אנשים עלובים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
אנשים עלובים
Бедные люди
מידע כללי
מאת פיודור דוסטויבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן
מקום התרחשות האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1846 עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה בעברית
הוצאה הספרייה החדשה
תאריך 2009
תרגום רועי חן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנשים עלוביםרוסית: Бедные люди) הוא הרומן הראשון מאת פיודור דוסטויבסקי העוסק בקשר בין שני קרובי משפחה, מָקָאר דֶבוּשְׁקִין, מבוגר העובד כמעתיק מכתבים[1] ולוָרֶנקה דוברוסלובה, קרובת משפחתו הענייה והצעירה. דֶבוּשְׁקִין ווָרֶנקה גרים בבתים סמוכים ומתכתבים בסדרת מכתבים המוצגים בספר.

הרומן נכתב על פני תשעה חודשים בין 1844 ל-1845.

בשל אורח חייו הבזבזני של דוסטויבסקי והתמכרותו להימורים לא הצליח למכור תרגומים של רומנים זרים לכן החליט לכתוב רומן משלו כדי לנסות ולהרוויח כספים.

בהשראת יצירותיהם של גוגול, פושקין וקרמזין, כמו גם סופרים אנגלים וצרפתים, כתב את "אנשים עלובים" כהתכתבות בין שתי הדמויות המרכזיות. הרומן מציג את חייהם של אנשים עניים, את הקשר שלהם עם אנשים עשירים, ואת העוני בכלל. ידידות עמוקה אך מוזרה מתפתחת ביניהן עד שדוברוסלובה מאבדת את התעניינותה בספרות ולאחר מכן מאבדת גם עניין בקשריה עם דֶבוּשְׁקִין, לאחר שאלמן עשיר בשם מר בייקוב מציע לה נישואין. דֶבוּשְׁקִין, אב טיפוס של פקיד המופיע רבות בספרות הנטורליסטית של אותה תקופה, שומר על תכונותיו הסנטימנטליות; דוברוסלובה נוטשת את האמנות, בעוד שדֶבוּשְׁקִין אינו יכול לחיות ללא ספרות.

מבקרים עכשוויים שיבחו את "אנשים עלובים" על הצגת הנושאים ההומניטאריים שלה. ויסריון בלינסקי כינה אותו הרומן הרוסי מספר אחד, ואלכסנדר הרצן כינה אותו יצירה סוציאליסטית גדולה. הרומן משתמש בפוליפוניה מורכבת של קולות מנקודות מבט שונות ובקולם של מספרים שונים. הרומן פורסם באלמנך, קולקציית סנט פטרסבורג ב-15 בינואר 1846 וזכה להצלחה גדולה ברחבי הארץ. חלקים ממנו תורגמו לגרמנית על ידי וילהלם וולפסון ופורסמו במגזין בשנת 1846/1847. התרגום הראשון לאנגלית בוצע על ידי לנה מילמן בשנת 1894, עם הקדמה מאת ג'ורג מור.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וָרֶנקה דוברוסלובה ומָקָאר דֶבוּשְׁקִין הם קרובי משפחה שחיים באותו רחוב דירות נורא. לדֶבוּשְׁקִין, למשל, יש רק חלק של מטבח והוא מתגורר עם עוד כמה שוכרים אחרים, דוגמת משפחת גורשקוב, שבנם גונח מייסורים של רעב כמעט כל הסיפור ובסופו של דבר מת. דֶבוּשְׁקִין ודוברוסלובה מחליפים מכתבים המעידים על תנאי המחיה הנוראים שלהם.

הקורא לומד בהדרגה את ההיסטוריה שלהם. דוברוסלובה עברה לסנט פטרסבורג (אותה היא שונאת), כאשר אביה איבד את עבודתו. וחיה עם אביה שנעשה אלים מאוד ואמה שנכנסה לדיכאון. לאחר מות אביה, היא ואמה עברו לגור עם אנה פיודורובנה, בעלת בית שהייתה אכזרית אבל לפחות העמידה פנים שהיא מרגישה אהדה למצבם. דוברוסלובה למדה אצל סטודנט עני בשם פורובסקי, שגם אביו השיכור מדי פעם בקר. היא מתאהבת בפוקרובסקי ונאבקת כדי לחסוך כסף כדי לרכוש את כל העבודות של פושקין בשוק בתור מתנה ליום הולדתו. היא משיגה את הספרים ונותנת לאביו לתת לו את הספרים בשמו בידיעה שכשהוא יקבל את הספרים הוא יהיה מאושר. פוקרובסקי נופל מיד לאחר מכן, משאלתו האחרונה היא לראות את השמש ואת העולם שבחוץ. דוברוסלובה פותחת את התריסים וחושפת עננים אפורים וגשם מלוכלך. בתגובה פוקרובסקי רק מנענע את ראשו ומת. גם אמה של דוברוסלובה מתה זמן קצר לאחר מכן. וכך נשארת דוברוסלובה כמעט לבד בעולם.

דֶבוּשְׁקִין עובד בתור פקיד, בגדיו שחוקים ומלוכלכים ותנאי גרועים משל דוברוסלובה. הוא מדמה עצמו לחולדה בחברה. הוא ודוברוסלובה מתחילים בחילופי מכתבים (וביקורים מדי פעם), ובהמשך הם גם מתחילים להחליף ספרים. דֶבוּשְׁקִין נעלב כשהיא שולחת לו עותק של הספר "האדרת", כי הוא מוצא את הדמות הראשית דומה לו מאוד.

דוברוסלובה שוקלת לעבור לחלק כשנגמר הכסף לאחר של העיר בו היא יכולה לעבוד בתור אומנת. כשנגמר הכסף לדוברוסלובה לדֶבוּשְׁקִין יש מזל: הבוס שלו מרחם עליו ונותן לו 100 רובל לקנות בגדים חדשים. דֶבוּשְׁקִין משלם את חובותיו ושולח קצת לדוברוסלובה. היא שולחת לו את 25 הרובל בחזרה כי היא לא צריכה את זה. העתיד נראה מזהיר עבור שניהם, הוא מדמיין שעכשיו יוכל סוף סוף לחסוך כסף ולעבור לגור איתה ביחד.

דוברוסלובה מודיעה לו כי אדם עשיר, מר בייקוב, שהיו לו עסקאות רבות עם אנה פיודורובנה (בעלת הבית), הציע לה נישואין. היא מחליטה לעזוב את דֶבוּשְׁקִין והמכתבים האחרונים מעידים על כך שהתרגלה בהדרגה לכסף החדש שלה. לדוגמה, היא מבקשת מדֶבוּשְׁקִין להביא לה פשתן ומתחילה לחשוק במותרות שונות, אבל בסוף משאירה אותו לבדו.

בתכתובת האחרונה בסיפור, ב-29 בספטמבר, דֶבוּשְׁקִין מתחנן לדוברוסלובה לכתוב לו. דוברוסלובה אומרת ש"הכל נגמר" ושלא ישכח אותה. המכתב האחרון הוא מדבושקין שאומר שהוא אוהב אותה ושהוא ימות כשהיא תעזוב אותו.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מָקָאר אלכסייביץ דֶבוּשְׁקִין (Макар Алексеевич Девушкин) - גיבור הסיפור, פקיד ביישן עני ובודד בן 47. הוא מנסה להשתמש בספרות כדי להבין את החיים. הוא אינו מסתפק בספרות לבד ומעיד כי המכתבים של דוברוסלובה מעשירים את חייו. הוא מציג מאפיינים סנטימנטליים טיפוסיים; על פי רוברט פיין, דוסטויבסקי "כותב על קצה הסנטימנטליות, אבל הוא דמות אמינה ומעוגלת לחלוטין". שמו של דֶבוּשְׁקִין נובע מדבושקה, כלומר נער או נערה המסמל את התמימות.
  • וָרֶנקה אלכסייבנה דוברוסלובה (Варвара Алексеевна Добросёлова) בת 17; חיה בתנאים דומים כמו דֶבוּשְׁקִין. החלטתה לחיות עם מר בייקוב חסר המצפון הופכת אותה לזרה, לא טיפוסית לרומנים סנטימנטליים; שלא כמו הגיבורה בסופרת קלריסה משנת 1748 של סמואל ריצ'רדסון, היא בוחרת בדרך החומרית ומאבדת את התעניינותה בספרות. השם שלה נובע מ-dobro, כלומר טוב, מסמל את אישיותה טובת לב.
  • מר ביקוב (Быков) - אלמן זקן אכזרי ועשיר. הציע נישואין בהצלחה לדוברוסלובה. השם שלו נובע byk, כלומר שור, המסמל כוח מיניות ותאווה.
דוסטויבסקי בלבוש מהנדס

נושאים וסגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מָקָאר דֶבוּשְׁקִין

אנשים עלובים, בוחן את העוני ואת מערכת היחסים בין העניים והעשירים. במידה רבה מושפע מיצירותיו של ניקולאי גוגול, "האדרת", ואלכסנדר פושקין, "התחנה" הכתובים גם הם בסגנון זה של רומן מכתבים.

בלינסקי ואחרים ראו את "האדרת" כהשראה לרומן. מבקרים מאוחרים יותר ציינו כי סגנון הכתיבה על הסבל הסנטימנטלי-הומניטרי הכיל הרבה פרודיה וסאטירה על ספרי גוגול; עם זאת, ישנם כמה מתנגדים.[דרוש מקור]

תרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנשים עלובים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (בדומה לאקאקיֶביץ' מספרו של גוגול "האדרת")