אנריקו דה ניקולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנריקו דה ניקולה
Enrico De Nicola
Enrico De Nicola Epoca.jpg
לידה 9 בנובמבר 1877
נאפולי, קמפניה, ממלכת איטליה ממלכת איטליהממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוקטובר 1959 (בגיל 81)
טורה דל גרסו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
עיסוק פוליטיקאי, משפטן, שופט, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הליברלית האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
דת קתולי
נשיא איטליה ה-1
1 בינואר 194812 במאי 1948
(19 שבועות)
ראש המדינה הזמני של איטליה
1 בינואר 19461 בינואר 1948
(שנתיים)
לואיג'י יאנאוודי ←
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אנריקו דה ניקולהאיטלקית: Enrico De Nicola (מידע · עזרה); ‏9 בנובמבר 1877- 1 באוקטובר 1959) משפטן, עיתונאי ופוליטיקאי איטלקי שכיהן כנשיא איטליה הראשון, לאחר פירוק איטליה הפאשיסטית שימש כראש מדינה הזמני בתקופת המעבר בין איטליה הפשיסטית לרפובליקה האיטליקית בין השנים 1946–1948.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנריקו דה ניקולה נולד ב-9 בנובמבר 1877 בנאפולי, בממלכת איטליה. לאחר שסיים ללמוד משפטים באוניברסיטת נאפולי פדריקו השני בשנת 1896, הוא התפרסם כאחד מעורכי הדין הפליליים הטובים ביותר באיטליה. הוא נכנס לפוליטיקה בשנת 1909 כשהצטרף למפלגה הליברלית האיטלקית. הוא מילא תפקידים ממשלתיים שונים בין השנים 1921-1913, ביניהם תת-מזכיר המדינה לענייני פנים בממשלתו של ג'ובני ג'וליטי ותת מזכיר המדינה לענייני אוצר בממשלתו של ויטוריו אמנואלה אורלנדו. ב-26 ביוני 1920 נבחר לתפקיד נשיא בית הנבחרים של איטליה וכיהן בתפקיד זה עד 25 בינואר 1924. בשנת 1929 הוא נבחר על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי להיות חבר בבית הנבחרים, אך דה ניקולה סירב. הוא פרש מהחיים הפוליטיים עם בחירתו של בניטו מוסלוני ועליית הפשיזם לשלטון האיטלקי.

לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, הוא חזר לעסוק בפעילות משפטית. לאחר נפילתו של מוסלוני וסיום תקופת הפשיזם באיטליה, ניסה המלך ויקטור עמנואל השלישי לטשטש את שיתוף הפעולה שהיה בין המשטר הפשיסטי של מוסליני והמלוכה האיטלקית. תפקידו של ויקטור עמנואל השלישי עבר לידיו של אומברטו השני. אומברטו השני קיים משאל עם שהוביל להדחתו וכינון משטר דמוקרטי באיטליה. לאחר הדחתו של אומברטו, ממלכת איטליה חדלה מלהתקיים וראש ממשלת איטליה אלצ'ידה דה גספרי נותר כראש המדינה. בעקבות הבחירות שנערכו במדינה ב-28 ביוני 1946 נבחר דה ניקולה על ידי הסנאט האיטלקי להיות ראש המדינה הזמני עם יותר מ-80% מהקולות.

לימים יאמר ג'וליו אנדראוטי כי דה ניקולה, צנוע ככל שהיה, לא היה בטוח אם לקבל את המינוי, והוא הסכים לאחר התעקשות של מנהיגים פוליטיים בתקופה. ב-25 ביוני 1947 התפטר דה ניקולה מתפקידו כראש המדינה עקב בעיות בריאותיות, אך למחרת הסנאט בחר בו שוב לתפקיד לאחר שיזהה בהתפטרותו מעשה של צניעות וענווה.

ב-1 בינואר 1948 נבחר להיות נשיא איטליה הראשון. הוא נמנע מלהתמודד לבחירות נוספות והתפטר מתפקידו. הוא הפך להיות סנאטור לכל החיים עקב היותו ראש המדינה לשעבר. דה ניקולה שימש כנשיא בית המשפט לחוקה של איטליה בין השנים 1957-1956.

דה ניקולה נפטר בעירייה טורה דל גרסו בנפת נאפולי בשנת 1959. הוא הותיר אחריו אשה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנריקו דה ניקולה בוויקישיתוף