אניטה מילר-כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אניטה מילר-כהן
Anita Müller-Cohen
אניטה מילר כהן
אניטה מילר כהן
לידה 6 ביוני 1890
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1962 (בגיל 71 בערך)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע פוליטיקאית, עובדת סוציאלית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אניטה מילר-כהןגרמנית: Anitta Müller-Cohen‏; 6 ביוני 1890, וינה, אוסטריה - 29 ביוני 1962, תל אביב, ישראל) הייתה עובדת סוציאלית, עיתונאית ופוליטיקאית. יזמה פעילויות עזרה והצלה רבים ליהודים ולא יהודים במהלך מלחמות העולם ולאחריהם, הקימה את "שרות נשים סוציאלי" והייתה ממקימות ומנהלות "הלשכה לעזרה סוציאלית" ו"הסתדרות נשי מזרחי", הייתה נשיאת התאחדות עולי אוסטריה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר-כהן נולדה בווינה למשפחה יהודיה אמידה, הוריה היו שמואל וסופי רוזנצוויג (Rosenzweig). בשנת 1909 נישאה לסוחר ארנולד מילר ולזוג נולדה בת – בלנקה.

בשנת 1921 היא התגרשה ממילר, וזמן קצר לאחר מכן נישאה לשמואל כהן שהיה סוחר עשיר ציוני, ויחד הם גידלו את בתה ואת ילדיו של בעלה השני: אליעזר, אסתר ורות.

בשנת 1923 השתתפה מילר-כהן בקונגרס העולמי הראשון לנשים יהודיות, שם הציגה את מסמכיה על מצב רווחת הילדים והבריאות הציבורי. בקונגרס השני בשנת 1929 נבחרה לאחת מסגני הנשיא לפדרציה העולמית לנשים יהודיות.

מילר-כהן התמקדה בעבודה סוציאלית מגיל צעיר, וסייעה ליהודים ולא יהודים כאחד. בשנת 1910 ביקרה לראשונה ביישוב העברי, באותה העת הרחיבה את פעילותה בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה ובה רבבות פליטים מיהודי גליציה ובוקובינה שהגיעו לווינה, בין השאר החלה להיות מעורבת בתנועה הציונית ובפוליטיקה וסייעה לחברי תנועת החלוץ בדרכם לארץ ישראל.

בגיל 25 עמדה בראש ועד הסיוע לפליטים מטעם הממשלה האוסטרית, בין היתר ארגנה בתי מחסה עבור אמהות וילדים, תחנות חלב ובתי מלאכה ללמעלה מ-1,000 נערות יתומות, סייעה לנזקקים במציאת עבודה ובהכשרה, לאלה שיכלו לעבוד ולבעלי מגבלות פיזיות אירגנה סעד יומי. על פעילותה אף זכתה לאות הצטיינות מהקיסר קרל הראשון.

בתום מלחמת העולם ועם התפוררות הקיסרות האוסטרית סייעה מילר-כהן בהקמת הוועד הלאומי ליהודי אוסטריה וארגון הגנה עצמית מפני התפרעויותיהם של חיילים ששבו מהקרבות. אך בה בעת סייעה למצוקת החיילים ויזמה הקמת בתי הבראה ומטבחים למחוסרי עבודה. בנוסף, סייעה למקם מחדש כ-12 אלף ילדים יהודים עזובים וחולים בשווייץ, פולין, דנמרק, שוודיה, איטליה, גרמניה, צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה.

בשנת 1920 השתתפה בארגון ועידת העזרה היהודית העולמית, ניהלה את פעולות הג'וינט באוסטריה וסייעה ליתומי הפרעות באוקראינה באספתם ממקומות מקלט לפנימיות שיסדה או בהעברתם לארצות בהם ינצלו. במקביל גייסה משפחות אומנות עבורם בארצות הברית, בקנדה ובארגנטינה.

בשנת 1925 הוזמנה מילר-כהן לפתוח את הקונגרס היהודי האמריקאי בשיקגו.

בתקופת העלייה הרביעית ארגנה עזרה לעולי פולין בארץ ישראל, בזמן שבווינה עסקה בפעילות חקיקתית להגנה על ילדים ולמען זכויות הנשים, על כך גם קיבלה איגרת הוקרה מראש עיריית וינה. בין פעילותה החקיקתית בולט פועלה במטרה להשגת זכות בחירה לנשים, גילה הצעיר (טרם מלאו לה 30) אף הוביל להורדת רף הגיל בבחירות למועצה, כך הצליחה להיות בין הראשונות שנבחרו ברשימה היהודית הלאומית.

בשנת 1936 עלתה לארץ ישראל והשתקעה בתל אביב, עם פרוץ המרד הערבי הגדול סייעה לעולי אוסטריה ויסדה את "שרות נשים סוציאלי" ונבחרה לנשיאתו הראשונה. השתתפה גם ביסוד וניהול הלשכה לעזרה סוציאלית ששימשה בסיס למשרד הסעד של מדינת ישראל, כן הייתה ממקימות "הסתדרות נשי המזרחי"[דרושה הבהרה].

מילר-כהן פרסמה מספר רב של מאמרים בעיתונים יהודיים ולא יהודיים ושלוש חוברות: "עשר שנים לעבודה סוציאלית", "עזרה יהודית לילד היהודי", "עוני יהודי בווינה".

בשלהי 1950 העלתה מווינה את עצמותיו ומצבתו של הרב הראשי לווינה פרופ' צבי פרץ חיות, באותה השנה עזבה את מזרחי מסיבות פוליטיות והצטרפה למפלגת חרות.

מילר-כהן נפטרה בשנת 1962, וב-1966 נפתח על שמה בית הורים ברמת חן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]