אנני קני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנני קני
Annie Kenney, 1909.jpg
לידה 13 בספטמבר 1879
אולדהאם, מנצ'סטר רבתי, אנגליה
פטירה 9 ביולי 1953 (בגיל 73)
היטצ'ין, הרטפורדשייר, אנגליה
מדינה אנגליה
פעילות בולטת פעילה חברתית, סופרג'יסטית
מקצוע פוליטיקאית, סופרג'יסטית, סופרג'יסטית, פמיניסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Hunger Strike Medal עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אן "אנני" קני (13 בספטמבר 1879 - 9 ביולי 1953) הייתה סופרג'יסטית בריטית, שהפכה לאחת הדמויות המובילה באיגוד הנשים החברתי והפוליטי. היא הקימה את הסניף הראשון של האיגוד בלונדון יחד עם מיני בלדוק. קני משכה את תשומת ליבם של העיתונאים והציבור ב-1905 כאשר היא וכריסטבל פנקהרסט נאסרו בעוון תקיפה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו לאחר שקראו קריאות גנאי אל עבר אדוארד גריי מהמפלגה הליברלית בעצרת של המפלגה שעסקה בזכויות בחירה לנשים. תקרית זו היוותה את נקודת התפנית במאבק עבור זכויות בחירה לנשים, אשר לאחריה הסופרג'יסטיות החלו לנקוט בצעדים מיליטנטיים יותר.

קני נולדה באולדהאם למשפחה ממעמד הפועלים, הבת הרביעית מתוך שנים עשר ילדים. בגיל 10, אנני החלה לעבוד במשרה חלקית במפעל כותנה, ועזבה את בית הספר בגיל 13, אז החלה לעבוד במשרה מלאה במשך כ-12 שעות ביום. קני איבדה את אחת מאצבעותיה בתאונת עבודה. היא נשארה במפעל במשך כ-15 שנים, החלה להיות פעילה חברתית, קראה ספרים רבים והלכה לכנסייה באופן קבוע,[1][2] שם שרה במקהלה.[3]

פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלה פנקהרסט (עומדת) וקני ליד עץ שנטעה אמלין פנקהרסט, 1909.
פוסטר נגד חוק 'החתול והעכבר'

לאחר מותה הפתאומי של אמה בגיל 53,[4] קני הפכה לפעילה באיגוד הנשים החברתי והפוליטי לאחר ששמעה נאום של טרסה בילינגטון-גרייג וכריסטבל פנקהרסט.[5] פנקהרסט הזמינה את קני לביתה, והשתיים נפגשו לעיתים קרובות כדי שקני תוכל להתאמן בדיבור בפני קהל ולנאום בעצמה על זכויות הבחירה לנשים.

במהלך עצרת תמיכה של המפלגה הליברלית, קני ופנקהרסט קראו קריאות גנאי אל עבר וינסטון צ'רצ'יל ואדוארד גריי. הן גורשו מהעצרת ונאסרו; פנקהרסט נעצרה על תקיפת שוטר וקני הוחזקה במעצר במשך שלושה ימים שלקחה חלק בהתפרעות.

קני ומיני בלדוק הקימו את הסניף הראשון של איגוד הנשים בלונדון, ונעצרה פעם נוספת יחד עם פעילות נוספות לאחר שניסו לקבוע פגישה עם שר האוצר של בריטניה.[6] לקני הוצע מאסר למשך שישה חודשים או הימנעות מהפגנות למשך שנה אחת. קני והפעילות האחרות בחרו במאסר.[7]

קני, שהייתה מעורבת במספר פעולות מיליטנטיות ועברה הזנות בכפייה בכלא, לא חששה להביע את התנגדותה "חוק החתול והעכבר" (כך כונה בפי הסופרג'יסטיות) שעבר ב-1913: החוק איפשר לאסירים חולים (שבריאותם נפגעה בעקבות שביתת רעב או הזנה בכפייה) להשתחרר מהכלא, אולם הם היו נעצרים שוב ברגע שהיו מבריאים, וכך ניתן היה להימנע מלהאכילם בכפייה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, אמלין פנקהרסט קראה לאיגוד להפסיק עם הפעולות המיליטנטיות נגד ממשלת בריטניה ובמקום זאת להביע תמיכה בבריטניה במהלך הלחימה ולהתנדב לעבוד במשרות שנחשבו גבריות,[8] מאחר שרוב הגברים היו עתה בחזית. חברות האיגוד יצאו למסע גיוס של נשים, וקני הרחיקה לכת מבריטניה, וניסתה לגייס נשים גם בצרפת ובארצות הברית.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאני היו חברות קרובות רבות בקרב הסופרג'יסטיות, אך לא ברור אם היה לה קשר רומנטי עם מי מהן.[9] קני נישאה ב-1918 לאחר שעבר החוק שהתיר זכות בחירה לנשים מעל גיל 30. היא מתה מסכרת ב-1953 והאפר שלה פוזר בצפון-מערב אנגליה.

הוקרה לאחר המוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1999 נחנך פסל לכבודה של קני ליד בית העירייה הישן באולדהאם.[10]

שמה ותמונתה של קני (ושל 58 מתומכי זכות הבחירה לנשים, ביניהן כריסטבל פנקהרסט) נחקקו על פסלה של מיליסנט פוסט בכיכר הפרלמנט ונחשפו בטקס חניכה ב-2018.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנני קני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Helen Rappaport. Encyclopedia of women social reformers, Volume 1 (ABC-CLIO, 2001) p. 359-361
  2. ^ E. S. Pankhurst. The suffragette: the history of the women's militant suffrage movement, 1905–1910 (New York Sturgis & Walton Company, 1911) p. 19ff.
  3. ^ Annie Kenney, Marie M. Roberts, Tamae Mizuta. A Militant (Routledge, 1994) Intro.
  4. ^ Atkinson, Diane (2018). Rise up, women! : the remarkable lives of the suffragettes. London: Bloomsbury. עמ' 20 – 23. ISBN 9781408844045. OCLC 1016848621. 
  5. ^ "Jessie Kenney". Spartacus Educational (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  6. ^ Rosemary Taylor (4 באוגוסט 2014). East London Suffragettes. History Press. עמ' 32–. ISBN 978-0-7509-6216-2. 
  7. ^ "Adelaide Knight, leader of the first east London suffragettes". East End Women's Museum (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2019. 
  8. ^ parliament.uk
  9. ^ Martin Pugh (31 בדצמבר 2013). The Pankhursts: The History of One Radical Family. Random House. עמ' 209–213. ISBN 978-1-4481-6268-0. 
  10. ^ "Emotions run high as 'beautiful' Annie Kenney statue is unveiled". Oldham Chroncile. 14 בדצמבר 2018. אורכב מ-המקור ב-2019-10-29. בדיקה אחרונה ב-14 בדצמבר 2018.