אסון אייברוקס (1902)
תאריך | 5 באפריל 1902 |
---|---|
מיקום | אצטדיון אייברוקס |
קואורדינטות | 55°51′12″N 4°18′37″W / 55.8533°N 4.31031°W |
הרוגים | 25 |
פצועים | 517 |
אסון אייברוקס התרחש ב-5 באפריל 1902 במהלך משחק כדורגל בין נבחרת סקוטלנד ונבחרת אנגליה שהתקיים באצטדיון אייברוקס שבגלאזגו, סקוטלנד. התמוטטות של יציע הובילה למותם של 25 צופים. 517 צופים נוספים נפצעו. האירוע נחשב לאחד מהאירועים הטרגיים בתולדות הספורט הבריטי.
אירוע ההתמוטטות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משחק הכדורגל בין נבחרת סקוטלנד ונבחרת אנגליה במסגרת אליפות הבית הבריטית התקיים ב-5 באפריל 1902. לקראת המשחק נבנה יציע חדש בצד הדרומי של אצטדיון אייברוקס. גשמים כבדים שירדו בלילה שקדם למשחק גרמו לחוסר יציבות ביציע, שקרס לאחר כ-20 דקות של משחק[1]. בעקבות הקריסה נפלו מאות אוהדים מהיציע, וחלקם נפלו מגובה של 12 מטרים אל הרצפה. כתוצאה מהנפילה נהרגו 25 צופים ו-517 צופים נוספים נפצעו[2].
בעקבות הקריסה הופסק המשחק לזמן קצר אך חודש כיוון שהמשטרה סברה כי הפסקתו עלולה לגרום למהומה וכי יציאת הקהל עלולה לפגוע בפעולות החילוץ. המשחק הסתיים בשיווין 1-1, אך התוצאה בוטלה בהסכמת שתי הנבחרות, ומשחק חוזר התקיים ב-3 במאי באצטדיון וילה פארק שבברמינגהאם. כל ההכנסות מהמשחק הופנו לצורך טיפול בנפגעי האסון.
בעקבות האירוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבניית היציע נעשה שימוש בקורות עץ וקורות פלדה. בעקבות האירוע נאסר על שימוש במסגרות אלו ונקבע כי כל היציעים יבנו על בסיסי עפר או בטון מזוין.
במהלך השנים אירעו באצטדיון מספר אסונות נוספים. ב-16 בספטמבר 1961 נרמסו למוות שני אנשים במדרגות שער מס' 13 באצטדיון ו-70 נפצעו. בשתי תאונות אחרות באותו מקום - ב-1967 וב-1969 - נפצעו עשרות אנשים נוספים. ב-2 בינואר 1971 אירע במקום אסון כאשר 66 אוהדים נמחצו למוות בסיום משחק בין קבוצות גלאזגו ריינג'רס וסלטיק. כמאתיים צופים נוספים נפצעו באותו האירוע.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ewing Grahame, More than 600 people were killed or injured in the first Ibrox Disaster in 1902 when Scotland played England, The Telegraph, 30 December 2010
- ^ "The fatalities at the Ibrox disaster of 1902, The Sports Historian. British Society of Sports History. 18 (2): 148–155