אנרי דזירה לאנדרו
לידה |
12 באפריל 1869 הרובע התשעה-עשר של פריז, צרפת |
---|---|
הוצאה להורג |
25 בפברואר 1922 (בגיל 52) ורסאי, צרפת |
מדינה | צרפת |
מקום קבורה | בית הקברות דה גונר |
אנרי דזירה לאנדרו (בצרפתית: Henri Désiré Landru; 12 באפריל 1869 – 25 בפברואר 1922) היה רוצח סדרתי צרפתי ו"כחול זקן" אמיתי[1].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאנדרו נולד בפריז. לאחר שנטש לימודיו שירת במשך ארבע שנים בצבא צרפת, מ-1887 עד 1891, ואז נכנס למערכת זוגית עם בת דודתו שהובילה ללידת בת. כעבור שנתיים נישאו והביאו לעולם עוד שלושה ילדים. בעקבות מעשי מרמה של מעסיקו, פתח במעשי נוכלות בעצמו והונה בעיקר קשישות. על מעשי ההונאה והנוכלות שלו הוא נכלא לשנתיים ב-1900, תקופת מאסר ראשונה מבין רבות בחייו. מ-1914 החל להתנכר לאשתו, כשהוא מתפרנס ממכירת רהיטי יד שנייה.
הוא נהג לפרסם מודעות שידוכים בעיתוני פריז כפתיון להשגת שידוך, לדוגמה: "אלמן עם שני ילדים בן 43, בעל הכנסה גבוהה, רציני ומעורה בחברה טובה, מחפש אלמנה הרוצה להתחתן". בעקבות מלחמת העולם הראשונה נמצאו אלמנות רבות שנענו למודעתיו. הוא היה מפתה את הנשים, משתלט על נכסיהן ואז רוצח אותן ושורף בביתו את גופותיהן המבותרות. בין 1914 עד 1919 הוא רצח לפחות 10 נשים ואת בנה המתבגר של אחת מהן. המשטרה לא הצליחה לייחס את מעשי הרצח ללאנדרו כיוון שנהג להשתמש בשמות בדויים רבים. הוא ניהל פנקס ובו השמות בהם הציג עצמו בפני כל "מאהבת".
ב-1919 אחות אחת מקרבנותיו ניסתה לאתר אותו; היא לא ידעה את שמו האמיתי, אך הכירה את מראהו החיצוני, וכן את מקום מגוריו, והצליחה לגייס את המשטרה לעזרתה. תחילה הוא הואשם רק בהונאה ומעילה כספית וסירב לתקשר עם המשטרה; בהיעדר גופות (המשטרה חפרה היטב בחצר ביתו אך לא מצאה דבר) לא היו מספיק ראיות כדי להעמידו לדין באשמת רצח. ואולם, אז מצאו השוטרים את הפנקס עם שמותיו הבדויים ורשימת הנשים שרצח והונה. היה בכך די כדי להביאו למשפט.
משפט והוצאה להורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאנדרו הועמד לדין בגין 11 סעיפי רצח בנובמבר 1921. הוא נמצא אשם בכל הסעיפים, נידון למוות והוצא להורג בגיליוטינה כעבור שלושה חודשים בורסאי[2]. בזמן המשפט הוא צייר את מטבח ביתו עם הכיריים, כשמאחורי הציור כתב בצרפתית: "Ce n'est pas le mur derrière lequel il se passe quelque chose, mais bien la cuisinière dans laquelle on a brûlé quelque chose" ("זה לא הקיר שמאחוריו התרחשו דברים, אלא הכיריים בהם נשרף משהו"). הציור ניתן לאחד מעורכי הדין ונחשב כהודאה בעבירה.