אנשי מינסק
 | |
| אנשי מינסק, יולי 2008 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית כנסת  |
| שימוש | בית כנסת |
| כתובת | סנט אנדרו 10 |
| מיקום | טורונטו |
| מדינה |
 קנדה |
| נוסח תפילה | נוסח אשכנז (לפי מנהגי הגר"א) |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1930 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1930 |
| חומרי בנייה |
לבנה |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות נאו-ביזנטית |
| מידע טכני | |
| קיבולת | 350 מקומות ישיבה |
| קואורדינטות | 43°39′15″N 79°23′58″W / 43.6543°N 79.3994°W |
| https://www.theminsk.com/ | |
 | |
  | |
אנשי מינסק (לשעבר בית ישראל אנשי מינסק) הוא בית כנסת הממוקם בשכונת שוק קנזינגטון בטורונטו, אונטריו, קנדה. הקהילה נוסדה בשנת 1912 על ידי מהגרים יהודים עניים מבלארוס (בעיקר מינסק), אשר הייתה באותה תקופה חלק מהאימפריה הרוסית. המבנה שבו שוכן בית הכנסת נבנה בסגנון אדריכלות נאו-ביזנטי והושלם בשנת 1930.
לקהילה היו שלושה רבנים במשרה מלאה בלבד לאורך השנים: הרב מאיר לוי (1916–1921), הרב מאיר צימרמן (1940–1954), והרב שמואל ספרו, המכהן מאז 1988 ועד היום. זהו בית הכנסת האורתודוקסי היחיד במרכז טורונטו שבו מכהן רב במשרה מלאה. במקום מתקיימות תפילות קבועות בערבי שישי.
ייסוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנשי מינסק היה בית הכנסת הראשון שנוסד בשכונת שוק קנזינגטון בטורונטו. הוא הוקם בשנת 1912, בתקופה שבה רוב האוכלוסייה היהודית של טורונטו עדיין התגוררה בשכונת וורד (אנ') אך נדדה מערבה במספרים הולכים וגדלים אל השוק והסביבה. ב-1913, היו כ-50 חברים בקהילת אנשי מינסק.[1]
בית הכנסת מינסק החל כבית כנסת לנדסמנשאפט, קהילת מהגרים יהודים שהתאגדה סביב מוצא גאוגרפי משותף, כגון מדינה, מחוז או עיר. במקרה זה, רוב מייסדי בית הכנסת היו יהודים עניים ממינסק (בבלארוס), שהתיישבו בשוק קנזינגטון בתחילת המאה. בעת הקמתו, שכן בית הכנסת בחזית של חנות, במבנה קטן ששימש כשטיבל, תצורה אופיינית לבתי כנסת של קהילות מהגרים יהודיות דלות אמצעים באותה תקופה.[2]
המבנה הנוכחי של בית הכנסת נבנה על מגרש ברחוב סנט אנדרו 10–12, בצדו השני של הרחוב לעומת מיקומו המקורי, שבו פעל בתחילה כשטיבל בחזית של חנות. הקרקע נרכשה על ידי הקהילה בשנת 1913 תמורת 9,000 דולר. על המגרש עמדו שני בתים, ששימשו החל משנת 1916 בערך גם כבית כנסת וגם כמעון מגורים ל־14 דיירים. בשנת 1923 נותר רק השומר להתגורר במקום, ובשנת 1925 שימש הנכס כבית כנסת בלבד.[2]
בניין בית הכנסת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה־20 גויסו כספים לבניית בית כנסת חדש ברחוב סנט אנדרו, סמוך לשדרת ספאדינה. המבנה תוכנן על ידי האדריכלים הרולד סולומון קפלן ואברהם שפראכמן.[2] הבנייה החלה ככל הנראה בסביבות 1922, אך התקדמה בהדרגה, ורק בסוף שנת 1930 נהרסו שני הבתים המקוריים שעל הקרקע והושלם הבניין הקיים כיום.[1] הבניין עוצב בסגנון אדריכלות נאו-ביזנטית,[3] והוא כולל מאפיינים חיצוניים בולטים כגון מגדלים תאומים, גרם מדרגות כניסה רחב וחלון ויטראז' מרכזי הממוקם בין המגדלים.[1] על אף שהמגרש פונה מצפון לדרום והחזית הראשית של הבניין נמצאת בצדו הדרומי, בתוך בית הכנסת ממוקמים ארון הקודש והבימה בצדו המזרחי, בהתאם למנהג היהודי להתפלל לכיוון ירושלים. הקיר המזרחי מעוטר בחלונות ויטראז' ובציורי קיר של אריה ואנטילופה משני צדי ארון הקודש.[1]
בית הכנסת, שיכול להכיל 350 מתפללים,[4] נבנה על ידי יעקב (נחום) גלסמן, מהגר רוסי שפתח עסק בנייה והוא סבה של העיתונאית מישל לנדסברג (אנ'). עקב תחילתו של השפל הגדול, הקהילה לא יכלה לשלם לגלסמן את מלוא השכר עבור שירותיו ולכן הציעה לו חברות לכל החיים בבית הכנסת במקום זאת.[1]
מנהיגות רבנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאיר לוי כיהן כרב הקהילה משנת 1916 עד 1921, ולאחר מכן החזן הוביל את התפילות ברוב הפעמים, עד סוף שנות ה-40, כאשר הצטרף הרב מאיר צימרמן. לאחר מותו בשנת 1954, הקהילה לא שכרה רב חדש, אלא הזמינה רבנים אורחים לבקר וללמד, ובשאר הזמן החזן או חברי הקהילה ניהלו את התפילות. מצב זה נמשך עד שנת 1988, כאשר הרב שמואל ספרו מונה לרב בית הכנסת, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם השנייה נדדה האוכלוסייה היהודית בטורונטו בהדרגה מאזור שוק קנזינגטון צפונה, לאורך רחוב בת'רסט. בית הכנסת הפך בעיקר ל-"בית כנסת של אנשי עסקים", שבו מתפללים יהודים רבים הגיעו לתפילת שחרית לפני העבודה. בית הכנסת ממשיך לשרת את חברי הקהילה המבוגרים שלא הצטרפו להגירה צפונה ונשארו באזור, יחד עם סטודנטים יהודים מאוניברסיטת טורונטו הסמוכה, תיירים ויהודים צעירים יותר שעברו לאזור.[1]
בית הכנסת הוכר על ידי עיריית טורונטו כנכס מורשת בשנת 1985. הבניין שוקם לאחר שהוצת ב-11 במרץ 2002.[1] השריפה, שגרמה נזק בשווי מוערך של 200,000 דולר, החלה בקומה העליונה, שהייתה עזרת הנשים בבית הכנסת ושימשה גם כמחסן ספרים. אלפי ספרים ניזוקו בשריפה, רבים מהם היו בני למעלה ממאה שנה. חלק מהספרים ניזוקו קשות אך ניצלו או שוקמו הודות למאמצי השימור של המשרד למורשת קנדה (Department of Canadian Heritage). הספרים שניזוקו עברו תהליך ייבוש באמצעות הקפאה ולאחר מכן שוחזרו בקפידה.[5]
אנשי מינסק, בית הכנסת קייב (גם הוא בשוק קנזינגטון) ושערי צדק הן הקהילות האורתודוקסיות ההיסטוריות היחידות שנותרו מתוך לפחות 40 שהיו קיימות במרכז טורונטו בתחילת שנות ה-30.[6] אנשי מינסק הוא בית הכנסת האורתודוקסי היחיד במרכז טורונטו עם רב במשרה מלאה, ובמשך שנים רבות היה בית הכנסת היהודי האורתודוקסי היחיד שפעל במרכז טורונטו שקיים תפילות יומיות.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אנשי מינסק (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Anshei Minsk, Ontario Jewish Archives, 2004
- ^ 1 2 3 "Dictionary of Architects in Canada". אורכב מ-המקור ב-6 באוקטובר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ontario Heritage Trust – Ontario's Places of Worship – Search results details, www.heritagetrust.on.ca
- ^ "Minsk living on a prayer". NOW Magazine.
- ^ J. Correspondent, Work begins to salvage sacred books in synagogue fire, The Jewish News of Northern California, ה-5 באפריל, 2002
- ^ Silverstein, Barbara (23 בספטמבר 2006). "Jews of the old shul; Only three of the many small Orthodox congregations in downtown Jewish neighbourhoods remain". Toronto Star. p. L10. אורכב מ-המקור ב-7 בנובמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Bitran, Michelle (4 ביוני 2010). "Toronto's Anshei Minsk synagogue". Ryerson School of Journalism.
{{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל, October 2016)