לדלג לתוכן

אנטקרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

אנטקרה
Antequera
סמל/מגן
סמל/מגן
דגל
דגל
תצפית על העיר מכיוון דרום מזרח
תצפית על העיר מכיוון דרום מזרח
מדינה / טריטוריה ספרדספרד ספרד
קהילה אוטונומית אנדלוסיהאנדלוסיה אנדלוסיה
מחוז מאלגה
חבל ארץ אנדלוסיהאנדלוסיה אנדלוסיה
ראש העיר Manuel Jesús Barón Ríos
רשות מחוקקת רשות מקומית
שפה רשמית ספרדית
שמות קודמים אנטיקאריה
שטח 749.34 קמ"ר
גובה 575 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בעיר 49.316[1] (2025)
 ‑ צפיפות 56 נפש לקמ"ר (2025)
קואורדינטות 37°01′06″N 4°33′35″W / 37.01832862196922°N 4.559733732200129°W / 37.01832862196922; -4.559733732200129
אזור זמן UTC+1
antequera.es
אתר מורשת עולמית

אתר הדולמנים של אנטקרה

אנטקרה
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2016, לפי קריטריונים 1, 3 ו-4[2]
שטח האתר 2,446.3 קמ"ר
שטח אזור החיץ 10,787.7 קמ"ר
חלק מתוך אתר המורכב משלושה אתרים מגליתיים: דולמנים דולמן דה מנגה ודולמן דה ויירה, ותולוס דה אל רומרל, ושני אתרים טבעיים: לה פנייה דה לוס אנמוראדוס
קואורדינטות 37°01′06″N 4°33′35″W / 37.0183652°N 4.5596649°W / 37.0183652; -4.5596649
turismo.antequera.es
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפה

אנטקרה (באנגלית: Antequera) היא עיר ורשות מוניציפלית במחוז אנטקרה, בפרובינציית מאלגה, בחבל האוטונומי אנדלוסיה שבספרד. העיר מכונה "הלב של אנדלוסיה" (el corazón de Andalucía) בשל מיקומה המרכזי בין מאלגה, גרנדה, קורדובה וסביליה. אתר הדולמנים של אנטקרה הוא אתר מורשת עולמית של אונסק״ו.[3]

בשנת 2025 מנתה אוכלוסיית אנטקרה 49,316 תושבים.[4] שטח העיר הוא 749.34 קמ"ר, צפיפות האוכלוסין של 55.85 תושבים לקמ"ר, והיא שוכנת בגובה של 575 מטרים. בקצה העיר נמצא גם יישוב קטן מאוד בשם "גלוריאנו". אנטקרה היא העיר המאוכלסת ביותר בפרובינציית מלאגה וגם הגדולה ביותר בשטחה. היא מדורגת במקום ה־22 בגודל שטחה בספרד.[5][6] העיר נמצאת במרחק של 45 ק"מ ממלאגה ו־115 ק"מ מקורדובה, ואליהן היא מחוברת בקו רכבת מהירה ובכביש המהיר A-45. אנטקרה נמצאת 160 ק"מ מסביליה ו־102 ק"מ מגרנדה, המחוברת באמצעות הכביש המהיר A-92 וצפויה בעתיד להתחבר גם במסילת הרכבת המהירה "ציר רוחב".[7][8][9]

בשל מיקומה האסטרטגי בתחומי התחבורה והתקשורת, עם ארבעה נמלי תעופה הנמצאים במרחק של כשעה נסיעה ממנה ועם מסילת הרכבת המגיעה מנמל אלחסירס, אנטקרה התפתחה כמרכז חשוב ללוגיסטיקה, עם מספר פארקים תעשייתיים ועם "המרכז הלוגיסטי של אנדלוסיה" (Centro Logístico de Andalucía).[10][11] בנוסף, עמק אנטקרה (Vega de Antequera), המושקה על ידי נהר גואדלורסה, הוא אזור חקלאי פורה המספק שפע דגנים, שמן זית וירקות.[12][13]

שמורת הטבע הסמוכה אל טורקל (El Torcal), המפורסמת בשל סלעי הגיר הבלתי יציבים שלה, מהווה אחד מהנופים הקרסטיים החשובים באירופה.[14][15][16] לאנטקרה מורשת ארכאולוגית ואדריכלית נרחבת, שבמרכזה דולמנים של מנגה, ויירה ואל רומרל,[17][18] וכן כנסיות, מנזרים וארמונות רבים מתקופות שונות ובסגנונות מגוונים. אנטקרה מילאה תפקיד בעליית הלאומיות האנדלוסית: בה נוסחה "החוקה הפדרלית של אנטקרה" בשנת 1883, ובה נחתם גם "הסכם אנטקרה" בשנת 1978, שהוביל להשגת האוטונומיה של אנדלוסיה.[19][20] העיר נחשבה כמועמדת לשמש כמשכן לממשלת אנדלוסיה, אך הפסידה בהצבעה לסביליה.[21][22]

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקירה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנתקרה שוכנת 47 קילומטרים מצפון לעיר מאלגה על כביש A-45, למרגלות רכסי ההרים אל טורקל וסיירה דה לה צ’ימנאה, בגובה 575 מטרים מעל פני הים. היא ממוקמת בנקודה שולטת הצופה אל העמק הפורה מדרום המוגבל על ידי רכס סיירה דה לוס טורקלס, ומצפון על ידי נהר גוודלורסה. שטח העיר 817 קילומטרים רבועים, הרשות המקומית היא הגדולה ביותר מבחינת שטח במחוז מאלגה ואחת הגדולות בספרד. לפי מפקד האוכלוסין משנת 2002, התגוררו בה 41,197 תושבים.[23][24]

לגונת פואנטה דה פיידרה המלוחה, היא אחד ממקומות הקינון המעטים של הפלמינגו הגדול באירופה, ותצורת הסלע הגירית של טורקל, שהיא שמורת טבע ומקום פופולרי למטפסים, נמצאים בסמוך. מעבר לנהר גוודלורסה נמצא סלע פניה דה לוס אנמורדוס ("סלע האוהבים"), שנקרא על שם האגדה על שני אוהבים צעירים ממוצא מורי משבטים יריבים, אשר השליכו את עצמם מהצוק בעת שנרדפו על ידי אביה של הנערה ואנשיו. אגדה רומנטית זו עובדה בידי המשורר האנגלי רוברט סאות’י ביצירתו ליילה ומנואל, שבה האוהבים היו נערה מוסלמית ועבדו הנוצרי של אביה.[25][26][27]

הרשות המוניציפלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשות העירונית אנטקרה גובלת עם הרשויות המקומיות הבאות, הומיליאדרו, מולינה, אלמדה, בנמהחי (פרובינציית קורדובה), קואבס באחאס, סיירה דה יגואס, פואנטה דה פיידרה, קמפיאוס, ויאנואבה דה אלגאידאס, ארצ'ידונה, ויאנואבה דל רוסאריו, ארדאלס, קולמנאר, קאסאברמצ'ה, ויאנואבה דה לה קונספשיון, אלמוגיה, ואייה דה עבדלאחיס ואלורה. טריטוריית הרשות המקומית כוללת את היישובים בובדיה, קניאדס דה פארחה, קרטוואחל, קולוניה דה סנטה אנה, לה היגוארה, לה חויה, לוס יאונוס, לוס נוגאלס וויאנואבה דה קאוצ'ה.[28]

אקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים באנטקרה (Antequera) הוא ים-תיכוני מובהק, בעיקר בשל מיקומה בדרום ספרד בחבל אנדלוסיה. קיץ באנטקרה חם ויבש, כאשר בחודשי יולי-אוגוסט הטמפרטורות הממוצעות הגבוהות נעות סביב 33°C–36°C, ולעיתים אף יותר. החורף מתון יחסית, ובחודשים דצמבר–פברואר הטמפרטורות יורדות לכ-6°C–12°C מעלות בממוצע. עיקר המשקעים יורדים בין נובמבר למרץ, כשהממוצע הרב שנתי עומד על כ-500 מ"מ. יתר חודשי השנה יבשים מאוד.[29]

בקיץ כמעט ולא יורד גשם, ואילו בעונת החורף מרבית הגשמים מתרכזים בנובמבר–דצמבר. בשל הגובה (כ-575 מטר מעל פני הים) הלילות בחורף עשויים להיות קרירים יחסית, ובקיץ יש הבדלי טמפרטורות חדים בין יום ללילה.

הפרש המשקעים בין החודש הגשום ביותר לחודש היבש ביותר הוא 74 מ״מ. במהלך השנה נרשמת תנודת טמפרטורות ממוצעת של 17.4°C. חודש דצמבר מתאפיין בלחות היחסית הגבוהה ביותר, העומדת על %80.80. לעומת זאת, בחודש יולי נמדדת רמת הלחות הנמוכה ביותר – %46.02 בלבד. החודש הגשום ביותר הוא אפריל (8.13 ימי גשם בממוצע), ואילו היבש ביותר הוא יולי (0.57 ימי גשם בממוצע).[30]

אקלים באנטקרה (ממוצע 1991–2021)
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 12.3 13.1 15.7 18.1 22.4 27.9 31.3 30.9 26.1 21.5 15.4 13.0 18
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 3.2 3.6 5.6 7.7 11.0 15.3 18.0 18.3 15.3 12.0 6.8 4.7 5.9
משקעים ממוצעים (מ"מ) 61 54 60 57 39 13 2 7 36 66 75 76 546
מקור: ממוצע מזג האוויר באנטקרה לפי אתר weatherspark[31]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרהיסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרבר הצפוני של העיר נמצאים שני תלי־קבורה (barrows או דולמנים) מתקופת הברונזה, דולמן דה מנגה[32] ודולמן דה ויירה, שמשויכים לאלף השלישי לפני הספירה. הם מהמבנים הגדולים מסוגם באירופה.[33]

הגדול שבהם, דולמן דה מנגה, בקוטר של 25 מטרים ובגובה של 4 מטרים, נבנה מ־32 אבני־ענק (מגליתים), שהגדולה שבהן שוקלת כ־180 טון. לאחר השלמת החדר (נראה ששימש כקבר למשפחות השליטות) והמסדרון המוליך אל המרכז, כוסה המבנה באדמה והפך לגבעה. כאשר נפתח הקבר ונבדק במאה ה־19, מצאו הארכאולוגים בתוכו שלדים של כמה מאות בני אדם.[34]

דולמן דל רומרל, המתוארך ל־1800 לפנה"ס, נמצא מחוץ לעיר. בבנייתו נעשה שימוש במספר רב של אבנים קטנות יותר.

לוס סילילוס, יישוב פרהיסטורי משמעותי מתקופת הברונזה, נחשף מספר קילומטרים צפונית לאנטקרה.[33][35]

מהמאות השביעית לפנה"ס, האזור יושב על ידי האיברים, שהקשרים התרבותיים והכלכליים שלהם עם הפיניקים והיוונים באים לידי ביטוי במספר רב של ממצאים ארכאולוגיים. באמצע האלף הראשון לפנה"ס, האיברים התערבבו עם הקלטים הנודדים ועם ציוויליזציית טרטסוס בדרום ספרד.[36][37][38]

קומפלקס הדולמנים של מנגה, ויירה ורומרל נרשם בספרד כאתר מורשת בשנת 2016 תחת השם "אתר דולמני אנטקרה". המסמך הביא להכרה מטעם ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות (UNESCO) שכלל גם את פניה דה לוס אנמוראדוס ("סלע האוהבים") ואת אל טורקל.[34][39][40]

העת העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הייתה ידועה לרומאים הקדמונים בשם אנטיקאריה או אנטיקואריה.[41] היא שכנה על אדמות טרטסוס ושלוחותיהן, הטורדטאניים, הנחשבים לציוויליזציה המתקדמת ביותר מבין האיברים הפרהיסטוריים. איבריה הקרתגית התפתחה לאורך החוף מהמאה השישית לפנה"ס, עם הנמל שלהם מאלקה (מלאגה) על חופי אנטיקאריה. הקרתגים התרחבו לפנים היבשת תחת חמלקרת ברקה במהלך שנות ה־230 לפנה"ס בעקבות נפילת סיציליה במלחמה הפונית הראשונה. הרפובליקה הרומית כבשה בהדרגה את מזרח חצי האי האיברי במהלך המלחמה הפונית השנייה, וביססה את שליטתה בניצחון של סקיפיו אפריקנוס ב־206 לפנה"ס בקרב איליפה. השטח הועבר לקרתגים ב־201 לפנה"ס ואזור אנטיקאריה אורגן כחלק מפרובינקיה היספניה בייטיקה ב־197 לפנה"ס. באותה שנה התקוממו הטורדטאניים, והמורד דוכא מספר שנים לאחר מכן על ידי לגיונות בראשות קאטו הזקן. האזור עבר רומניזציה כבדה במידה רבה עם הקמת מספר קולוניות בסמוך.[42][43] תוכנית רחובות העיר הנוכחית משתלבת ברובה עם זו של העיר הרומית.[44] לאחר הצלחתו של מרקוס ויפסניוס אגריפה בדיכוי הקנטברים בצפון ספרד, הוסדרו מחדש שטחי פרובינקיה היספניה בייטיקה: באותה תקופה אנטיקאריה הפכה לחלק מהיספניה בטיקה. תחת הרומאים הייתה אנטיקאריה ידועה במיוחד באיכות שמן הזית שלה. ספרד הפכה לנוצרית יותר ויותר לאחר המאה השנייה.

במהלך שקיעת האימפריה הרומית, אזור אנטיקאריה נכבש על ידי הוונדלים הפגניים מסילינג בשנות ה־410. לאחר שהותקפו על ידי הוויזיגותים, הם נכנעו מרצון לגונדריק מלך הוונדלים האסדינגים והאלנים המערביים ב־419. אחיו החורג, גאיזריק, ירש אותו ובסופו של דבר העביר את עמו לאפריקה. ספרד נשלטה אז על ידי ממלכת הוויזיגותים, שהפכה לנוצרית אריאנית.

ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טירת אנטקרה עם 'סלע האוהבים' ברקע.
טירת אנטקרה עם 'סלע האוהבים' ברקע.
כיבוש אנטקרה

הכיבוש הערבי של חצי האי האיברי החל בשנת 711 תחת טארק בן זיאד. אנטיקאריה נכבשה סביב שנת 716, והפכה לחלק מח'ליפות בית אומיה תחת השם "מדינה אנטאקירה" (בערבית: مدينة أنتاقيرة, "עיר אנטאקירה").[45][46] ספרד האומיית הייתה מוסלמית מבחינה פורמלית, אך ברובה (אם כי לא לחלוטין) סובלנית כלפי דתות אחרות.

במהלך הרקונקיסטה, קואליציה של מלכים נוצרים הדפה את המוסלמים מספרד המרכזית בקרב נבאס דה טולוסה בשנת 1212. בשנים שלאחר מכן הובסו המוּוחַדים ואל-אנדלוס נחלשה משמעותית. מדינה אנטאקירה, שבאותה עת אוכלוסייתה מנתה כ־2,600 תושבים, הפכה לאחת הערים הצפוניות של אמירות גרנדה הנאסרית ולעיר גבול חשובה.[47] כדי להגן על העיר מפני חיילי הממלכה הקתולית שבאו מן הצפון, נבנו ביצורים והוקמה מצודת "אלקאסבה" המוסלמית המשקיפה על העיר.[46] במשך קרוב למאתיים שנה הותקפה מדינה אנטאקירה שוב ושוב בידי כוחות נוצריים.

ב־16 בספטמבר 1410, לאחר מצור שנמשך כמעט ארבעה חודשים, נכנעה העיר לצבא קסטיליאני בראשות האינפנטה פרננדו הראשון, מלך אראגון.[48] האוכלוסייה המוסלמית נאלצה לעזוב את בתיה, ועברה לארצ'ידונה ולגרנדה. בהתאם להסכם פשרה, הם נאלצו למסור את המצודה ואת העבדים הנוצרים שברשותם, ובתמורה סופקו להם בהמות משא כדי לשאת את רכושם אל מחוץ לעיר. במשך יומיים הותר להם למכור את נכסיהם. בסך הכול עזבו את העיר 895 גברים, 770 נשים ו־863 ילדים. יישוב אוכלוסייה נוצרית חדשה הוטל על רודריגו דה נרבאה. לאחר הכיבוש ועד לשנת 1487 הייתה אנטקירה כפופה מבחינה כנסייתית לסביליה.[46]

העיר העתיקה ומגדלי הכנסיות סן אגוסטין וסן סבסטיאן
הכנסייה המלכותית של סנטה מריה לה מאיור
פסל המלומד פדרו אספינוזה (1578–1650) בפלאזה דה אסקריבנוס

העיר שולבה בממלכת סביליה,[49] והייתה חלק מכתר קסטיליה.[46] ב־20 בפברואר 1448,[50] על אף היסוס מוקדם יותר לנקוט בצעד מסוכן שכזה בעיר גדולה יחסית, העניק המלך חואן השני, מלך קסטיליה לאנטקירה את זכות (פריווילגיה) ה־homicianos, שהקלה על התנאים להתיישבותם של עבריינים שביקשו גאולה. עם זאת, הצמיחה הדמוגרפית באנטקירה נמשכה – אף על פי שהייתה עיר גבול הנתונה לאיום בעקבות המסע הצבאי שניהל באזור מוחמד העשירי.[51][52] בשנת 1477 הגיעה המצב לשפל חמור: הנסרידים ניסו לכבוש את העיר, בזזו את היבולים והציתו בתים. העיר שימשה כבסיס כוח צבאי מרכזי במהלך מלחמת גרנדה.[46][53]

האוכלוסייה גדלה משמעותית לאחר כיבוש מאלגה בידי המלכים הקתוליים בשנת 1487 (וכן לאחר כיבוש גרנדה בשנת 1492), שכן החששות מחוסר ביטחון צבאי נותרו מאחור.[46]

היסטוריה מודרנית מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה־16, נהנתה העיר אנטקרה מן מהעמק והמישור (הוֶוגה Vega) הפורה הסובב אותה ואשר שהושקה על ידי הנהר גוודלורסה. העמק הפורה נודע בייצור דגנים. העיר הייתה גורם מרכזי באספקת המזון של מאלגה. הכלכלה המקומית השתנתה מכלכלה צבאית־גבולית לכלכלה חקלאית מחוזקת בראשית המאה ה־16.[46]

אנטקרה הפכה לעיר מסחר חשובה בצומת הדרכים שבין מאלגה מדרום, גרנדה ממזרח, קורדובה מצפון וסביליה ממערב. בשל מיקומה, החקלאות המשגשגת ועבודתם של בעלי המלאכה המקומיים, שתרמו כולם לצמיחתה התרבותית של העיר, כונתה אנטקרה בראשית המאה ה־16 "לב אנדלוסיה". בתקופה זו השתנה גם מראה העיר: מסגדים ובתים נהרסו ובמקומם נבנו כנסיות ובתים חדשים. הכנסייה העתיקה ביותר באנטקרה, כנסיית סן פרנסיסקו בסגנון גותי מאוחר, נבנתה סביב שנת 1500.[46]

בשנת 1504 נוסדה האוניברסיטה ההומניסטית בריאל קולחיאטה דה סנטה מריה לה מאיור; היא הפכה למקום מפגש עבור סופרים וחוקרים חשובים מתקופת הרנסאנס הספרדי. במאה ה־16 צמחה בעיר אסכולת משוררים שכללה את פדרו אספינוסה, לואיס מרטין דה לה פלאסה וקריסטובלינה פרננדס דה אלרקון. במקביל התפתחה אסכולת פיסול, שממנה יצאו אמנים שעבדו בעיקר על עיטור הכנסיות הרבות שנבנו בעיר, והיו מבוקשים גם בסביליה, מאלגה וקורדובה ובסביבתן. בין הכנסיות החדשות נכללו סן סבסטיאן שבמרכז העיר, וכן הגדולה והמפוארת ביותר – ריאל קולחיאטה דה סנטה מריה, בעלת חזית מנייריסטית מעוטרת בעושר.[46]

במהלך המאה ה־18 נבנו בעיר כנסיות ומנזרים נוספים (בימינו קיימות בעיר 32 כנסיות), וכן ארמונות עבור בני האצולה ואזרחי המעמד הגבוה, בסגנון הבארוק הספרדי.[54]

השגשוג של אנטקרה הגיע בהדרגה לסיומו בסוף המאה ה־17 ותחילת המאה ה־18. ספרד נאלצה לקבל את אובדן מושבותיה באמריקה והפסידה במספר סכסוכים צבאיים מכריעים באירופה. מצב זה הוביל למשבר כלכלי עמוק, שבחלקים מסוימים במדינה גרם לאנשים לפנות לסחר חליפין. הכנסייה, האצולה והמעמד הביניים העליון — בעלי האדמות הגדולים — שהיו מְממני ומספקי התמיכה לאמנויות, איבדו את רוב נכסיהם ולא יכלו להרשות לעצמם לבנות כנסיות או ארמונות נוספים.

היסטוריה מודרנית מאוחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנטקרה בשנת 1885

מתחילת המאה ה־18, ספרד עברה סדרת רפורמות, במיוחד רפורמת קרקעות וצמצום כוח הכנסייה (כולל גירוש הישועים ב־1767), אשר הובילו להתאוששות כלכלית איטית. באנטקרה, ייצור טקסטיל הפך לענף התעשייה המרכזי. בשנת 1804 הקדחת הצהובה גרמה לנזק כלכלי, כמו גם המלחמות הנפוליאוניות שפרצו זמן קצר לאחר מכן.

במהלך שנות ה־60, אזור קוסטה דל סול הסמוך הפך ליעד תיירותי בינלאומי, ואנטקרה חוותה עלייה כלכלית נוספת. בימינו העיר מהווה מרכז תיירותי ותרבותי חשוב, הן ברמה הארצית והן ברמה האזורית.

יהודי אנטקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ימי הביניים התקיימה קהילה יהודית באנטקרה (Antequera), אשר הייתה חלק מהמארג המגוון של יהודי אנדלוסיה.

בשנת 711 לספירה כבשו המוּרִים את ספרד מידי הנוצרים. תחת השלטון הנוצרי לא התקיימו קהילות של יהודים בגלוי. בכל זאת, היו קהילות רבות של יהודים בסתר, ובחסות המוסלמים שבו קהילות אלו להפגין את יהדותם בגלוי. היהודים קיבלו מעמד של ד'ימי, שהקנה להם זכויות של קניין, פולחן דתי, ואוטונומיה משפטית, שאפשרה להם, לפנות לבתי-משפט שלהם כדי להסדיר את ענייני קהילותיהם. לקהילות היהודיות היו מועצות שמינו את בעלי התפקידים, דיינים שביצעו משימות אדמיניסטרטיביות, כולל גביית מיסים; ובתי דין שהתנהלו על פי ההלכה[55]. מאידך, הוטלו על היהודים מיסים נוספים, הם חויבו להיבדל בתלבושתם ובשמותיהם מהמוסלמים, נמנעה מהם גישה לרוב המשרות הציבוריות, והם היו פסולים לעדות בבתי משפט מוסלמים. היו אלה ימי תור הזהב של יהודי ספרד. בתקופה זו יהדות העיר פרחה והפכה למרכז סחר יהודי חשוב באמצע הדרך שבין המרכזים היהודיים בקורדובה וסביליה.

כעבור כ-700 שנה, העיר נכבשה מחדש בשלביה האחרונים של הרקונקיסטה, בשנת 1481, על ידי הכוחות הנוצריים בהנהגתם של איזבלה הראשונה מלכת קסטיליה ופרננדו השני מלך אראגון. לאחר כיבוש העיר בשנת 1481, יהודי אנטקרה ומלאגה נלקחו בשבי והוחזקו במחנה אסירים בקרמונה יחד עם המוסלמים שגורשו מהעיר. היהודים שידעו ספרדית וערבית שימשו כמתורגמנים לשליחי המלך שגבו מיסים מהאוכלוסייה המוסלמית. עם הפיכת אנטקרה לעיר גבול אסטרטגית, עזבו היהודים את העיר יחד עם הקהילה המוסלמית, לאחר גלי גירוש ורדיפות, כולל בגירוש הסופי ב-1492 כחלק מצו מלכותי. במהלך הרדיפות והגירוש, רבים מיהודי אנטקרה ברחו, עברו המרה או מצאו מקלט בקהילות אחרות באנדלוסיה או מחוצה לה.[56][57][58]

בראשית המאה ה-15, הקהילה באנטקרה הייתה קטנה יחסית, קהילה ממעמד בינוני של סוחרים, בעלי מלאכה, צורפים, מתווכים ומלומדים, ולעיתים גם נגידים שעמדו בקשרי מסחר עם הערים הסמוכות והשלטונות המקומיות והאזוריות. הקשר של יהודי אנטקרה לרשת הכלכלית האזורית היה הדוק, אך לא ידוע על שמות של רבנים מפורסמים, רופאים או פייטנים שזכו להכרה רחבה.[59] ככלל, רוב ההיסטוריוגרפיה של הקהילה היהודית בעיר עוסקת בהיבטים הכלליים של חיי הקהילה ובגורלם לאחר הגירוש, ולא במנהיגות בולטת.

במחקר ממוקד על הקהילות היהודיות במחוז מלגה, אליו השתייכה אנטקרה, נזכרים שמותיהם של Simuel el intérprete (שמואל המתרגם) וקרוב משפחתו Yuda Alascar (יהודה אלשקר), שהיו מהיהודים היחידים שקיבלו מהמלך לאחר הכיבוש הנוצרי, "carta de merced" כתב חסות, רישיון חסד וקיום בעיר מטעם המלך, בזכות תרומתם בתיווך והידברות בין המוסלמים והשלטון הנוצרי. הם עסקו בעיקר בתחום התרגום מספרדית לערבית, המסחר והשירות הפקידותי.[60]

מבנים עתיקים בעיר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זירת השוורים של אנטקרה
  • אלקזבה, מצודה מוארית שנבנתה מעל חורבות רומיות במאה ה־14.
  • ארמון נאח'רה מהמאה ה־18, המשמש כמוזיאון העירוני.[61]
  • זירת השוורים, המתוארכת ל־1848, נבנתה מחדש החל מ־1984, בסגנון המשלב את השפעות האדריכלות המגוונות של העיר.
  • ארקוס דה לוס גיגנטס ("קשת הענקים"), שנבנתה בשנת 1595 לכבודו של המלך פליפה השני, מלך ספרד. חלקה בנוי מאבן רומית עם כתובות.
  • הבורות והמרחצאות הרומיים שנחשפו הניתנים לצפייה בחלק הדרום־מזרחי של העיר.
  • וילה רומאית של אסטאסיון Estación: (המאה ה־1 לפני הספירה – המאה ה־4 לספירה).

המוזיאונים בעיר מכילים כ־80% מכל אוצרות האמנות של מחוז מאלגה, מה שהופך את העיר לאחד המרכזים התרבותיים של אנדלוסיה.

בשכונות המזרחיות נמצא אחד הקברים הגדולים ביותר בספרד, המתוארך לתקופת הברונזה, עם חדרים תת-קרקעיים שנחפרו לעומק של כ־20 מ'. לדוגמה דולמן דה מנגה.

אנטקרה מנקודת התצפית אלמנילס
אנטקרה מנקודת התצפית אלמנילס

אוכלוסייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-יולי 2025, אוכלוסיית אנטקרה (Antequera) עמדה על 49,316 תושבים, מה שהופך אותה לאחת הערים המרכזיות במחוז מלאגה שבפרובינציית אנדלוסיה בדרום ספרד. מגמות הדמוגרפיה מצביעות על יציבות לאורך השנים האחרונות, עם שיעור גידול מתון במיוחד, בדומה למרבית הרשויות העירוניות הפנימיות בדרום חצי האי האיברי.[4]

האוכלוסייה מורכבת בעיקר מתושבים ספרדים, לצד נוכחות הולכת וגדלה (אם כי מתונה יחסית) של מהגרים, במיוחד מאמריקה הלטינית וצפון אפריקה, תופעה הרווחת בכל שטח אנדלוסיה. בקרב התושבים, שיעור האוכלוסייה המבוגרת נמצא במגמת עלייה, בהתאם להזדקנות האוכלוסייה הכללית בספרד. לרשות המקומית אנטקרה ליבה עירונית פעילה, אך גם מספר כפרים ויישובים חקלאיים קטנים (pedanías) במסגרת שטחה המוניציפלי.

על פי הלשכה לסטטיסטיקה (INE), העיר נהנית משירותים מפותחים ומתקדמים ביחס לערי הפרובינציה, כולל תחבורה, מוסדות חינוך, בריאות, מוסדות תרבות ושירותים ציבוריים מגוונים, וכן תשתיות תיירות מודרניות הנסמכות על המסה הדמוגרפית והסטטוס כמוקד אזורי חשוב.[4]

בשנת 2017 הייתה אנטקרה הרשות המקומית ה־13 במחוז מלאגה לפי מספר התושבים והראשונה בגודל השטח. צפיפות האוכלוסייה הייתה 54.85 תושבים לקמ״ר. האזור המאוכלס ביותר בעיר הוא העיר העתיקה — מרכז העיר.[62]

מספר התושבים הזרים ברשות, לפי נתוני מכון הסטטיסטיקה של אנדלוסיה משנת 2011, עמד על 2,111, והקהילה הגדולה ביותר הייתה אזרחים מברזיל — שמייצגים כמעט 22% מכלל התושבים הזרים.[63]

התפתחות האוכלוסייה באנטקרה (Antequera), 1930-1842[64]
שנה 1842 1857 1860 1877 1887 1897 1900 1910 1920 1930
אוכלוסייה 17,012 27,340 25,851 25,481 27,001 24,387 31,665 32,215 31,654 32,910
התפתחות האוכלוסייה באנטקרה (Antequera), 2021–1940
שנה 1940 1950 1960 1970 1981 1991 2001 2011 2021 2024 2025[4]
אוכלוסייה 38,530 43,576 42,753 41,276 35,765 38,765 40,289 41,741 41,472 41,619 49,316

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה, הכלכלה של האזור התבססה על ייצור ועיבוד תוצרת חקלאית (זיתים, דגנים וצמר), וכן על ייצור רהיטים. באמצע המאה ה-19 יוצרו באזור פלנלים, נייר, עור, משי וסבון, ונוהל סחר גדול בדגנים, פירות, שמן זית ושיש שנכרה מקומית. תעשיית סוכר גדולה הוקמה בשנת 1890. עד מלחמת העולם הראשונה עברה באזור מסילת הברזל בובדילה–גרנדה, והחלו לייצר טקסטיל מצמר.[65] עם זאת, המעסיקים העיקריים באזור המשיכו לעסוק בייצור וסחר בדגנים, פירות, שמן זית ויין.[66] תעשיית הטקסטיל קרסה בתחילת המאה ה-20.[67]

בימינו, התיירות היא התעשייה המרכזית בעיר ומספר המבקרים הבינלאומיים בה הולך וגדל.[68]

תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנטקרה יש שתי תחנות רכבת: אנטקרה-סיוודד, המהווה תחנה לרכבות Media Distancia בין סביליה לאלמריה; ואנטקרה-סנטה אנה, שמקבלת שירותים בקו הרכבת המהירה אנטקירה–גרנדה ובקו המהיר מדריד–מלאגה.[69]

ערים אחיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עִיר מדינה/אזור מקור
אגדה צרפתצרפת צרפת [70]
אואחאקה מקסיקומקסיקו מקסיקו [71]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת ביבליוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

Baynes, T. S., ed. (1878). "Antequera". Encyclopædia Britannica. Vol. II (9th ed.). New York: Charles* Scribner's Sons. p. 102. Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Antequera". Encyclopædia Britannica. Vol. 2 (11th ed.). Cambridge* University Press. p. 93.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטקרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אוכלוסיית הרשות המקומית נכון ל-2025
  2. ^ [https://whc.unesco.org/en/list/1501 הכרזת אונסקו על אתר הדולמנים של אנטקרה ב-2016
  3. ^ PLAN GENERAL DE ORDENACIÓN URBANÍSTICA, ANTEQUERA
  4. ^ 1 2 3 4 Press Release: Continuous Population Statistics (CPS). 1 July 2025. Provisional data., INE (באנגלית)
  5. ^ "Tabla de Datos geográficos municipios de España con más de 20.000 habitantes". Instituto Geográfico Nacional (בספרדית). Ministerio de Fomento. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2016. נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Instituto Nacional de Estadística (INE), Spain. Cifras oficiales de población resultantes de la revisión del Padrón municipal a 1 de enero. נתוני 2011.
  7. ^ Junta de Andalucía. Eje Ferroviario Transversal de Andalucía. 2011.
  8. ^ "La Agencia". Agencia de Obra Pública de la Junta de Andalucía (בספרדית). נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Gusiluz, Eje Ferroviario Transversal de Andalucía: el largo camino de Almería a Huelva, Geotren, ‏2024-11-16 (בספרדית)
  10. ^ EFE (30 באוגוסט 2003). "Antequera pone en marcha el Centro Logístico de Andalucía". Diario Córdoba (בספרדית). Grupo Zeta. נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ Junta de Andalucía. Centro Logístico de Andalucía. 2012.
  12. ^ Sánchez, Lola (5 בנובמבר 2008). "Antequera, la gran despensa de patata de la provincia". La Opinión de Málaga (בספרדית). Editorial Prensa Ibérica. ארכיון מ-22 במרץ 2012. נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Ministerio de Agricultura, Pesca y Alimentación, España. La Vega de Antequera: producción agrícola. 2011.
  14. ^ EFE (28 באוקטובר 2009). "El Torcal, paisaje kárstico más importante de Europa". La Opinión de Málaga (בספרדית). נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Patronato de Turismo Costa del Sol. El Torcal de Antequera. 2020.
  16. ^ Patronato de Turismo Málaga - Costa del Sol. Malaga, Spain.info (באנגלית)
  17. ^ UNESCO World Heritage Centre. Antequera Dolmens Site. https://whc.unesco.org/en/list/1501/
  18. ^ "Resolución de 19 de diciembre de 2007, de la Dirección General de Bienes Culturales, por la que se incoa el procedimiento para la declaración de Bien de Interés Cultural, con la categoría de Zona Arqueológica, denominado Dólmenes de Antequera, en Antequera, (Málaga)". Boletín Oficial de la Junta de Andalucía (בספרדית). Junta de Andalucía. 29 בינואר 2008. נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Chaves destaca la "austeridad" del pleno de Antequera y critica que los políticos "abrimos debates que son inútiles"". Europa Press (בספרדית). 12 בדצמבר 2008. ארכיון מ-9 בפברואר 2009. נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ ABC de Sevilla. El Pacto de Antequera y la autonomía andaluza. 2018.
  21. ^ "La Cámara andaluza volverá a Antequera a los 30 años del pacto autonómico". La Opinión de Málaga (בספרדית). Editorial Prensa Ibérica. 2 בדצמבר 2008. ארכיון מ-23 במרץ 2012. נבדק ב-24 במאי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Diario de Sevilla. Sevilla, elegida capital andaluza. 1979.
  23. ^ Ayuntamiento de Antequera, Portal web del Ayuntamiento de Antequera (בספרדית)
  24. ^ the city of Antequera
  25. ^ Peña de los enamorados, Antequera Patrimonio Mundial (ב־European Spanish)
  26. ^ Peña de los Enamorados, www.andalucia.org (ב־European Spanish)
  27. ^ World Heritage Site, Tourism Antequera (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ admin, Ayuntamiento de Antequera, Málaga, Andalucía, Ayuntamiento.es, ‏2020-09-05 (בספרדית)
  29. ^ Antequera Climate, Weather By Month, Average Temperature (Spain) - Weather Spark, weatherspark.com (באנגלית)
  30. ^ נתוני אקלים באנטקרה בממוצע בין השנים 1991 - 2021 weatherspark
  31. ^ ממוצע מזג האוויר באנטקרה לפי אתר WeatherSpark
  32. ^ "ANTEQUERA "CROSSROADS OF ANDALUCIA"". Andalucia.com. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ 1 2 UNESCO World Heritage Centre, Antequera Dolmens Site, UNESCO World Heritage Centre (באנגלית)
  34. ^ 1 2 UNESCO World Heritage Centre, Antequera Dolmens Site, UNESCO World Heritage Centre (באנגלית)
  35. ^ Hogan, C. Michael. Burnham, Andy (ed.). "Los Silillos". The Megaltihic Portal. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Norman Lindner, Tartessos, World History Encyclopedia, 2015-03-25
  37. ^ The Iberian civilisation that vanished, www.bbc.com, ‏2022-07-28 (באנגלית בריטית)
  38. ^ History - Tartessos, Andalucia.com, ‏2025-02-08 (באנגלית)
  39. ^ "Antequera dolmens continue World Heritage status bid". Spanish News Today. 21 בספטמבר 2015. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2016. נבדק ב-13 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ Murray Foote, Antequera Dolmens, Murray Foote, ‏2025-08-17 (באנגלית)
  41. ^ Antequera | Historic Town, Dolmens & Monuments | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  42. ^ Spain - Romanization, Culture, History | Britannica, www.britannica.com, ‏2025-09-19 (באנגלית)
  43. ^ Antequera, www.romeartlover.it
  44. ^ Antequera: a journey back in time, Barceló Experiences (באנגלית אמריקאית)
  45. ^ Antequera | Historic Town, Dolmens & Monuments | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  46. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 History of the city, Tourism Antequera (באנגלית אמריקאית)
  47. ^ Nidal Abbas, Bashar Mustafa, Los sistemas defensivos de la villa de Antequera, siglos X-XIV, Revista de Humanidades, 2015-01-01, עמ' 119–148 doi: 10.5944/rdh.24.2015.15343
  48. ^ García Fernández, Manuel (2011). "La toma de Antequera y el infante don Fernando" (PDF). Andalucía en la Historia. 33: 40–41. ISSN 1695-1956.
  49. ^ Flores Varela, Carlos (2001). Estudio demográfico de la Andalucía cristiana, 1400-1535 (PDF). Madrid: Universidad Complutense de Madrid. p. 46.
  50. ^ Alijo Hidalgo, Francisco (1978). "Antequera en el siglo XV: el privilegio de homicianos" (PDF). Baética. Málaga: Universidad de Málaga. 1: 281. ISSN 0212-5099.
  51. ^ Nieto Cumplido, Manuel (2006). Historia de Andalucía. Editorial Sílex. p. 312.
  52. ^ Manuel Nieto Cumplido, Dialnet (בספרדית)
  53. ^ Escribano Páez, José Miguel (2018). "El trigo de la discordia. Antequera frente a la administración militar a principios del siglo XVI" (PDF). Chronica Nova. Granada: Editorial Universidad de Granada. 44: 248.
  54. ^ World Heritage Site, Tourism Antequera (באנגלית אמריקאית)
  55. ^ Joseph Pérez, Los judíos en España, Madrid: Marcial Pons, 2005
  56. ^ José Juan Cobos Rodríguez, People of Al-Andalus: expulsion and destination of the population of Antequera (Malaga) following its conquest in 1410, 26 באפריל 2020
  57. ^ Judios, siglos de encuentros y desencuentros
  58. ^ Haim Beinart, תרגום: Jeffrey M. Green, The Expulsion of the Jews from Spain, Oxford: The Littman Library of Jewish Civilization in association with Liverpool University Press, 2001, עמ' 24
  59. ^ JEL de Coca Castañer, Sobre los judíos del obispado de Málaga (1485–1492), Baetica 35, 2013, עמ' 619–646
  60. ^ Mª Victoria García Ruiz, [https://riuma.uma.es/xmlui/bitstream/handle/10630/6549/GARCIA%20RUIZ.pdf?sequence=1 LOS JUDÍOS EN LA MÁLAGA DE FINALES DEL SIGLO XV], 2009
  61. ^ MUSEOS DE ANDALUCIA
  62. ^ תבנית:Cita web
  63. ^ תבנית:Cita web
  64. ^ Instituto Nacional de Estadística (INE) – Alteraciones de los municipios en los Censos de Población desde 1842
  65. ^ The textile industry of Antequera, Tourism Antequera (באנגלית אמריקאית)
  66. ^ Companies and Entrepreneurs in the History of Spain | springerprofessional.de, www.springerprofessional.de (בגרמנית)
  67. ^ María Isabel Alba Dorado, [https://riuma.uma.es/xmlui/bitstream/handle/10630/25951/heritage-06-00007-v3.pdf?sequence=1&isAllowed=y The Industrial Heritage of the City of Malaga: Analysis of Its Current Situation and Support for Its Activation as a Resource for Urban Development]
  68. ^ González, Laura (2018). Turismo en Antequera. Antequera: Ayuntamiento de Antequera. pp. 22–24.
  69. ^ Martínez, Javier (2020). Transporte Ferroviario en Antequera. Antequera: Ayuntamiento de Antequera. pp. 45–47.
  70. ^ "Spanish local corporations twinned with Europe". Spanish Federation of Municipalities and Provinces. נבדק ב-30 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "Bustamante Vasconcelos Alberto". Casa de la Cultura Oaxaqueña. אורכב מ-המקור ב-6 במרץ 2010. נבדק ב-30 באוקטובר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנטקרה&oldid=42104802"