אסאטה שאקור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אסאטה שקור)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
אסאטה שאקור
16 ביולי 1947 (בת 69)

אסאטה אולוגבלה שאקור (נולדה ב-16 ביולי 1947 כג'ואן דברה ריימונד), שם משפחה לאחר הנישואים צ'סימארד, היא פעילת זכויות אדם אפרו-אמריקאית, חברה במפלגת הפנתרים השחורים (BPP), ובצבא השחרור השחור (BLA).

ב-1973 הייתה שאקור מעורבת בתקרית ירי בכביש המהיר בניו ג'רזי, וכתוצאה הואשמה ברציחתו של השוטר ורנר פורסטר, בפציעתו של השוטר ג'יימס הארפר. פעיל BLA זייד מליק שאקור גם נהרג במהלך האירוע, וגם שאקור עצמה נפצעה. בין השנים 1973 ל-1977, הואשמה בגין תקרית זו ועוד שישה אירועים ברצח בדרגה ראשונה, ניסיון לרצח, שוד מזוין, חטיפה ועוד פשעים חמורים.

שאקור ישבה בכלא במהלך רוב שנות ה-70, עד שנמלטה בשנת 1979. לאחר מספר שנים במנוסה, הגיעה לקובה ב-1984, שם קיבלה מקלט מדיני, והמשיכה להתגורר שם עד היום. ב-2 במאי 2005 הבולשת הפדרלית הכריזה עליה כטרוריסטית מקומית (מקומית כיוון שהיא אזרחית ארצות הברית) והציע פרס של מיליון דולר על עזרה בלכידתה. ב-2 במאי 2013 הבולשת הפדרלית הכניסה אותה לרשימת המבוקשים והיועץ המשפטי של מדינת ניו ג'רזי הוסיף עוד מיליון דולר לפרס על ראשה. במעשה זה הפכה שאקור לאישה הראשונה מעולם הנכנסת לרשימה ולאזרחית ארצות הברית השנייה שנכנסת אליה[1].

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסאטה שאקור נולדה בקווינס, ניו יורק, בשם ג'ואן דברה ביירון. הוריה התגרשו זמן קצר לאחר הולדתה, ואת ילדותה המוקדמת העבירה בין בית אמה בניו יורק לבית סביה בוילמינגטון, צפון קרולינה, בדרום המופרד גזעית. היא נשרה מלימודיה בתיכון בגיל 17, ובשלב מסוים אף ברחה מהבית. היא גרה אצל אנשים זרים, חוותה תקיפה מינית, ושרדה בדרך גניבות כשלא הצליחה למצוא עבודה. כשדודתה מצאה אותה חיה כך - עובדת במועדונים בתור קטינה, חיה מיד לפה, ומסכנת את עצמה - היא לקחה אותה אליה הביתה, ובעזרתה סיימה לימודי תעודה, שאפשרו לה ללמוד לתואר ראשון במכללת ניו יורק בשנות ה-20 לחייה.

האקט הפוליטי הראשון של שאקור היה חזרה לשערה הטבעי, בסגנון ה"אפרו". באותם ימים, באמצע שנות ה-60, היה נדיר מאוד לראות אישה שחורה שלא הייתה מגהצת את שערה כל לילה, ישנה עם רולרים וראש עטוף בצעיף, ובבוקר מורחת אותו במשחות שונות כדי לקבע אותו במקומו. כתוצאה ממנהג זה, נשים שחורות חששו תמיד להירטב בגשם, לא היו שוחות במים, וגם היו צריכות להזהר בפעילות גופנית. שאקור ונשים אחרות בתנועות שחרור שחורים של אותה התקופה, ראו בנוהג לא רק "הלבנה" של שחורים (מאמץ להדמות יותר לנשים לבנות) אלא דיכוי יומיומי שהוסיף למשקל הדיכוי הגזעני שנשים שחורות חוות.[2]

שאקור השתתפה במגוון פעילויות פוליטיות בעת לימודי התואר, כולל הפגנות נגד המלחמה בווייטנאם, שביתות נגד העלאות במחירי שכירות, ופעולות נגד גזענות ואפליה. שאקור נעצרה על ידי המשטרה בפעם הראשונה ב-1967, כאשר היא ועוד כמאה סטודנטים חסמו את הכניסה לבניין במכללה, כמחאה נגד היעדר קורסים בלימודי שחורים בתוכנית הלימודים, וכן היעדר בחברי סגל שחורים.

בזמן לימודיה, ב-1967, נישאה ללואי צ'סימארד. השניים נפרדו כעבור שנה, ובאוטוביוגרפיה שלה שאקור ייחסה את הפרידה לחוסר הסכמה לגבי תפקידי מגדר.

כשסיימה בגיל 23 את הלימודים, החלה להיות פעילה במפלגת הפנתרים השחורים, והפכה לאחת ממנהיגי התא בהארלם. אך שאקור עזבה את הארגון בעקבות התנהגות שהיא הגדירה כ"מצ'ואיסטית" ב-BPP, ומה שלדבריה היה אי-התמקדות בהיסטוריה שחורה:[2]

Cquote2.svg

הבעיה העיקרית נבעה מכך שב-BPP לא הייתה גישה שיטתית להשכלה פוליטית. הם קראו את הספר האדום, אבל לא ידעו מי הם הארייט טאבמן, מרקוס גארבי ונאט טרנר. הם דיברו על יחסים בין-קהילתיים, אבל איכשהו עדיין האמינו שמלחמת האזרחים הייתה מלחמה לשחרור העבדים. רבים מאוד מהם בקושי הבינו הסטוריה כלל, בין אם הסטוריה שחורה, אפריקאית, או אחרת. [...] זו הייתה הסיבה העיקרית שהרבה מחברי המפלגה המעיטו בערך ההתאחדות עם ארגונים שחורים אחרים ובמאבקים קהילתיים.

Cquote3.svg

באותה שנה, שינתה את שמה לאסאטה (זו שנאבקת) אולוגבלה (אוהבת העם) שאקור (זו שמכירה תודה), והצטרפה לצבא השחרור השחור (BLA), ארגון רדיקלי אשר מטרתו הייתה "להלחם בעד העצמאות וההגדרה העצמית של אנשים ממוצא אפריקאי בארצות הברית". ב-1971 הצטרפה שאקור ל"רפובליקת אפריקה החדשה", ארגון שמטרתו להקים מדינה עצמאית שרוב אוכלוסייתה שחורה מהמדינות אלבמה, ג'ורג'יה, צפון קרולינה, לואיזיאנה ומיסיסיפי. (בכל כתבי ארגונים אלה, וכן באוטוביוגרפיה של אסאטה, המילה אפריקה אויתה באות K ‏ (Afrika) מסיבות פוליטיות, וכך גם מילים אחרות).

האשמות ומצוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1971 נורתה שאקור בבטנה, בעת מאבק עם גבר במלון במנהטן. על פי דו"ח המשטרה, שאקור דפקה על דלתו, כשבידה אקדח, ובמהלך מאמציו להגן על עצמו, היא נורתה. היא נעצרה בהאשמת ניסיון לשוד, תקיפה, ובהחזקת נשק קטלני. שאקור שוחררה בערבות.

שאקור נרשמה כחשודה העיקרית בשוד בנק בקווינס באוגוסט 1971, ובדצמבר באותה שנה היא הואשמה בזריקת רימון על מכונית משטרה. יצאה התראה לגביה ב-13 מדינות, שהיא נדרשת לחקירה. בהמשך גם חיפשו את שאקור לתחקור בהקשר לירי בשוטר בברוקלין ובשני מקרי שוד נוספים ב-1972. הזיהויים של שאקור נעשו מצילומים של ה-FBI.

בסוף 1972, ה-FBI טענו ששאקור היא ה"אמא תרנגולת המהפכנית" של תא של ה-BLA, ושהיא אחראית לסדרת רציחות של שוטרים, והורם מצוד רב-מדינתי אחריה. הבולשת פרסמה פוסטר חשודים במארב בו נורו ארבעה שוטרים, שכלל את שאקור, למרות שהעדויות במקרה הצביעו על מבצעים גברים. לדבריו של רוברט דיילי, סגן הנציב של משטרת ניו יורק, שאקור הייתה "המבוקשת האחרונה, הנשמה של הכנופיה, האמא תרנגולת שליכדה אותם, דאגה שיישארו בתנועה, ודאגה שימשיכו לירות".

ביוני 1973, המצוד הגיע לעיצומו, עם הודעות יומיות מהבולשת לכוחות משטרה אזוריים ולתקשורת לגבי הסטטוס של שאקור וההאשמות נגדה. המבצע של הבולשת התמקד בכל הפעילים הבולטים של ה-BLA, ושאקור ואחרים האשימו את הבולשת בכך שייחסו לשאקור כל פשע בחוף המזרחי של ארצות הברית שהייתה מעורבת בו אישה שחורה, וכן כל תקרית שהיה מרומז שאישה הייתה חלק ממנו. ולמעשה, לאחר שנעצרה, לא הואשמה שאקור באף אחד מהפשעים שיוחסו לה ובעבורם החל המצוד מלכתחילה.

שאקור ואחרים טוענים שהיא היוותה מטרה למדור COINTELPRO, התוכנית לסיכול ריגול של ה-FBI, בשל חברותה בארגוני כוח שחור. באופן ספציפי, קיימות ראיות במסמכי FBI לפיהם מבצע CHESROB הוקם במיוחד "כדי לקשר את ג'ואן צ'סימארד (אסאטה שאקור) לכל מעשה שוד או פשע אלים שהייתה מעורבת בו אישה שחורה בחוף המזרחי."[50] למרות שמבצע CHESROB נקרא על שמה של שאקור, הוא לא הוגבל אליה, והוחל גם על פעילות שחורות אחרות.[51]

הירי בניו ג'רזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2 במאי 1973, קצת לאחר חצות, אסאטה וחבריה לארגון BLA זייד מליק שאקור סונדיאטה אקולי, נעצרו על ידי השוטרים ג'יימס הארפר וורנר פורסטר, בעת שנסעו בכביש האגרה של ניו ג'רזי סמוך לעיירה איסט ברנסוויק, בטענה שהפנס האחורי של רכבם לא תקין. במשפט של שאקור, הושמעו הקלטות של שיחות הרדיו של הארפר עם יומנאי המשטרה, בהם הוא מתאר את תוכניותיו לעצור את הרכב, ומדגיש כי נוסעים בו שני גברים שחורים ואישה שחורה אחת. השוטר ביקר מזייד לצאת מהרכב, ותחקר אותו שלא בטווח שמיעתם של חבריו.

בשלב זה של התפרצות העימות בין השוטרים לפעילים, העדויות סותרות. אך בסוף המאורע, פורסטר נורה למוות עם שני כדורים לראשו מהנשק שלו, זייד שכב ירוי למוות על הכביש, ואסאטה והארפר נפצעו מירי.

על פי הדיווחים הראשונים של המשטרה, אחד או יותר מהנוסעים ברכב פתחו ביריות לעבר השוטרים, ופורסטר ירה בחזרה ארבע פעמים לפני שספג בעצמו ירי קטלני. במשפטו של אקולי, הארפר העיד כי היריות התחילו כמה שניות לאחר שפורסטר הגיע למקום בניידת שלו. אך במשפט של אסאטה הוא טען שפורסטר ניגש לרכב העצור, והוציא מהמושב אקדח סמי-אוטומטי וקליפ, והראה אותם להארפר, ושבאותו רגע אסאטה שלפה אקדח שהיה טמון סמוך לקרסולה, וירתה בפורסטר בכתפו, ואז הלה הסתתר מאחורי הניידת שלו. מאוחר יותר, חזר בו הארפר מגרסה זו. בעת חקירתו על ידי התובע, הוא סיפר שהוא ראה את פורסטר נופל בדיוק באותו זמן שהוא ירה באסאטה וזו נפלה פצועה. הארפר העיד כי אקולי ירה בפורסטר באקדח .38 סמי-אוטומטי, ואז "הוציא אותו להורג" בשתי יריות לראשו מאקדחו שלו. על פי דיווחי משטרת ניו ג'רזי, אכן נמצאו בזירה שני אקדחים סמי-אוטומטיים שנורו.

אקולי לקח אז את ההגה של המכונית, ונסע משם, כאשר אסאטה הפצועה וזייד, שכבר מת או גסס, איתו באוטו. אחריהם רדפו שלוש ניידות, ויצאה התראה לכל עמדות התשלום בכביש. כשהשוטר רוברט פלנטצ'ר הורה על אקולי לעצור, הוא עצר, וברח לכיוון העצים לצד הכביש. פלנטצ'ר ירה לכיוונו. אסאטה דידתה לכיוונו כאשר ידיה מורמות. אקולי נלכד לאחר מצוד של 36 שעות של לפחות 400 אנשים, כולל מסוקים משטרתיים וכלבים. גופתו של זייד שאקור נמצאה בתעלה לצד הכביש.

לדברי משטרת ניו ג'רזי, אסאטה הייתה בדרכה לבולטימור כדי לחבור לתא של ה-BLA, ושהיו איתה במכונית "רשימת מטרות". לדבריה של שאקור, היא הייתה בדרך לבולטימור כדי להתחיל עבודה חדשה בבאר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אילנה ברודו, אסאטה שאקור: האישה הראשונה ברשימת המבוקשים של האף.בי. איי, באתר חורים ברשת, ה-6 במאי 2013
  2. ^ 2.0 2.1 Assata Shakur, Assata: An Autobiography, Lawrence Hill Books, 2001