אנשי הגלימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנשי הגלימהערבית: أهل الكساء; תעתיק לעברית: אהל אל-כיסאא; באנגלית: People of the Cloak; People of the Mantle) הם נביא האסלאם מוחמד; בתו, פאטמה; בן דודו וחתנו עלי; ושני נכדיו חסן וחוסיין[1].

בנוסף, הם נקראים בערבית אַל אל-עבא (בערבית: آل العبا; תעתיק בלטינית: Āl al-′Abāׂׂ) ובפרסית פַּנְג' תַן-י אאל-י עבּא (בפרסית: پنج تن آل عبا; תעתיק בלטינית: Panj-tan-e-Āl-e-Abā), או בפשטות, פַּנְג' תַן (בפרסית: پنج تن. פַּנְג' בפרסית משמעו "חמש", לציון חמשת אנשי הגלימה, והמילים בערבית "עבא" ו"כיסאא" הן מילים נרדפות ומתייחסות בהקשר הערך למילה "גלימה".) אמונה זו שואבת את מקורותיה משני חדית'ים (נרטיבים המתארים את חיי הנביא מוחמד, כוללים את עצותיו והדרכותיו ומהווים יסוד הלכתי בפני עצמו, משני רק לקוראן): חדית' הגלימה (حديث الكساء) וחדית' הקללה (حديث ٱلْمُبَاهَلَة). שני החדית'ים נחשבים בעיני המאמינים השיעים והסונים כאותנטיים, אולם סונים מפרשים את החדית'ים הספציפיים האלו (ובאופן כללי, את שאר החדית'ים), באופן שונה ומצומצם יותר מזה של השיעים, כאשר האחרונים כוללים בפרשנותם גם התייחסויות לאוסף דבריהם של שאר האימאמים הבאים בתור בסדר הירושה.

מושג זה (אנשי הגלימה), מהווה את אחד מהיסודות של הדוקטרינה השיעית בדבר רעיון האימאמיה, אשר מדגישה שהאל העניק לצאצאי פאטמה בת מוחמד ועלי בן אבי טאלב, האימאם השיעי הראשון, (כלומר, לבניהם שייוולדו אחריהם), סמכות הנהגה רוחנית ייחודית, על הקהילה המוסלמית. אהל אל-כיסאא, ביחד עם צאצאיהם, כלומר האימאמים, יוצרים את המונח המוגדר על ידי השיעה, אהל אל-בית, או "אנשי הבית", או משפחתו של מוחמד.

שלושת הזרמים המרכזיים של האסלאם השיעי, חלוקים באשר לטבעם של אהל אל-כיסאא ושל האימאמים. שני הזרמים הגדולים, התריסריים והאסמאעילים, מחשיבים אותם כעיצמה (عصمة), כלומר כבעלי היכולת לא לטעות לעולם: אמונה שמקורה בפסוק ההיטהרות, אשר לקוח מהקוראן.

בניגוד אליהם, הזיידים, הזרם השיעי השלישי בחשיבותו, רואים אותם כמנהיגים פוליטיים בלבד, שחובתם היחידה היא להוביל מרידות כנגד שליטים וממשלות מושחתים.

חדית' הגלימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערבסקה וקליגרפיה של שמותיהם של אנשי הגלימה (פַּנְג' תַן)

חדית' הגלימה (ערבית: حديث الكساء; תעתיק לעברית: חדית' אל-כיסאא), מתייחסת לחמשת אנשי הגלימה (ערבית: أَهْل ٱلْكِسَاء; תעתיק לעברית: אהל אל-כיסאא), כלומר הנביא מוחמד, בתו פאטמה בת מוחמד, בן דודו וחתנו עלי ושני נכדיו חסן וחוסיין. לביטוי אנשי הגלימה ישנה התייחסות במספר חדית'ים, כולל במסגרת החיבור צחיח מוסלם (ערבית: صحيح مسلم), אשר בו מוזכר מוחמד מדבר גם על אנשי הבית (ערבית: أَهْلُ ٱلْبَيْتِ; תעתיק לעברית: אהְל אלבַּית), מושג אשר לקוח מחלקו השני של פסוק ההיטהרות (آية التطهير; תעתיק לעברית: איאת אל-תטהיר)[1].

חדית' זה הוא מרכזי עבור האמונה השיעית. עבור השיעים, חדית' זה מהווה את הבסיס לדוקטרינה האומרת שמנהיגם של המוסלמים צריך להיטהר (הקוראן, סורה 33, פסוק 33) ודרך אותו סדר צאצאים ישיר וספציפי, המתחיל ממוחמד ופאטמה, דרך עלי, מנהיג המוסלמים אכן נטהר. חדית' זה משרת את רוב מאמיניה של הדוקטרינה השיעית, באומרם שסדר שושלתי זה של צאצאים, הוא חסר טעות, טהור וחסר חטא (ערבית: المعصوم; תעתיק לעברית: אל-מעצום). השיעים מאמינים שהחדית' מצביע על כך שמוחמד, פאטמה, עלי, חסן וחוסיין, הם גם אנשי הבית והיחידים המוגדרים ככאלו.

באופן כללי, הסונים אף הם מקבלים על עצמם את חשיבותו הרוחנית של אירוע ההיטהרות כפי שהקוראן משבח וכפי שמפורט לפרטי פרטיו על ידי חדית' האמת (תעתיק לעברית: סאח'יח' חדית'), אך הם לא מסכימים עם השיעים בעניין הסמכות הפוליטית הנובעת מחדית' זה, כפי שהשיעים מסיקים במסגרת הדוקטרינה שלהם.

חדית' המיוחס לעאישה, אשתו השלישית והצעירה של מוחמד, מזכיר את אירוע ההיטהרות בכך:

ששליח האל (עליו השלום) יצא בוקר אחד לבוש בגלימת פסים עשויה משיער גמל שחור ולמקום הגיע חסן בן עלי. הוא סוכך עליו את גלימתו זו ואז הגיע חוסיין ושליח האל סוכך אף עליו, לצד האחד האחר (חסן). לאחר זאת, הגיעה פאטמה והוא הכניס אף אותה תחת גלימתו ולאחר זאת הגיע אחרון, עלי ואף עליו הוא סוכך את גלימתו ולאחר כל זאת אמר: אללה חפץ להסיר מעליכם כל טומאה, הו אנשי הבית ולזכך אתכם (טוהרה עמוקה).

המקור באנגלית
that God's Apostle (may peace be upon him) went out one morning wearing a striped cloak of the black camel's hair that there came Hasan b. 'Ali. He wrapped him under it, then came Husain and he wrapped him under it along with the other one (Hasan). Then came Fatima and he took her under it, then came 'Ali and he also took him under it and then said: God desires to take away any uncleanliness from you, O people of the household, and purify you (thorough purifying)

הסונים נוטים לראות בחדית' זה כצחיח וכללו אותו בחיבור צחיח מוסלם[2].

סקירה כללית של טיעונים רלוונטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מלומדים סונים טוענים שנשותיו של מוחמד נכללו בחלק השני של סורה 33, פסוק 33, מאחר שישנה התייחסות אליהן בתחילת הטקסט של פסוק זה. הם דוחים את הרעיון שסופו של הפסוק מהווה ברכה העומדת בפני עצמה, שיועדה באופן בלעדי למוחמד, עלי, פאטמה, חסן וחוסיין, בהכירם את ההקשר הכולל של הפסוק המדובר ושל הפסוק הקודם לו.

טיעון הנגד של השיעים לעומת זאת, בנוי כך שהפסוק עצמו אומר את המילים "אך ורק", ברמזם שברכה בעלת ערך נעלה זה, היא בלעדית לקבוצה ספציפית וככזו היא מיועדת לקבוצה השונה מנשותיו של מוחמד, כלומר, אללה חפץ לשמור אתכם הרחק מהטומאה ואך ורק אתכם, הו אנשי הבית, ולא מצפה זאת משום אדם אחר. זוהי גם הסיבה מדוע ששת הציוויים המחמירים הכלולים במסגרת הפסוקים האחרים ניתנים לנשותיו של מוחמד, מפני שהן לא מוגנות וחייבות לפעול בהתאם; "אנשי הבית", מן הצד השני, לא זקוקים לשום ציוויים כאלה. השיעים אף מצביעים על כך שרטוריקת הדיבור של הטקסט הופכת לבעלת טון גברי, בקטע האחרון של הפסוק, בעוד שבחלקים הקודמים הטון היה נשי.

מגדר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לכך, טוענים השיעים שהחלק הראשון של פסוק ההיטהרות מתייחס לאדם או לקבוצה הנכללים במסגרת המגדר הנשי, בעוד שהחלק השני מתייחס לאדם או לקבוצה הנכללים במסגרת המגדר הגברי; כשהכוונה כאן היא שלפחות אדם אחד בקבוצה הוא זכר.

חוקר האסלאם וילפרד מאדלונג מאוניברסיטת אוקספורד העלה את הטענה הבאה בהקשר לפסוק ההיטהרות:

מי אלה אותם "אנשי הבית"? הכינוי מתייחס אליהם בלשון רבים ובלשון זכר, בעוד שהחלק הקודם של הפסוק הוא בלשון רבים ובלשון נקבה. שינוי מגדרי זה תרם לבטח ללידתם של כמה נרטיבים אגדיים, הקושרים את החלק האחרון של הפסוק לחמשת אנשי הגלימה (אהל אל-כיסאא): מוחמד, עלי, פאטמה, חסן וחוסיין. על אף החשיבות הברורה של פסוק זה לאסלאם השיעי, רובם הגדול של הנרטיבים המצוטטים על ידי א-טברי בביאורו של פסוק זה תומכים בפרשנות זו.

המקור באנגלית[3]
Who are the 'people of the house' here? The pronoun referring to them is in the masculine plural, while the preceding part of the verse is in the feminine plural. This change of gender has evidently contributed to the birth of various accounts of a legendary character, attaching the latter part of the verse to the five People of the Mantle (ahl al-kisā'): Muhammad, 'Ali, Fātima, Hasan and Husayn. In spite of the obvious Shia significance, the great majority of the reports quoted by al-Tabari in his commentary on this verse support this interpretation.

על פי לאורה וקיה ואליירי, במסגרת כתיבתה במהדורה השנייה של האנציקלופדיה של האסלאם[4]:

פסוק 33, בסורה 33 אשר בקוראן, מדבר:” אללה חפץ אך ורק מכם, להסיר מעליכם את הטומאה, הו אנשי הבית”. הפסוקים הקודמים מכילים הוראות לנשותיו של מוחמד ושם שמות העצם ושמות הגוף הם בגוף רבים ובלשון נקבה; אולם בפסוק זה, המופנה כלפי אנשי הבית, שמות הגוף הם בגוף רבים ובלשון זכר. לכן, כך נאמר, זוהי כבר לא שאלה האם הפנייה מתייחסת לנשותיו של הנביא, או אליהן בלבד. למי אם כן, המושג מתייחס? משמעות הביטוי אנשי הבית יכולה להתפרש אך ורק כ"משפחתו של הנביא". הפריבילגיה שהוענקה על ידי אללה לאחרונים (במקור הייתה זו זכות רוחנית בלבד, אך מאוחר יותר, לא רק) הובילה באופן טבעי את כל שארי בשרו של הנביא מוחמד — אלה הקרובים אליו ביותר, אלה שהשתייכו לענפי המשפחה הנוספים ומעבר לכך קבוצות כמו האנצאר, אנשי העיר מדינה שעזרו למוחמד במהלך בריחתו ממכה, המכונה ההג'רה, או למעשה כלל הקהילה המוסלמית — לטעון למקום בקרב אנשי הבית. אך על פי הסיפור שישנו, המצוי בקרב המסורות הרבות השונות, מוחמד סוכך תחת גלימתו (או תחת מעטה או תחת סוג מסוים של אוהל), בנסיבות שונות (כולל במקרה המדובר שבו הוא התכונן לומר את הקללה על הנוצרים בנג'ראן), את נכדיו חסן וחוסיין, את בתו פאטמה ואת חתנו עלי; ולכן, אלו אותם חמישה אשר להם הוענק הכינוי אנשי הגלימה. נעשו מאמצים להכליל גם את נשותיו של מוחמד; אולם באופן כללי מספר בעלי הזכות להיכלל בקרב אנשי הגלימה מוגבל לאותם חמישה.

המקור באנגלית
A verse of the Ḳurʾān (XXXIII, 33) says: “God wishes only to remove from you the uncleanness, O People of the House” (Ahl al-bayt [q.v.]). The preceding verses contain instructions to the wives of the Prophet, and there the verbs and pronouns are in the feminine plural; but in this verse, addressed to the People of the House, the pronouns are in the masculine plural. Thus, it has been said, it is no longer a question of the Prophet’s wives, or of them alone. To whom then does it refer? The expression Ahl al-bayt can only mean “Family of the Prophet”. The privilege accorded by God to the latter (originally entirely spiritual, but later not merely so) naturally led all the relatives of Muḥammad—those nearest to him, those belonging to the collateral branches of the family, and beyond this such groups of the community as the Anṣār, or indeed the whole of the community—to claim a place in the Ahl al-bayt. But there is a story given in many traditions according to which Muḥammad sheltered under his cloak (or under a covering or under a sort of tent), in varying circumstances ¶ (including the occasion when he was preparing for the mubāhala ), his grandchildren al-Ḥasan and al-Ḥusayn, his daughter Fāṭima and his son-in-law ʿAlī; and so it is these five who are given the title Ahl al-kisāʾ [q.v.] or “People of the Mantle”. Efforts have been made to include among the latter Muḥammad’s wives; in general however the number of the privileged is limited to these five.

אירוע הקללה ההדדית (מובאהלה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אוספי החדית' הסונים, מסופר שבמהלך השנה התשיעית עד העשירית לאחר ההג'רה, שליח נוצרי ערבי מהעיר נג'ראן (אשר שוכנת כיום בחלקה בצפונה של תימן ובחלקה בערב הסעודית), הגיע למוחמד כדי להתווכח אלו משתי הקבוצות הדתיות, שגו ביחס לאמונה בישו (קוראן, סורה 3, פסוק 61). מוחמד הציע לקיים את המסורת הערבית הידועה בשמה מובאהלה, במסגרתה כל אנשי סיעה יריבה צריכים לסוכך את עצמם בגלימה וביחד לבקש בצורה כנה, להטיל קללות ולהרוס את אנשי הסיעה הנוהגים במרמה ומשפחותיהם. כדי להוכיח להם שהוא אכן נביא, מוחמד, הביא את בתו פאטמה, את שני נכדיו, חסן וחוסיין וכמו כן, את עלי אבן אבי טאלב ושב לנוצרים כדי לומר שזוהי משפחתו (אהל, ערבית: أَهْل) וסוכך את עצמו ואת משפחתו בגלימה (כיסאא; ערבית: كِسَاء)[5].

השיעים מאמינים שחדית' אותנטי זה, מוכיח למי מתייחס הקוראן כשהוא מאזכר את אנשי הבית כשהוא כולל באופן בלעדי את עלי, פאטמה וצאצאיהם[6]. באותו הזמן, המקורות הסונים מסכימים עם האמונה השיעית האומרת שרק אנשי הגלימה, מוחמד, בתו פאטמה ושני נכדיו, חסן וחוסיין וחתנו עלי אבן אבו טאלב, השתתפו באירוע - אף אחת מנשותיו האחרות של מוחמד, נכדיו או חתניו הנוספים, נבחרו להשתתף בו[7].

ההשקפה השיעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיעים חוגגים אירוע זה במסגרת עיד אל-מובאהלה (ערבית: عِيْد ٱلْمُبَاهَلَة). חדית' זה מספק את הרקע ל"פסוק ההיטהרות", הקרוי בערבית איאת א-תטהיר המצוי בקוראן בסורת אל-אחְזאב (ערבית: الأحزاب, סורת המחנות),בפסוק 33, בו אללה הצביע על אנשי הבית:

הסתופפנה בבתיכן, ואל תתפרכסנה כדרך שהתפרכסו בימי הג'אהיליה הראשונה. קיימנה את כל התפילות ותנה זכאת והישמענה לאללה ולשליחו. כל אשר רוצה אללה הוא להעביר מעליכם את הטומאה, ולטהר אתכם אחת ולתמיד.

המקור באנגלית[8][9]
And abide in your houses and do not display yourselves as [was] the display of the former times of ignorance. And establish prayer and give zakah and obey Allah and His Messenger. Allah intends only to remove from you the impurity [of sin], O people of the [Prophet's] household, and to purify you with [extensive] purification.

המסורת הנוגעת לחדית' זה מגיעה ממקורות שונים אל פאטמה, בתו של מוחמד. הנרטיב שהיא מעבירה מספר שפעם אחת, כשביקר אביה בביתה, כשהוא סובל מחום גבוה ולא נמצא במיטבו, הוא ביקש ממנה שהיא תביא לו גלימה וכן שתכסה אותו מסביב באותה גלימה, שמקורה הוא מתימן. מאוחר יותר, הצטרפו אליו והתכסו תחת אותה הגלימה, נכדיו של מוחמד, חסן וחוסיין, בניו של חתנו ובן דודו של הנביא, עלי בן אבי טאלב, כאשר אף הוא מצטרף ומתכסה תחת הגלימה. בסופו של עניין, פאטמה ביקשה אף היא רשות להתכסות בגלימה. כאשר כל החמישה מתכנסים תחת הגלימה, מוחמד הקריא את פסוק מס' 33 מתוך סורת המחנות (סורת אל-אחזאב, ערבית: الأحزاب), המצויה בקוראן, לאלו אשר תחת גלימתו, שכל החמישה הם הבחירים, תוך שהוא מצהיר בנוסף לכך, שהוא חפץ מאללה לשמור מאיתנו, אנשי הגלימה, את כל הטומאות, הרחק מהישג יד. לאחר כל זאת, מוחמד התפלל לאללה שיכריז שכל החמישה הם אנשי הבית ולהרחיק מהם את כל הטומאות (نَجاسَت; תעתיק בעברית: נג'אסאת). מיד אחרי תחינה זו, אללה שלח מיד את המלאך גבריאל כדי שיגלה למוחמד שכל החמישה שמתחת לגלימה הם היקרים והקרובים ביותר לאללה ושהם הטהורים שבטהורים (ערבית: طاهر; תעתיק בעברית: טאהיר), ללא שום עקבות של טומאה כלשהי[10].

היישום הפוליטי של השקפה זו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדית' הגלימה ופסוק ההיטהרות שימשו בזמנים שונים את אנשי הבית כדי להביע ולחזק את אמונתם בזכות ההנהגה הרוחנית והפוליטית על הקהילה המוסלמית. לדוגמה, במהלך כינוס הועידה שנועדה לבחור את הח'ליף הבא לאחר מותו של עומר בן אל-ח'טאב, בשנת 644, עלי העלה את הטיעון הבא: ”האם יש מישהו מאיתנו אשר לו התגלה "פסוק ההיטהרות" חוץ ממני?” כשהם השיבו בשלילה הוא המשיך: ”אנשי הבית שטופים בשפע של טוהר, מפני שהקוראן אומר, אללה חפץ מאתכם, הו אנשי הבית, להסיר מעליכם את כל הטינופת והטומאה ולהפוך אתכם לאנשים ללא זוהמה”[11].

ההשקפה הסונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מלומדים סונים מעירים ש"פסוק ההיטהרות" נגלה לחמישה אנשים: מוחמד, עלי, פאטמה, חסן וחוסיין[12]. אחרים מדגישים ש"פסוק ההיטהרות" לא יכול להתייחס ליכולתם של האימאמים לאלטעות, מפני שההקשר שבו הפסוק הנ"ל מופיע מתייחס לנשותיו של מוחמד ומחייב שיש להתייחס אף אליהן או שלכל הפחות לא ניתן להוציא אותן מהקטגוריה (כלומר יש להכליל אותן במסגרת אנשי הגלימה ואנשי הבית), אליה הפסוק מתייחס. אם הפסוק היה מרמז על אלטעות, אז לפיכך גם נשותיו של מוחמד היו בעלות יכולת לאלטעות, אמונה בה המלומדים הסונים לא מחזיקים. המלומדים השיעים, לעומת זאת, אכן מאמינים ביכולת לאלטעות של מוחמד. חכם הדת וההלכה המוסלמי הסוני, אבן כת'יר, בחיבורו תפסיר איבן כת'יר, מדבר על פסוק ההיטהרות ש” חכמי ההלכה הסונים מסכימים פה אחד שנשותיו של מוחמד היו הסיבה לגילוי פסוק זה....אך ניתן להוסיף גם אנשים אחרים, בדרך של הכללה”[13].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Most Learned of the Shi`a: The Institution of the Marja` Taqlid, by Linda S. Walbridge, Oxford University Press, 288 pages, 2001 ISBN 0-19-513799-X
  • Ahlul Bayt: The Holy Family of Prophet Mohammad (Pbuh&F), by Alia Bazzi, Xlibris Corporation, 26 pages, 2014 ISBN 978-1-4990-0658-2
  • The Succession to Muhammad: A Study of the Early Caliphate, by Wilferd Madelung, Cambridge University Press, 413 pages, 1997 ISBN 0521646960
  • Fatima the Gracious, by Abu Muhammad Ordoni, Lulu Press, Inc, 303 pages, 2014 ISBN 1312541652

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנשי הגלימה בוויקישיתוף

מקורות שיעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 H. Algar, “Al-E Aba,” Encyclopædia Iranica, I/7, p. 742; an updated version is available online at http://www.iranicaonline.org/articles/al-e-aba-the-family-of-the-cloak-i (accessed on 14 May 2014).
  2. ^ Sahih Muslim, 031:5955
  3. ^ Madelung, The Succession to Muhammad, p. 14-15.[1]
  4. ^ "Fāṭima." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Brill Online, 2014. Reference. 08 April 2014
  5. ^ Sahih Muslim, Chapter of virtues of companions, section of virtues of Ali, 1980 Edition Pub. in Saudi Arabia, Arabic version, v4, p1871, the end of tradition #32 and Sahih al-Tirmidhi, v5, p654
  6. ^ S.M.H Tabataba'i, al Mizan fi tafsir al-Quran, p. 311 Beirut 1973
  7. ^ Muhammad ibn Jarir al-Tabari. Tafsir al-Tabari vol. XXII. pp. 5–7.
  8. ^ A portion of this Surah sums up the lessons of the Battle of the Trench and must have been revealed some time after that battle (Shawwal, five years after Hijrah) The marriage with Zainab is referred to in verse 37 also took place in the same year
  9. ^ התרגום לעברית מתוך: אורי רובין, הקוראן, מהד' חדשה, תל אביב, 2016.
  10. ^ Sahih Muslim, Chapter of virtues of companions, section of the virtues of the Ahlul-Bayt of the Prophet, 1980 Edition Pub. in Saudi Arabia, Arabic version, v4, p1883, Tradition #61
  11. ^ al-Bahrani, Ghayat al-Marum, p.295
  12. ^ al-Bahrani, Ghayat al-Marum, p. 126:al-Suyuti, al-Durr al-Manthur, Vol. V, p.199; Ahmad ibn Hanbal, al Musnad, Vol. I, p.331; Fakhr al-Din al-Razi, al-Tafsir al-Kabir, Vol. I, p.783; Ibn Hajar, al-Sawa'iq p.85
  13. ^ Tafsir Ibn Kathir. IslamKotob. p. 126.