אנמיה המוליטית
 | |
| תחום |
המטולוגיה  |
|---|---|
| טיפול |
אלפא-טוקופרול |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
201066 |
| MeSH | D000743 |
| סיווגים | |
| ICD-11 |
3A4Z |
  | |
.jpg)
אנמיה המוליטית היא סוג של אנמיה שנוצרת כתוצאה מהמוליזה - מצב בו נהרסים תאי הדם האדומים בכלי הדם או במקום אחר בגוף האדם, וכתוצאה מכך משוחרר המוגלובין אל נוזל הפלזמה. ככלל, מסווגים את האנמיה ההמוליטית לנרכשת או מולדת, ויש לה סיבות אפשריות רבות.
הסימפטומים של אנמיה המוליטית דומים לאלה של צורות אנמיה אחרות (לדוגמה, עייפות וקוצר נשימה). בנוסף, הפירוק של התאים האדומים מוביל לצהבת ומגביר את הסיכון לסיבוכים לטווח הרחוק, כגון אבנים בכיס המרה ויתר לחץ דם ריאתי.
פתופיזיולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באדם רגיל, תא דם אדום חי בין 90 ל-120 ימים, שלאחריהם הוא מפורק בטחול. אצל אדם רגיל, יש תיאום בין מספר התאים שנהרסים כל יום לבין מספר התאים שנוצרים.
במקרים בהם שיעור הרס תאי הדם האדומים גדל, הגוף תחילה מפצה על ידי ייצור של יותר תאים אדומים. אנמיה מתפתחת כששיעור ההרס של תאי דם אדומים עולה על שיעור ייצורם. בילירובין, תוצר הפירוק של המוגלובין, יכול להצטבר בדם ולגרום לצהבת. בנוסף, עודפי הבילירובין מופרשים בשתן וגורמים לצבעו להפוך לחום כהה.
המחסור בתאי הדם האדומים מוביל לירידה בחמצן הזמין, מה שגורם להיפוקסיה. ההיפוקסיה בתורה מגרה הפרשת אריתרופואטין מהכליה. הורמון זה מגרה את מח העצם לפצות על החסר על ידי יצירת אריתרוציטים חדשים ושחרורם לדם. כיוון שמח העצם נמצא במצוקה עקב מחסור בתאי דם אדומים הוא משחרר כמויות גדולות של רטיקולוציטים, תאי דם אדומים צעירים שנמצאים בכמות נמוכה בדם באופן רגיל, מה שגורם לרטיקולוציטוזיס (אנ').
המנגנון של הרס האריטרוציטים מגוון, אבל לכל האנמיות ההמוליטיות יש מאפיינים מעבדתיים מסוימים: עליה במספר הרטיקולוציטים, עליה ברמות הבילירובין הלא ישיר וירידה בכמות ההפטוגלובין (אנ') (חלבון שקשר להמוגלובין) ככל שההמוגלובין משתחרר. אם מח העצם לא יכול לפצות על מצב זה האנמיה תתקדם.
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיווג אנמיה המוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם שלושה סיווגים לאנמיה המוליטית על-פי הגורם והמנגנון:[1]
- על-פי האם הגורם נרכש או מוּלד.
- על-פי האם המחלה אינטרינזית (אינטרה-גלובולרית, מיוחסת לאריטרוציט עצמו) או אקסטרינזית (אקסטרה-גלובולרית, מיוחסת לגורמים מחוץ לאריטרוציט).
- על-פי אתר ההמוליזה, אם תוך-כלית (מתרחשת בפלסמה) או חוץ-כלית (מתרחשת בעיקר בטחול אך גם בכבד).
גורמים תורשתיים - אינטרינזיים[2]
[עריכת קוד מקור | עריכה]פגמים בממברנת התא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספרוציטוזיס תורשתי - מחלה אוטוזומאלית דומיננתית היכולה להופיע בכל גיל בתצורה אסימפטומטית עד מסכנת חיים. בשילוב עם נגיף פרוו-וירוס B19 ניתן להגיע לאנמיה אפלסטית אקוטית.
- אליפטוציטוזיס תורשתי - מחלה אוטוזומאלית דומיננתית נדירה ומתונה יותר מספרוציטוזיס תורשתי.
פגמים בהמוגלובין
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנמיה חרמשית.
- אלפא-תלסמיה.
פגמים באנזימים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פגם או חוסר באנזים G6PD - מחלה רצסיבית בתאחיזה ל-X. האנזים G6PD (או Glucose-6-phosphate dehydrogenase) מאפשר לאריטרוציט להתמודד עם עקה חמצונית (נזקי חמצון העלולים לפגוע בשלמות התא) במסגרת מסלול הפנטוז-פוספט ובהיעדר פעילותו האריטרוציט לא יכול להתמודד עם עלייה בגורמי החמצון, בעוד תאים המבצעים זרחון חמצוני יכולים לפצות באמצעות נוגדי חמצון אחרים. מרבית החולים אינם סובלים מאנמיה כרונית אך מסתכנים באנמיה אקוטית בחשיפה לגורמי חמצון כגון אכילת פוּל, תרופות נגד מלריה, או לפתוגנים כגון הפטיטיס A, הפטיטיס B, וירוס אפשטיין בר, וציטומגלווירוס.
- פגם או חוסר באנזים פירובט קינאז (PK או Pyruvate kinase) - אנזים זה דרוש לאריטרוציט על-מנת לייצר אנרגיה בצורת ATP במסלול התסיסה הלקטית. מחסור באנרגיה אינו מאפשר לאריטרוציט לשמור על הומאוסטזיס מול סביבתו ועל כן הוא עובר המוליזה.[3]
גורמים נרכשים - אקסטרינזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פגיעה מכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסתם לב מלאכותי עשוי להוביל להרס של אריטרוציטים.[4]
- מיקרואנגיופתיה טרומבוטית היא קבוצה של פתולוגיות בהן נפגעים האנדותל ומנגנון הקרישה, כגון קרישה תוך-כלית מפושטת, מה שמוביל לפגיעה מכנית באריטרוציטים.
פגיעה בתווך חיסוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נוגדנים זרים לאריטרוציט - מצבים בהם מתקיים חוסר-התאמה בין נוגדנים המצויים בדם לבין האנטיגנים שעל ממברנת האריטרוציטים. מחלת היילוד נגרמת כתוצאה מחוסר התאמה בין נוגדנים בגוף האם לבין גורם רזוס של כדוריות הדם של העובר, ולרוב מסוכנת החל מהריון שני היות שהחשיפה של מערכת החיסון של האם לדם העובר מוגבלת בהריון הראשון. חוסר התאמה של גורם רזוס בין תורם דם לנתרם יכול גם כן להוביל לאנמיה המוליטית.
- אנמיה המוליטית אוטואימונית - לרוב לא ידוע הגורם למחלה ראשונית מסוג זה, אך היא יכולה להיות משנית למחלות אוטואימוניות אחרות כגון זאבת אדמנתית מערכתית ודלקת מפרקים שגרונית, מחלות לימפו-פרוליפרטיביות כגון לוקמיה, או זיהומים כגון מיקופלסמה, וירוס אפשטיין בר, וציטומגלווירוס. תרופות מסוימות כגון פנצילין יכולות להיקשר לחלבונים שעל ממברנת האריטרוציט וליצור קומפלקס אנטיגני המעורר את המחלה.
- המוגלובינוריה לילית התקפית היא מחלה נדירה המתאפיינת בהמוליזה בנוסף לקרישיות יתר עקב מוטציה סומטית בגן PIG-A שעל כרומוזום X האחראי על חלבון המעגן את החלבונים CD55 ו-CD59 על ממברנת האריטרוציטים. בהיעדר חלבונים אלו על הממברנהמערכת המשלים תוקפת את האריטרוציט ומשמידה אותו.[5]
- מצבים המביאים לפעילות-יתר של הטחול (Hypersplenism), כגון יתר לחץ דם שערי (Portal hypertension), יכולים להוביל לאנמיה המוליטית.[6]
מלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טפיל המלריה פוגע באריטרוציט על-ידי ליזיס ישיר בידי מרוזואיטים (הטפיל הפעיל), גרימת קרישה תוך-כלית מפושטת, והפעלה של מערכת החיסון.[7]
אבחנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמינים כלליים של אנמיה המוליטית[1]
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טחול מוגדל.
- צהבת.
- אבני כיס מרה.
- המוגלובינוריה - המצאות המוגלובין בשתן, המקנה לו צבע כהה אופייני.
- ירידה בלחץ הדם.
- בדיקות מעבדה:
- עלייה בבילירובין הלא-מצומד.
- עלייה באנזים LDH.
- עלייה בהפטוגלובין חופשי.
- עלייה ברטיקולוציטים.
- עלייה בהמוסידרין בשתן.
תסמינים ובדיקות ספציפיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משטח דם מאפשר לזהות ספרוציטוזיס, אליפטוציטוזיס או שיסטוציטים (שברי אריטרוציטים המרמזים על פגיעה מכנית).
- ספירת דם מלאה יכולה לזהות שינויים בנפח הממוצע של כדורית דם אדומה (MCV) ובריכוז ההמוגלובין הממוצע בכדורית דם אדומה (MCHC).
- בדיקת שבירות אוסמוטית יכולה לאשש ספרוציטוזיס.
- מבחן קומבס נועד לבדוק המצאות נוגדנית כנגד אנטיגנים שעל ממברנת האריטרוציטים בחשד לאנמיה המוליטית אוטואימונית ומחלת היילוד.
- בדיקות סרולוגיות לזיהוי פתוגנים העשויים להיות מעורבים במחלה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Melika Loriamini, Christine Cserti-Gazdewich, Donald R. Branch, Autoimmune Hemolytic Anemias: Classifications, Pathophysiology, Diagnoses and Management, International Journal of Molecular Sciences 25, 2024-04-12, עמ' 4296 doi: 10.3390/ijms25084296
- ^ Theresa Capriotti, Joan Parker Frizzell, Pathophysiology: introductory concepts and clinical perspectives, Philadelphia: F.A. Davis Company, 2016, ISBN 978-0-8036-1571-7
- ^ Rachael F. Grace, Paola Bianchi, Eduard J. van Beers, Stefan W. Eber, Bertil Glader, Hassan M. Yaish, Jenny M. Despotovic, Jennifer A. Rothman, Mukta Sharma, Melissa M. McNaull, Elisa Fermo, Kimberly Lezon-Geyda, D. Holmes Morton, Ellis J. Neufeld, Satheesh Chonat, Nina Kollmar, Christine M. Knoll, Kevin Kuo, Janet L. Kwiatkowski, Dagmar Pospíšilová, Yves D. Pastore, Alexis A. Thompson, Peter E. Newburger, Yaddanapudi Ravindranath, Winfred C. Wang, Marcin W. Wlodarski, Heng Wang, Susanne Holzhauer, Vicky R. Breakey, Joachim Kunz, Sujit Sheth, Melissa J. Rose, Heather A. Bradeen, Nolan Neu, Dongjing Guo, Hasan Al-Sayegh, Wendy B. London, Patrick G. Gallagher, Alberto Zanella, Wilma Barcellini, Clinical spectrum of pyruvate kinase deficiency: data from the Pyruvate Kinase Deficiency Natural History Study, Blood 131, 2018-05-17, עמ' 2183–2192 doi: 10.1182/blood-2017-10-810796
- ^ Mohamad Alkhouli, Ali Farooq, Ronald S. Go, Sudarshan Balla, Chalak Berzingi, Cardiac prostheses‐related hemolytic anemia, Clinical Cardiology 42, 2019-07, עמ' 692–700 doi: 10.1002/clc.23191
- ^ Anita Hill, Quentin A. Hill, Autoimmune hemolytic anemia, Hematology 2018, 2018-11-30, עמ' 382–389 doi: 10.1182/asheducation-2018.1.382
- ^ Cristiana Bianco, Elena Coluccio, Daniele Prati, Luca Valenti, Diagnosis and Management of Autoimmune Hemolytic Anemia in Patients with Liver and Bowel Disorders, Journal of Clinical Medicine 10, 2021-01-22, עמ' 423 doi: 10.3390/jcm10030423
- ^ Wilma Barcellini, Anna Zaninoni, Juri Alessandro Giannotta, Bruno Fattizzo, New Insights in Autoimmune Hemolytic Anemia: From Pathogenesis to Therapy, Journal of Clinical Medicine 9, 2020-11-27, עמ' 3859 doi: 10.3390/jcm9123859
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.