אנרי ארנו (כומר ולדנסי)
 | |
| לידה |
15 ביולי 1643 אמברן, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
8 בספטמבר 1721 (בגיל 78) Schönenberg, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
צרפת |
  | |
אַנרי אַרנוֹ (בצרפתית: Henri Arnaud; 15 ביולי 1643 – 8 בספטמבר 1721) היה כומר ומנהיג רוחני של קהילת הוולדנסים בפיימונטה, אשר הפך למפקד צבאי במטרה להגן על קהילתו מרדיפותיהם של ויטוריו אמדאו השני, דוכס סבויה. לאחר הגליית הוולדנסים בשנית, ליווה אותם בגלותם לשננברג והמשיך לשמש מנהיגם עד למותו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארנו נולד באמברון שבאלפים העליונים בצרפת. בשנת 1650 לערך חזרה משפחתו לעמק לוזרנה שממנו באה, וארנו התחנך בבית הספר שבלה טור, הכפר הראשי באזור. בהמשך פנה ללמוד בבזל ובאקדמיה בז'נבה. בתום לימודיו שב לביתו ושימש כומר של מספר קהילות ולדנסיות בטרם מונה לכומר בלה טור ב-1685.
ארנו הפך למנהיגם של בני קהילתו לאחר שוויטוריו אמדאו השני, דוכס סבויה, גירשם ב-1686 מעמקיהם. הוא קרוב לוודאי ביקר בהולנד, שכן וילם הראשון, נסיך אורנז', סייע לו ותמך בו כלכלית. ארנו פנה לארגן צבא של 3,000 מאנשי קהילתו שברחו לשווייץ, אלא שצבא זה כשל פעמיים בשנים 1687–1688 בניסיון לכבוש מחדש את שטחי הוולדנסים בפיימונטה.
המהפכה המהוללת ב-1688 ובחירתו של ויליאם השלישי לכס המלוכה עודדו את הוולדנזים לנסות שוב לכבוש את הטריטוריה שלהם. מצויד בהוראות מפורטות מפי ג'וזואה ג'נוולו, החל ארנו, יחד עם צבא של אלף מאמינים, לצעוד ב-17 באוגוסט 1689 מניון לכיוון העמקים בפיימונטה. ב-27 באוגוסט הגיעו ארנו ולוחמיו לעמק סן מרטן, לאחר שעברו בסמוך לסלנש וחצו אוכפים ומעברי הרים רבים בגבהים שהגיעו גם ל-2770 מ'. עד מהרה הם מצאו מחסה במצודה הסלעית והמרווחת של בלסיל, שם צרו עליהם כ-4,000 חיילי מלך צרפת ודוכס סבויה מ-24 באוקטובר 1689 עד 14 במאי 1690.
צבאו של ארנו שמר על מבצר טבעי זה אל מול מתקפות רבות במשך חורף שלם. בפרט, ב-2 במאי, הם הביסו את החיילים התוקפים מבלי לאבד חייל אחד. אולם, ב-14 במאי הם נאלצו לסגת תחת מעטה ערפל כבד לכיוון ואל די אנגרוניה מעל לה טור. חודש לאחר מכן נתקבלו הוולדנסים בסבר פנים יפות על ידי דוכס סבויה, שזנח את בריתו עם צרפת לטובת ברית עם בריטניה והולנד. על כן, במשך שש השנים שלאחר מכן סייעו הוולדנסים לבית סבויה כנגד צרפת, אף שסבלו רבות ממתקפותיהם הנשנות של החיילים הצרפתים. בהתאם לאחד התנאים של חוזה טורינו מ-1696 הפך ויטוריו אמדאו השני עוין לוולדנסים, אשר 3,000 מהם, יחד עם ארנו, מצאו מקלט בארצות הפרוטסטניות, ובראשן וירטמברג, שם היה ארנו לכומר של דירמנץ-שננברג, צפונית-מערבית לשטוטגרט, בשנת 1699.
בין השנים 1704–1706 סייעו שוב הוולדנסים לדוכס סבויה נגד צרפת. ארנו, עם זאת, לא השתתף במבצעים הצבאיים, אם כי הוא ביקר באנגליה במטרה לגייס כספים מאן, מלכת בריטניה.
ארנו היה לוולדנסים המאוחרים שהצטרפו לרפורמציה הפרוטסטנטית בז'נבה.
לאחר פרישתו ליקט ארנו מסמכים שונים לכדי ספר בשם Histoire de la glorieuse rentrée des Vaudois dans leurs vallées ("סיפור השיבה המרהיב של הוולדנסים לעמקיהם"), שיצא לאור ב-1710, עם הקדשה למלכה אן. הוא תורגם לאנגלית, לגרמנית ולהולנדית. חלק מכתב היד המקורי נשמר בספריית המדינה בברלין.
ארנו מת בשננברג.
