אנשים עלובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אנשים עלובים
Бедные люди
Poor Folk-1.png
מידע כללי
מאת פיודור דוסטויבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן
הוצאה
שנת הוצאה 1846 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית הספרייה החדשה
שנת הוצאה בעברית 2009
תרגום לעברית רועי חן
קישורים חיצוניים
OCLC 2041466
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


אנשים עלוביםרוסית: Бедные люди) הוא הרומן הראשון מאת פיודור דוסטויבסקי, שנכתב על פני תשעה חודשים בין 1844 ל1845. הסיפור אשר עוסק בקשר בין שני קרובי משפחה, מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, אדם מבוגר בן 47 העובד כמעתיק מכתבים (בדומה לאקאקיֶביץ' מספרו של גוגול "האדרת") לוָרֶנקה, קרובת משפחתו הענייה בת ה17. דֶבוּשְׁקִין ווָרֶנקה גרים בבתים סמוכים ומתכתבים בסדרת מכתבים המוצגים בספר.

בעקבות אורח חייו הבזבזני של דוסטויבסקי והתמכרותו להימורים לא הצליח למכור תרגומים של רומנים זרים לכן החליט לכתוב רומן משלו כדי לנסות ולגייס כספים. בהשראת יצירותיהם של גוגול, פושקין וקרמזין, כמו גם סופרים אנגליים וצרפתים, כתב את "אנשים עלובים" בצורת התכתבות בין שתי הדמויות המרכזיות. הרומן מציג את חייהם של אנשים עניים, את הקשר שלהם עם אנשים עשירים, ואת העוני בכלל. ידידות עמוקה אך מוזרה מתפתחת ביניהן עד שדוברוסלובה מאבדת את התעניינותה בספרות ולאחר מכן מאבדת גם עניין בקשריה עם דֶבוּשְׁקִין לאחר שאלמן עשיר בשם מר בייקוב מציע לה נישואין. דֶבוּשְׁקִין, אב טיפוס של פקיד שנמצא בעבודות רבות של ספרות נטורליסטית באותו זמן, שומר על תכונותיו הסנטימנטליות; דוברוסלובה נוטשת את האמנות, בעוד שדֶבוּשְׁקִין אינה יכולה לחיות בלי ספרות.

מבקרים עכשוויים שיבחו את "אנשים עלובים" על הצגת הנושאים ההומניטאריים שלה. בעוד שויסריון בלינסקי כינה את הרומן כרומן הרוסי מספר אחד, ואלכסנדר הרצן כינה אותו יצירה סוציאליסטית גדולה. הרומן משתמש בפוליפוניה מורכבת של קולות מנקודות מבט שונות ובקולם של מספרים שונים. הרומן פורסם באלמנך, קולקציית סנט פטרסבורג ב-15 בינואר 1846 והפך להצלחה ענקית בכל רחבי הארץ. חלקים ממנו תורגמו לגרמנית על ידי וילהלם וולפסון ופורסמו במגזין בשנת 1846/1847. התרגום הראשון באנגלית נכתב על ידי לנה מילמן בשנת 1894, עם הקדמה מאת ג'ורג מור.

תקציר העלילה העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וָרֶנקה דוברוסלובה ומָקָאר דֶבוּשְׁקִין הם קרובי משפחה שחיים באותו רחוב דירות נורא. לדֶבוּשְׁקִין, למשל, יש רק חלק של מטבח והוא מתגורר עם עוד כמה שוכרים אחרים, דוגמת משפחת גורשקוב, שבנם גונח מייסורים של רעב כמעט כל הסיפור ובסופו של דבר מת. דֶבוּשְׁקִין ודוברוסלובה מחליפים מכתבים המעידים על תנאי המחיה הנוראים שלהם.

הקורא לומד בהדרגה את ההיסטוריה שלהם. דוברוסלובה עברה לסנט פטרסבורג (אותה היא שונאת), כאשר אביה איבד את עבודתו. וחיה עם אביה שנעשה אלים מאוד ואמה שנכנסה לדכאון. לאחר מות אביה, היא ואמה עוברים לגור עם אנה פיודורובנה, בעלת בית שהיתה אכזרית אבל לפחות מעמידה פנים שהיא מרגישה אהדה למצבם. דוברוסלובה לומדת אצל סטודנט עני בשם פורובסקי, אשר גם אביו השיכור מדי פעם מבקר. בסופו של דבר היא מתאהבת בפוקרובסקי ונאבקת כדי לחסוך כסף כדי לרכוש את כל העבודות של פושקין בשוק בתור מתנה ליום הולדתו. לאחר שמשיגה את הספרים נותנת דוברוסלובה לאביו לתת לו את הספרים בשמו בידיעה שכשהוא יקבל את הספרים הוא יהיה מאושר. פוקרובסקי נופל מיד לאחר מכן, משאלתו האחרונה היא לראות את השמש ואת העולם שבחוץ. דוברוסלובה פותחת את התריסים וחושפת עננים אפורים וגשם מלוכלך. בתגובה פוקרובסקי רק מנענע את ראשו ומת. גם אמה של דוברוסלובה מתה זמן קצר לאחר מכן. וכך נשארת דוברוסלובה כמעט לבד בעולם.

דֶבוּשְׁקִין עובד בתור פקיד, בגדיו שחוקים ומלוכלכים ותנאי מחייתו הם אולי גרועים יותר מזו של דוברוסלובה. הוא מדמה עצמו לחולדה בחברה. הוא ודוברוסלובה מתחילים בחילופי מכתבים (וביקורים מדי פעם), ובסופו של דבר הם גם מתחילים להחליף ספרים. דֶבוּשְׁקִין נעלב כאשר היא שולחת לו עותק של הספר "האדרת", כי הוא מוצא את הדמות הראשית דומה לו מאוד.

דוברוסלובה שוקלת לעבור לחלק אחר של העיר בה היא יכולה לעבוד בתור אומנת. בדיוק כאשר נגמר לה הכסף לדֶבוּשְׁקִין יש מזל: הבוס שלו מרחם עליו ונותן לו 100 רובל לקנות בגדים חדשים. דֶבוּשְׁקִין משלם את חובותיו ושולח קצת לדוברוסלובה. היא שולחת לו את 25 הרובל בחזרה כי היא לא צריכה את זה. העתיד נראה מזהיר עבור שניהם, הוא מדמיין שעכשיו הוא יוכל סוף סוף לחסוך כסף ולעבור לגור איתה ביחד.

דוברוסלובה מודיעה לו כי אדם עשיר, מר בייקוב, שהיו לו עסקאות רבות עם אנה פיודורובנה (בעלת הבית), הציע לה נישואין. היא מחליטה לעזוב את דֶבוּשְׁקִין והמכתבים האחרונים מעידים על כך שהתרגלה לאט לאט לכסף החדש שלה. לדוגמא, היא מבקשת מדֶבוּשְׁקִין להביא לה פשתן ומתחילה לחשוק במותרות שונות, אבל בסוף משאירה אותו לבדו.

בתכתובת האחרונה בסיפור, ב-29 בספטמבר, דֶבוּשְׁקִין מתחנן לדוברוסלובה לכתוב לו. דוברוסלובה אומרת ש"הכל נגמר" ושלא ישכח אותה. המכתב האחרון הוא מדבושקין שאומר שהוא אוהב אותה ושהוא ימות כשהיא תעזוב אותו.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מָקָאר אלכסייביץ דֶבוּשְׁקִין (Макар Алексеевич Девушкин) - גיבור הסיפור, פקיד ביישן עני ובודד בן ארבעים ושבע. למרות שהוא מנסה להשתמש בספרות כדי להבין את החיים, דֶבוּשְׁקִין אינו מסתפק בדברים אלו בלבד ומעיד כי המכתבים של דוברוסלובה מעשירים את חייו. הוא מציג מאפיינים סנטימנטליים טיפוסיים; על פי רוברט פיין, דוסטוייבסקי "כותב על קצה הסנטימנטליות, אבל הוא דמות אמינה ומעוגלת לחלוטין". שמו של דֶבוּשְׁקִין נובע מדבושקה, כלומר נער או נערה המסמל את התמימות.
  • וָרֶנקה אלכסייבנה דוברוסלובה (Варвара Алексеевна Добросёлова); חיה בתנאים דומים כמו דֶבוּשְׁקִין. החלטתה לחיות עם מר בייקוב חסר המצפון הופכת אותה לזרה, לא טיפוסית לרומנים סנטימנטליים; שלא כמו הגיבורה בסופרת קלריסה משנת 1748 של סמואל ריצ'רדסון, היא בוחרת בדרך החומרית ומאבדת את התעניינותה בספרות. השם שלה נובע מ-dobro, כלומר טוב, מסמל את אישיותה טובת לב.
  • מר בייקוב (Быков) - אלמן זקן אכזרי ועשיר. הציע נישואין בהצלחה לדוברוסלובה. השם שלו נובע byk, כלומר שור, המסמל כוח מיניות ותאווה.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוסטויבסקי בלבוש מהנדס

דוסטויבסקי גילה עניין בספרות מאז ילדותו. אמו של מנוי לספריית הקריאה אפשרה את המשפחה הכניסה עכשוויים מובילים רוסית ושאינם ספרות רוסית. סיפורי הגותי, כגון על ידי אן רדקליף, היה הראשון ז ' אנר דוסטויבסקי הוצג. השני המעצבות השפעות היית עובד על ידי המשוררים אלכסנדר פושקין ו - ואסילי ז ' וקובסקי, גבורה האפוסים בדרך כלל על ידי הומר ו chivalric רומנים על ידי סרוונטס ו - וולטר סקוט.

נושאים וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מָקָאר דֶבוּשְׁקִין

אנשים עלובים, בוחן את העוני ואת מערכת היחסים בין העניים והעשירים. במידה רבה מושפע מיצירותיו של ניקולאי גוגול, "האדרת", ואלכסנדר פושקין, "התחנה" הכתובים גם הם בסגנון זה של רומן מכתבים.

בלינסקי ואחרים ראו את "האדרת" כהשראה לרומן. מבקרים מאוחרים יותר ציינו כי סגנון הכתיבה על הסבל הסנטימנטלי-הומניטרי הכיל הרבה פרודיה וסאטירה על ספרי גוגול; עם זאת, ישנם כמה מתנגדים.

תרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנשים עלובים בוויקישיתוף