אנריקו דה ניקולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנריקו דה ניקולה
Enrico De Nicola
אנריקו דה ניקולה, 1948
אנריקו דה ניקולה, 1948
לידה 9 בנובמבר 1877
נאפולי, קמפניה, ממלכת איטליה ממלכת איטליהממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוקטובר 1959 (בגיל 81)
טורה דל גרסו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מקום קבורה Cemetery of Poggioreale, Naples עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הליברלית האיטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
דת קתולי
נשיא איטליה ה־1
1 בינואר 194812 במאי 1948
(19 שבועות)
ראש המדינה הזמני של איטליה
1 בינואר 19461 בינואר 1948
(שנתיים)
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (5 ביוני 1956)
  • Chief of the Military Order of Italy
  • הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • President of order of the Star of Italian Solidarity עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנריקו דה ניקולהאיטלקית: ‏Enrico De Nicola?‏; ‏9 בנובמבר 18771 באוקטובר 1959) משפטן, עיתונאי ופוליטיקאי איטלקי שכיהן כנשיא איטליה הראשון, לאחר פירוק איטליה הפשיסטית שימש כראש מדינה הזמני בתקופת המעבר בין איטליה הפשיסטית לרפובליקה האיטלקית בין השנים 1946–1948.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנריקו דה ניקולה נולד ב-9 בנובמבר 1877 בנאפולי, בממלכת איטליה. לאחר שסיים ללמוד משפטים באוניברסיטת נאפולי פדריקו השני בשנת 1896, הוא התפרסם כאחד מעורכי הדין הפליליים הטובים ביותר באיטליה. הוא נכנס לפוליטיקה בשנת 1909 כשהצטרף למפלגה הליברלית האיטלקית. הוא מילא תפקידים ממשלתיים שונים בין השנים 1921-1913, ביניהם תת-מזכיר המדינה במשרד המושבות תחת ממשלתו של ג'ובאני ג'וליטי ותת מזכיר המדינה לענייני אוצר בממשלתו של ויטוריו אמנואלה אורלנדו. ב-26 ביוני 1920 נבחר לתפקיד נשיא בית הנבחרים של איטליה וכיהן בתפקיד זה עד 25 בינואר 1924. בשנת 1929 הוא נבחר על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי להיות חבר בבית הנבחרים, אך דה ניקולה סירב. הוא פרש מהחיים הפוליטיים עם בחירתו של בניטו מוסוליני ועליית הפשיזם לשלטון האיטלקי.

לאחר פרישתו מן החיים הפוליטיים, הוא חזר לעסוק בפעילות משפטית. לאחר נפילתו של מוסוליני וסיום תקופת הפשיזם באיטליה, ניסה המלך ויטוריו אמנואלה השלישי לטשטש את שיתוף הפעולה שהיה בין המשטר הפשיסטי של מוסוליני והמלוכה האיטלקית. תפקידו של ויטוריו אמנואלה השלישי עבר לידיו של אומברטו השני. אומברטו השני קיים משאל עם שהוביל להדחתו וכינון משטר דמוקרטי באיטליה. לאחר הדחתו של אומברטו, ממלכת איטליה חדלה מלהתקיים וראש ממשלת איטליה אלצ'ידה דה גספרי נותר כראש המדינה. בעקבות הבחירות שנערכו במדינה ב-28 ביוני 1946 נבחר דה ניקולה על ידי הסנאט האיטלקי להיות ראש המדינה הזמני עם יותר מ-80% מהקולות.

לימים יאמר ג'וליו אנדראוטי כי דה ניקולה, צנוע ככל שהיה, לא היה בטוח אם לקבל את המינוי, והוא הסכים לאחר התעקשות של מנהיגים פוליטיים בתקופה. ב-25 ביוני 1947 התפטר דה ניקולה מתפקידו כראש המדינה עקב בעיות בריאותיות, אך למחרת הסנאט בחר בו שוב לתפקיד לאחר שיזהה בהתפטרותו מעשה של צניעות וענווה.

ב-1 בינואר 1948 נבחר להיות נשיא איטליה הראשון. הוא נמנע מלהתמודד לבחירות נוספות והתפטר מתפקידו. הוא הפך לסנאטור לכל החיים עקב היותו ראש המדינה לשעבר. דה ניקולה שימש כנשיא בית המשפט לחוקה של איטליה בין השנים 1957-1956.

דה ניקולה נפטר בעירייה טורה דל גרסו בנפת נאפולי בשנת 1959. הוא הותיר אחריו אשה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנריקו דה ניקולה בוויקישיתוף