פרנסס טרולופ(אנ') ציינה בספרה משנת 1832 את נימוסי המקום האמריקאים(אנ'), כשההבדל הגדול ביותר בין אנגליה לארצות הברית היה "הרצון בעידון".[34][35] סיימון שאמה טוען כי "סטראוטיפ האמריקאי המכוער" בסוף המאה התשע עשרה באירופה הפך למוצק. כאמריקאי אכזר, שוביניסט, רעבתני, צדקני, שכיר חרב, ובומבסטי.[36] או'קונור טוען כי תדמית דעה קדומה זו מושרשת בתדמית אידיאל העידון האירופי, וכי רעיון התרבות האירופית הגבוהה המכוונת נגד הוולגריות האמריקאית לא נעלמה.[2]

פוליטיקה ואידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ארצות-הברית הצעירה התמודדה עם ביקורת על רקע פוליטי ואידאולוגי. סייזר טוען שהזרם הרומנטי של המחשבה והספרות האירופית, העוין להשקפת ההארה של התבונה והאובססיה בהיסטוריה ובאופי הלאומי, בז לפרויקט האמריקאי הרציונליסטי. המשורר הגרמני ניקולאוס טען כי מה שאנו מכנים "המולדת" בארצות הברית הוא רק תוכנית לביטוח רכוש. סאיסר טען במאמרו כי לעיתים קרובות, הערות כאלה מעוותות מחדש את שפת הניוון והדעה הקדומה באה להתמקד רק בארצות הברית ולא בקנדה ובמקסיקו.[27] לנאו היגר לארצות הברית ב-1833 ומצא כי המדינה אינה עומדת באידיאלים שלו, ומובילה אותו לשוב לגרמניה בשנה הבאה. חוויותיו בארצות הברית היו הנושא לרומן בשם "נמאס מאמריקה (דר אמריקה אמריקה) (1855)" על ידי פרדיננד(אנ').[37]

גם טיבה של הדמוקרטיה האמריקנית נחקר. הסנטימנט היה כי למדינה זו אין "מלך, אריסטוקרטיה, מסורות חזקות, דת רשמית או מערכת מעמדית נוקשה", אומר רובין, ושהדמוקרטיה שלה הותקפה על ידי כמה אירופים בתחילת המאה התשע-עשרה כמושפלת וככישלון. המהפכה הצרפתית, שנבזתה על ידי שמרנים אירופיים רבים, הטילה גם היא את ארצות הברית ואת רעיון יצירת החוקה על עקרונות מופשטים ואוניברסליים.[27] כי המדינה שנועדה להיות מעוז לחירות נתפסה גם כזויית בהתחשב בכך שהיא הוקמה על בסיס עבדות.[36] "איך זה שאנחנו שומעים את הצעקות הקולניות ביותר לחופש בקרב נהגי הכושים?" שאל סמואל ג'ונסון בשנת 1775.[38] הוא אמר כי "אני מוכן לאהוב את כל האנושות, למעט אמריקאי".[35]

גזענות בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזהות והתרבות של ארצות הברית התגבשה בתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית, מלחמת האזרחים האמריקנית והמהפכה האמריקאית. עם חתימת חוקת ארצות הברית ומגילת הזכויות של ארצות הברית. זאת לאחר גלי הגירה ענקיים מאירופה לכיוון אמריקה, תחילה גולים, מגורשים ועבדים (גירוש ספרד, עבדות בארצות הברית), אז אנשי עסקים שהגיעו לאזור למטרות הבהלה לזהב ופיתוח התעשייה. גם למתקפה על פרל הארבור ובעקבותיו התקיפה על הירושימה במהלך מלחמת העולם השנייה היה חלק עצום בגיבוש הזהות האמריקאית. מאוחר יותר עסקנים כדומגאת: ניצולי שואה וחיילים שניסו לברוח מאזור המלחמה באירופה. אלו פיתחו וגיבשו את הזהות האמריקאית בדמות "המדינה מעל הכל וביטחון לאומי", הנצרות פרוטסטנטית וכלכלת שוק חופשי עם כינון הרעיון הקפיטליסטי, ילדי שיקגו, היד הנעלמה ולעיתים כלכלה קיינסיאנית. תוך התמקדות בכלכלת תחום התקשורת, תקשורת נתונים, חלל, גרעין, בידור (עמק הסיליקון, הוליווד, פלייבוי, דיסני, יוניברסל, פיקסאר). דבר שלעיתים מציג את ארצות הברית ואזרחיה כתאבי בצע למין, יופי, כח, שלטון וכסף. בשנותיה הראשונות ארצות הברית הייתה מדינה בעלת סממנים גזעניים כלפי השחורים ואסייתים, לרבות הפרדה גזעית ומחנות מעצר, עד לעלייתו של מרטין לותר קינג והתנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח. כיום פועלים בארצות הברית מספר תנועות אנטי זרים כמו גאווה לבנה.

ארצות הברית חברה קבועה באומות המאוחדות ובעלת זכות ווטו במועצת הביטחון של האומות המאוחדות.

הגזענות בארצות הברית הייתה נפוצה מאז התקופה הקולוניאלית. זכויות שניתנו על-פי חוק או זכויות חברתיות ניתנו לאמריקאים לבנים נמנעו מאמריקאים ילידים, אמריקאים אפריקנים, אמריקנים אסיאתיים, אמריקאים היספנים ולטינים. לאמריקאים האירופיים (בעיקר הפרוטסטנטים האנגלו-סכסונים האמידים) ניתנו זכויות בלעדיות בענייני חינוך, עלייה, זכויות הצבעה, אזרחות, רכישת קרקעות והליך פלילי לאורך תקופות זמן המשתרעות מהמאה ה-17 ועד לשנות ה-60. עם זאת, מהגרים לא פרוטסטנטים מאירופה; בעיקר איריים, פולנים ואיטלקים, סבלו מהדרה של שנאת זרים וצורות אחרות של אפליה על בסיס אתני בחברה האמריקנית. בנוסף הושמצו כבעלי נחיתות גזענית, ולא נחשבו לבנים לחלוטין. בנוסף, קבוצות אמריקאיות במזרח התיכון כמו יהודים וערבים נתקלו באפליה מתמשכת בארצות הברית, וכתוצאה מכך, אלו לא מזוהים בארצות הברית כלבנים. ריבוד הגזע ממשיך להתרחש בתעסוקה, דיור, חינוך, הלוואות וממשל.

האשמות בדבר שיתוף פעולה יהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית ההתיישבות בארצות הברית יהודים רבים מהאימפריה הספרדית, האימפריה הקולוניאלית הצרפתית, האימפריה הקולוניאלית האנגלית, האימפריה העות'מאנית והאימפריה המוסלמית, לרבות נמלטי האינקוויזיציה ושודדי ים יהודים הועברו לגלות או הועברו מרצון ליבשת אמריקה. בתקופת מלחמת העולם הראשונה והשנייה יהודים רבים היגרו לארצות הברית, במסגרת המכסות שנקבעו לכך. יהודים אלו כיום מצליחים עסקית בארצות הברית. בנוסף רבים מבנות מנהיגי ארצות הברית נישאו ליהודים, כדוגמת: צ'לסי קלינטון ואיוונקה טראמפ.

האשמות בדבר שיתוף פעולה מוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוכחות האסלאמית בארצות הברית(אנ') מתוארכת ללפני הכרזת העצמאות של ארצות הברית. בתיעוד משנת 1528, כשעבד מרוקאי בשם אסטבניקו נספה ליד גלווסטון, טקסס. ממסמכים ממלחמת העצמאות של ארצות הברית עלה כי מוסלמים לחמו בצד ארצות הברית.[39][40] המדינה הראשונה שהכירה בארצות הברית כאומה עצמאית הייתה סולטנות מרוקו, תחת השליט מוחמד בן עבדאללה, בשנת 1777.[41] במספר התכתבויות עם הנשיא ג'ורג' וושינגטון. ב-9 בדצמבר 1805, הנשיא תומאס ג'פרסון אירח ארוחת ערב בבית הלבן עבור האורח שלו סידי סולימאן מלימלי, שליח מתוניס.[42]

בילאלי (בן עלי) מוחמד היה מוסלמי שהגיע לאי סאפלו בשנת 1803. בעודו משועבד, הפך למנהיג הדתי ולאימאם עבור קהילת עבדים במטע מקומי המונה כ-80 גברים מוסלמים. במהלך מלחמת 1812, מוחמד ושמונים המוסלמים תחת הנהגתו הגנו על אימאם מפני גזילת רכוש בעת ההתקפות הבריטיות.[43] ידוע שהוא צם במהלך חודש הרמדאן, לבש תרבוש, ונהג במסורת החגים המוסלמיים. בנוסף לכך שהתפלל קבוע את חמש התפילות המחייבות, הצלאה. ב-1829 כתב בילאלי ריסלה כתב ערבי בן 13 עמודים על אמונות אסלאמיות וכללי האבל, תפילת הבוקר וקריאות התפילה. המכונה מסמך בילאלי(אנ'), המסמך שוכן כיום באוניברסיטת ג'ורג'יה באת'נס. בין השנים 1785 ו-1815 הוחזקו יותר ממאה מלחים אמריקאיים תמורת כופר באלג'יר. רויאל טיילר(אנ') כתב את "השבט האלג'יראי (1797)", רומן אמריקאי מוקדם המתאר את חייו של רופא אמריקאי העוסק בסחר עבדים, אשר הוא עצמו נתפס ומשועבד על ידי שודדי ים ברברים. לבסוף, הנשיאים תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון שלחו את הצי האמריקני להתעמת עם הפיראטים, וסיימו את האיום ב-1815 במהלך מלחמת הברברים הראשונה.[44][45][46] במהלך המשא ומתן על הסכם השלום שסיים את פעולות האיבה, הבהירו השליחים האמריקאים כי לארצות הברית אין שום עוינות כלפי שום מדינה מוסלמית כלשהי. הוא שמר על מספר התכתבויות עם הנשיא ג'ורג' וושינגטון.

נכון לשנת 2016 כ-3.3 מיליון מוסלמים חיים בארצות הברית, המהווים כ-1% מאוכלוסיית ארצות הברית.[47] ילידים אמריקאים מוסלמים הם לרוב אפרו-אמריקאים שאוסלמו בתקופת הכיבוש האסלאמי של אפריקה ואלו מהווים 1/4 מהאוכלוסייה המוסלמית בארצות הברית.[48] היתר היגרו מאזורי האימפריה המוגולית והאימפריה העות'מאנית. ברק אובמה נצפה מספר פעמים עונד טבעת עם סמל אללה. בנוסף מספר סלבריטאים אפרו-אמריקאים עברו תהליך התאסלמות. כדוגמת: מוחמד עלי, ג'נט ג'קסון, מייק טייסון, דייב שאפל, מוס דף, אייס קיוב, באסטה ריימס, יוסף לטיף, מהרשלה עלי, כרים עבדול ג'באר, עזיז אנסרי. בנוסף ללינדזי לוהן.[49] התנועה מכונה האסלאם השחור.

מיליטריזם צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית מחזיקה במאגרי נשק, נפט ואנרגיה ענקיים, נשק גרעיני, תוכנית החלל ופרויקט מנהטן. התקציבים המוזרמים למטרות אלו עצומים ומהווים חלק נכבד מהכלכלה האמריקאית. זאת בנוסף לתקציבי נאס"א, CIA ו-FBI. כשאלו לעיתים אף מוצגים כבעלי שליטה מוחלטת בריכוזיות התקשורתית. לאור שליטתם הכמעט בלעדית בתעשיית הבידור והתקשורת. בהמשך להדלפותיו של אדוארד סנודן בעניין מערכות המעקב הקיימות בקרב קהילת המודיעין האמריקאית, המבצעות מעקב אחר גורמים זרים ללא ידיעתם, אך גם מעקב אחר אזרחים מהשורה ללא ידיעתם.

התערבות בענייני פנים של מדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הברית לאורך כלל ההיסטוריה שלה הואשמה באימפריאליזם אמריקני ובהתערבות בענייני פנים וכלכלה של מדינת אחרות, החל מהסיוע שהגישה למדינות מערב אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה (דור הבייבי בום), לרבות דוקטרינת מונרו של ג'יימס מונרו. אז בכניסה למלחמת וייטנאם (ילדי הפרחים), המלחמה הקרה והפלישה למפרץ החזירים. גיוס רופאים ומדענים קובנים, סובייטים וגרמנים גולים, הינדוס תנועות מרד אזרחי באמריקה הלטינית לרבות פרשת איראן-קונטראס, מלחמת איראן-עיראק, הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה והמהפכה הקובנית לצורכי מכירת נשק ויצירת רווח. דבר שגרר את פיגועי 11 בספטמבר. בנוסף מעורבות במהפכות באזור המפרץ הפרסי, למטרות השגת גישה לנפט: הפלישה לעיראק וסיוע למדינות אירופה בהפיכה באיראן, הדחת השאה מאיראן, המהפכה האיראנית, ומלחמת אפגניסטן שכללה הפעלת כלי טיס בלתי מאויש ופגיעה באוכלוסיות אזרחיות. התנקשות בחיי סדאם חוסיין ואוסאמה בן לאדן (מבצע חנית נפטון). לאור ההתערבות הכלכלית של ארצות הברית והפגיעה הכלכלית בהם, הקימו באמריקה הלטינית את הברית הבוליברית.

אנטי-אמריקניזם בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

UK Anti Bush visit protest.jpg

ברית המועצות מאז ומעולם הייתה האויבת המרה של ארצות הברית, לאור המרחק בין האידאולוגיה הקפיטליסטיות לקומוניסטיות, והאידאולוגיה האנטי-סובייטית אמריקאית שגובשה בתקופת המלחמה הקרה. בנוסף למשפטי ראווה והגבלות על מהגרים מברית המועצות לשטחי ארצות הברית בחשד לריגול לטובת הסובייטים. הקפיטליזם הוגדר כאויב הגדול ביותר של הקומוניזם, ובברית המועצות זיהו את ארצות הברית כמנהיגת האומות הקפיטליסטיות, תוך תמיכה באנטי-אמריקניות במדינות שונות ובפרט באמריקה הלטינית. ברמן מציין כי באמצע המאה ה-19, "קרל מרקס עצמו העריץ במידה רבה את הדינמיות של הקפיטליזם והדמוקרטיה האמריקנית ולא השתתף באנטי-אמריקאיות שהפכה לסימן ההיכר של האידאולוגיה הקומוניסטית במאה העשרים".[50] או'קונור טוען כי "הקומוניזם ייצג את הגרסה האיתנה ביותר של האנטי-אמריקניזם - תפיסת עולם עקבית שקראה תיגר על השוק החופשי, הרכוש הפרטי, הממשלה המוגבלת והאינדיווידואליזם".[51] מחברים במערב, כגון ברטולט ברכט וז'אן פול סארטר, יצאו למתקפה והגיעו לקהל גדול מצד השמאל.[52] בספרו "אנטי-אמריקניזם" משנת 2003 כותב הסופר הצרפתי ז'אן פרנסואה רוול, כי האנטי-אמריקניות נובעת בעיקר מאנטי-קפיטליזם, והביקורת הזו באה גם ממשטרים לא-קומוניסטים טוטליטריים. משטר מזרח גרמניה הטיל אידאולוגיה רשמית שהתבטאה בכל אמצעי התקשורת ובכל בתי הספר. מי שציין את החריגה המעטה ביותר הזמין ביקור של השטאזי (המשטרה החשאית). הקו הרשמי הלך בעקבות התאוריה של לנין על האימפריאליזם כעל השלב הגבוה ביותר והאחרון של הקפיטליזם, ובתאוריית הפשיזם של דימיטרוב כדיקטטורה של היסודות הריאקציוניים ביותר של הקפיטליזם הפיננסי. הקו הרשמי של המפלגה הצהיר כי ארצות-הברית גרמה לפירוק הקואליציה נגד היטלר.[53]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטי אמריקניזם בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Denis Lacorne (fr), "Anti-Americanism and Americanophobia: A French Perspectives." (2005).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 O'Connor, Brendan: "A Brief History of Anti-Americanism from Cultural Criticism to Terrorism" Archived 21 May 2013 at the Wayback Machine., Australasian Journal of American Studies, 23(1), July 2004, pp. 77–92
  3. ^ O'Connor, Brendan, p 89.
  4. ^ William Russell Melton. The new American expat: thriving and surviving overseas in the post-9/11 world. (Intercultural Press 2005. p. XIX.)
  5. ^ "anti-American: definition of anti-American in Oxford dictionary (British & World English)". Oxforddictionaries.com. 2014-08-11.
  6. ^ "The ARTFL Project – Webster's Revised Unabridged Dictionary (1913+1828)". Machaut.uchicago.edu. Retrieved 11 May 2012.
  7. ^ Le Petit Robert ISBN 2-85036-668-4
  8. ^ Roger, Phillipe. The American Enemy: The History of French Anti-Americanism, introductory excerpt, University of Chicago Press, 2005.
  9. ^ "Public Opinion of the U.S". Pew Research Center. 9 September 2015.
  10. ^ "BBC World Service poll" (PDF). BBC. 30 June 2017.
  11. ^ Hollander, Paul The Politics of Envy Archived 6 September 2010 at the Wayback Machine., The New Criterion, November 2002.
  12. ^ Jay Nordlinger, Hollander's Clear Eye Archived 11 August 2011 at the Wayback Machine., 22 July 2004.
  13. ^ Mead, Walter Russell (May–June 2006). "Through Our Friends' Eyes – Defending and Advising the Hyperpower". Foreign Affairs. Archived from the original on 6 July 2008. Retrieved 12 April 2008.
  14. ^ Markovits, Andrei S. (August 2005). "European Anti-Americanism (and Anti-Semitism): Ever Present Though Always Denied". Post-Holocaust and Anti-Semitism: Web Publications. Jerusalem Center for Public Affairs. Archived from the original on 4 March 2016.
  15. ^ Kagan, Robert. Of Paradise and Power: America and Europe in the New World Order (2003)
  16. ^ Interviewing Chomsky Archived 13 November 2002 at the Library of Congress Preparatory to Porto: Alegre Zmagazine
  17. ^ "On Violence and Youth – Noam Chomsky interviewed by Pepi Leistyna and Stephen Sherblom". chomsky.info, quoting Harvard Educational Review, Vol. 65, No. 2, Summer 1995 [Fall 1994].
  18. ^ "Noam Chomsky on the State of the Nation, Iraq and the Election". DEMOCRACY NOW!. 21 October 2004. Archived from the original on 9 January 2008.
  19. ^ Chomsky on Religion (Interview), YouTube
  20. ^ Jacklyn Martin (9 December 2002). "Is Chomsky 'anti-American'? Noam Chomsky". chomsky.info, requoting The Herald. Archived from the original on 20 December 2007. Retrieved 5 December 2007.
  21. ^ "Pierre Guerlain, A Tale of Two Anti-Americanisms (European Journal of American Studies 2007)". Ejas.revues.org. Retrieved 11 May 2012.
  22. ^ Katzenstein, Peter and Robert Keohane. "Conclusion: Anti-Americanisms and the Polyvalence of America", in Anti-Americanisms in World Politics, Katzenstein and Keohane, eds., Ithaca: Cornell University Press, 2006 (forthcoming).
  23. ^ Rodman, Peter W. The world's resentment Archived 8 September 2005 at the Wayback Machine., The National Interest, Washington D.C., vol. 601, Summer 2001
  24. ^ Documenting the Phenomenon of Anti-Americanism Archived 26 May 2006 at the Wayback Machine. By Nicole Speulda, The Princeton Project on National Security, Princeton University, 2005
  25. ^ O'Connor, Brendan, op. cit., p 78: "... Cold War (1945–1989) ... In this period the false and disingenuous labeling of objections to American policies as 'anti-Americanism' became more prominent."
  26. ^ Rubin, Barry; Rubin, Judith Colp (2004). Hating America: A History. Oxford University Press. ISBN 0-19-530649-X.
  27. ^ 27.0 27.1 27.2 27.3 Ceaser, James W. (Summer 2003). "A genealogy of anti-Americanism". The Public Interest.
  28. ^ Grantham, Bill (Summer 2003). "Brilliant Mischief: The French on Anti-Americanism". World Policy Journal. 20 (2). Archived from the original on 30 April 2008. Retrieved 16 May 2008.
  29. ^ Meunier, Sophie (March 2005). "Anti-Americanism in France" (PDF). Woodrow Wilson School of Public and International Affairs, Princeton University.
  30. ^ 30.0 30.1 Goldstein, James A. "Aliens in the Garden". Roger Williams University School of Law Faculty Papers. nellco.org (Posted with permission of the author). Retrieved 22 May 2008.
  31. ^ Brendan O'Connor, Anti-Americanism – Historical Perspectives, p.8 Brendan O'Connor, Anti-Americanism – Historical Perspectives, p.8
  32. ^ C. Vann Woodward, The Old World's New World (1991) p 6
  33. ^ ames W. Ceaser (1997). Reconstructing America: The Symbol of America in Modern Thought. Yale U.P. p. 26. Note: Ceaser writes in his endnote to this sentence (p. 254), that "...in later editions of his work, Raynal exempted North America, but not South America, from this criticism".
  34. ^ Reprinted in 2004 as Fanny Trollope (2004). Domestic Manners of the Americans. Kessinger Publishing. p. 21. ISBN 978-1-4191-1638-4. ISBN 1-4191-1638-X, ISBN 978-1-4191-1638-4.
  35. ^ 35.0 35.1 Rubin, Judy (4 September 2004). "The Five Stages of Anti-Americanism". Foreign Policy Research Institute. Archived from the original on 13 May 2008. Retrieved 15 May 2008.
  36. ^ 36.0 36.1 Schama, Simon (10 March 2003). "The Unloved American". The New Yorker. Archived from the original on 19 June 2008. Retrieved 23 May 2008.
  37. ^ The Reader's Encyclopedia (1974) edited by William Rose Bennet: 556
  38. ^ Staples, Brent (4 June 2006). "Give Us Liberty". New York Times. Retrieved 26 May 2008.
  39. ^ Southwick, Albert B. (August 26, 2010). "Exploring Peter Salem's roots". Telegram & Gazette. Worcester, MA.
  40. ^ Samory, Rashid (2013). Black Muslims in the US: History, Politics, and the Struggle of a Community. Palgrave Macmillan. p. 78.
  41. ^ Capitalizing on the Morocco-US Free Trade Agreement: A Road Map for Success.
  42. ^ Thomas Jefferson's Iftar, U.S. Department of State, July 29, 2011.
  43. ^ Muslim roots of the blues / The music of famous American blues singers reaches back through the South to the culture of West Africa
  44. ^ Robert Battistini, "Glimpses of the Other before Orientalism: The Muslim World in Early American Periodicals, 1785–1800," Early American Studies Spring 2010, Vol. 8#2 pp. 446–74
  45. ^ "Savages of the Seas: Barbary Captivity Tales and Images of Muslims in the Early Republic," Journal of American Culture Summer 1990, Vol. 13#2 pp. 75–84
  46. ^ Frank Lambert, The Barbary Wars: American Independence in the Atlantic World (2007)
  47. ^ "A new estimate of the U.S. Muslim population". pewresearch.org. January 6, 2016.
  48. ^ Wakin, Daniel J. (January 2, 2002). "Ranks of Latinos Turning to Islam Are Increasing; Many in City Were Catholics Seeking Old Muslim Roots". The New York Times.
  49. ^ לא רק מוחמד עלי: האמריקאים שלא ידעתם שהם מוסלמים, TimeOut.
  50. ^ Russell A. Berman (2004). Anti-Americanism in Europe: A Cultural Problem. Hoover Press. p. 58.
  51. ^ Brendan O'Conner (2005). The Rise of Anti-Americanism. Psychology Press. p. 183.
  52. ^ C. Vann Woodward (1992). The Old World's New World. p. 34.
  53. ^ Schnoor, "The Good and the Bad America: Perceptions of the United States in the GDR," 2:618-26