אנקדוטה (פרוקופיוס)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנקדוטה
Historia Arcana 1623.jpg
מידע כללי
מאת פרוקופיוס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור יוונית עתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מסה עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא היסטוריוגרפיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
ספר קודם על המבנים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האנקדוטהיוונית: Ἀνέκδοτα, "דברים שלא פורסמו"), או ההיסטוריה הסודית (ביוונית: Ἀπόκρυφη Ἱστορία, בלטינית: "Historia Arcana"), היא חיבור היסטורי פרי עטו של ההיסטוריון הרומי פרוקופיוס מקיסריה, אשר נכתב במחצית המאה ה-6 לספה"נ ועוסק בתקופת שלטונם של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון ואשתו הקיסרית תאודורה. האנקדוטה מגוללת תיאורים ביוגרפיים של הקיסר, אשתו ואנשי החצר בקונסטנטינופול, ביניהם בליסאריוס ואשתו אנטונינה, מנקודת מבט ביקורתית "לא רשמית" שאינה מחמיאה לשליטים. החיבור הבולט בלשונו החריפה כנגד שלטון זוג הקיסרים ואנשי חצרם, נכתב ככל הנראה בסביבות שנת 550 לאחר מותה של תאודורה, נשמר בסוד ופורסם בעילום שם רק לאחר מות המחבר בשנת 565.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי חייו פרסם פרוקופיוס שני חיבורים היסטוריים המפארים את תקופת שלטונו של יוסטיניאנוס (527–565 לספה"נ). הראשון, "מלחמות יוסטיניאנוס" מתאר את מסעות המלחמה של המצביא הביזנטי בליסאריוס בפרס ואת מסעות כיבושיו בצפון אפריקה, איטליה וספרד. השני, "על המבנים" מתאר את מפעלי הבניה האדירים שהוקמו תחת שלטונו של יוסטיניאנוס, ביניהם בניית הכנסייה איה סופיה. שני חיבורים אלה זכו להערכה רבה והם מהווים מקור מרכזי לחקר תקופת שלטונו של יוסטיניאנוס והאימפריה הרומית המזרחית במאה ה-6. בין חיבורם של שני כתבים אלה, חיבר פרוקופיוס חיבור שלישי המתמקד בחייהם של הקיסרים יוסטיניאנוס ותאודורה, וכן בחייהם של בליסאריוס ואשתו אנטונינה. במידה רבה, כפי שהכותב עצמו מעיד בהקדמה לחיבורו, ה"אנקדוטה" מהווה מעין המשך משלים לספרו "המלחמות" ומעניקה הסבר לכוחות המניעים את האירועים ההיסטוריים הנדונים בו.[1]

"האנקדוטה" נכתב לאחר מותה של תאודורה ב-548, אך נשמר בסוד במהלך חייו של פרוקופיוס, והחיבור ככל הנראה הוצג רק בפני חוג מצומצם של מכריו ואנשי סודו מחשש שיתגלה ומחברו יענש על כתיבת דברי הביקורת הנוקבים. החשש מפני חשיפת החיבור ברבים הוביל לכך שגם לאחר מותם של הקיסר יוסטיניאנוס והמחבר פרוקופיוס בשנת 565, החיבור נשמר בידי חוג מצומצם ובעילום שם. ההנחה היא כי החיבור לא הופץ ברבים אף שנים רבות לאחר מות הדמויות המעורבות, שכן האזכור המוקדם הידוע לחיבור כלול ב"סודא", מעין מילון-לקסיקון ביזנטי שנכתב בשלהי המאה ה-10. אזכור זה מתייחס לתוכן הביקורתי של החיבור המכוון לקיסרים, וכן מכנה אותו לראשונה בשם "אנקדוטה".[2] מלבד אזכור זה, ההתייחסות הביזנטית היחידה ל"אנקדוטה" מובאת אצל ההיסטוריון הביזנטי ניקפורוס קאליסטוס (אנ') מראשית המאה ה-14.[3] החיבור הופץ ברבים רק ב-1623, על ידי ניקולו אלמאני (Niccolò Alamanni), לאחר שנמצא בספריית הוותיקן.

במשך שנים רבות ניטשה מחלוקת בין החוקרים בדבר זהות המחבר של "האנקדוטה", לאור הפער הניכר בין תיאוריו המהללים ב"מלחמות" לבין דברי הנאצה הקשים המובאים ב"אנקדוטה". ראיות לקשר בין פרוקופיוס לחיבור האנונימי מצויות בין היתר בהתייחסויות ישירות של המחבר לכתביו הקודמים בספרי "המלחמות", בין אם בפתיחה בה נטען כי מטרת החיבור היא המשכם של הדברים שתוארו בחיבור קודם, וכן באזכורים חוזרים לאורך החיבור לאירועים אשר תוארו קודם בפירוט בחיבוריו האחרים. כמו כן, מבחינת הסגנון והשיח הבולטים בחיבור נמצא דמיון רב לנטייתו של פרוקופיוס לשלב מקורות ודפוסים קלאסיים ולהעברת ביקורת דתית. קשיים נוספים בזיהוי החיבור עם פרוקופיוס עולים מפערים סגנוניים שאינם הולמים לרהיטות חיבוריו הקודמים, ובכוחם להעיד על אי-התאמה בין מחברי החיבורים, ואולי אף על ריבוי מחברים. פערים אלה נובעים ככל הנראה מהעדר הגהה מספקת בחיבור שהוסתר ופרסומו נדחה.[3] כיום מקובל אפוא בקרב החוקרים כי פרוקופיוס הוא אכן המחבר של האנקדוטה.[4] נראה כי החיבור אינו נועד לקריאה פרטית בלבד אלא לפרסום, שכן הוא כולל הקדמה ומפנה את הקורא לעיון בפרקים מחיבוריו הקודמים.[3] עם זאת, הנסיבות לכתיבת ה"אנקדוטה"', וכן היחס הראוי לדברים העולים ממנה, שרויים במחלוקת בקרב החוקרים.

תוכן החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"אנקדוטה" הוא חיבור קצר יחסית ל"מלחמות" המחולק למספר ספרים המסודרים בהתאם לאירועים באזורים גאוגרפיים שונים של האימפריה, וכן בהשוואה ל"מלחמות" מבנהו גמיש ולא כרונולוגי. החיבור פותח בהקדמה המתארת את מטרות החיבור ואת הגישה המנחה של המחבר בכתיבתו. חמשת הפרקים הראשונים עוסקים בבליסאריוס ויחסיו עם אשתו אנטונינה במהלך מסעות הכיבושים בצפון אפריקה ואיטליה. המשך החיבור עוסק בעלילותיהם של יוסטיניאנוס ותאודורה, בקלקלותיהם ובאופיים המושחת והמרושע. פרוקופיוס מגולל את נסיבות עלייתם לשלטון, פרקים נבחרים ממעשיהם וכן מקדיש חלק ניכר מהחיבור לביקורת מדינית וצבאית של מדיניות השלטון בתקופתם.

פרוקופיוס מתאר את הקיסר יוסטיניאנוס כדמות אכזרית וחמדנית אשר מדיניותה הכושלת הובילה לחורבן והרס באימפריה, ולאובדן רב של חיי אדם. את פעולות הקיסר תולה פרוקופיוס בשני מניעים עיקריים: תאוות בצע ורשע סדיסטי ("הנאה לא אנושית מעשיית מעשי רשע וחורבן").[5] תאודורה מתוארת כאישה מופקרת ואכזרית, ומעלליה המיניים מתוארים בהרחבה וכוללים תיאורים פורנוגרפיים בוטים. דמותו של בליסאריוס, הגנרל הבכיר והאהוד של יוסטיניאנוס, זוכה אצל פרוקופיוס ליחס מאופק בהשוואה לדמויות האחרות ב"אנקדוטה". את מגרעותיו וכשלונותיו הצבאיים הוא מייחס להשפעתה המכשפת של אשתו הנואפת אנטונינה עליו, אשר הסיתה אותו מדרך הישר והרחיקה אותו מהניצחון.

עיסוק רב ב"אנקדוטה" מוקדש לעולם העל-טבעי: למאגיה, לכשפים ושדים. יוסטיניאנוס מוחזק בעיני פרוקופיוס כ"שד הלובש צורת אדם", ולדבריו גם בני זמנו, ראו את יוסטיניאנוס ותאודורה, כיצורים דמוניים לא אנושיים. פרוקופיוס מסכם את אופיים השטני של הקיסרים בטענתו כי "השניים לא היו בני אנוש, הם היו זוג שדים צמאי דם".[6] ניתן לראות בתיאורים אלה ניסיון להקצנת דמותם באמצעים ספרותיים, אך ייתכן כי פרוקופיוס התכוון לדברים כלשונם ולא כמטאפורה שמטרתה דמוניזציה של הזוג הקיסרי, שכן במקומות אחרים ב"אנקדוטה" הוא מתאר את השפעתה של תאודורה על יוסטיניאנוס כמלאכה מאגית הקשורה בכשפים אפלים.[7] הדבר נכון גם בתיאוריו של היחסים בין בליסאריוס לאשתו אנטונינה בפרקים הראשונים של החיבור.

ערך הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"אנקדוטה" נחשבת כיום על ידי חלק גדול מההיסטוריונים כהוצאת דיבה כנגד שלטון יוסטינאינוס, בניגוד לספריו הראשיים של פרוקופיוס נחשבים לספרים בעלים ערך היסטורי רב ותיאור מדויק ונכון של אירועים. ויכול להיות שפרוקופיוס שנא את יוסטיניאנוס בגלל הרפורמות שהחלישו את כוח האצולה.[דרוש מקור]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bury, J. B. History of the Later Roman Empire: From the Death of Theodosius I to the Death of Justinian. Vol. 2. 2 vols. New York: Dover Publications, 1958.
  • Cameron, Averil. Procopius and the Sixth Century. Berkeley; Los Angeles: University of California Press, 1985
  • Kaldellis, Anthony. Procopius of Caesarea: Tyranny, History, and Philosophy at the End of Antiquity. Philadelphia: University of Pennsylvania Press, 2004
  • Procopius. The Secret History. Penguin Classics Lat. Harmondsworth: Penguin Books, 1983.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ההקדמה ל-Procopius. The Secret History. Penguin Classics Lat. Harmondsworth: Penguin Books, 1983
  2. ^ Bury, J. B. History of the Later Roman Empire: From the Death of Theodosius I to the Death of Justinian. Vol. 2. 2 vols. New York: Dover Publications, 1958. p. 422
  3. ^ 1 2 3 Averil Cameron, Procopius and the Sixth Century, p. 50
  4. ^ Cameron, Averil. Procopius and the Sixth Century, p. 4
  5. ^ Bury, J. B. History of the Later Roman Empire: From the Death of Theodosius I to the Death of Justinian. Vol. 2. 2 vols. p. 423
  6. ^ Procopius. The Secret History. Penguin Classics Lat. Harmondsworth: Penguin Books, 1983. p.102 (12.14)
  7. ^ Procopius, p. 151 (22.27)