אסון המטוסים בטנריפה

אסון המטוסים בטנריפה
	הדמיית מחשב של התנגשות המטוסים באסון טנריפה
תאריך	27 במרץ 1977
מיקום	נמל התעופה לוס רודאוס, טנריפה, האיים הקנריים, ספרד
גורם	טעות אנוש
קואורדינטות	28°28′53.94″N 16°20′18.24″W / 28.4816500°N 16.3384000°W
הרוגים	583
פצועים	61
ניצולים	61
המעורבים באסון
כלי טיס 1
כלי טיס	בואינג 121–747
מספר זנב	N736PA (קליפר ויקטור)
מוצא	נמל התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס
יעד	נמל התעופה גראן קנריה
חניות ביניים	נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי
מפעיל	פאן אמריקן
נוסעים	380
אנשי צוות	16
הרוגים	335 ‏(326 נוסעים ו-9 אנשי צוות)
פצועים	61
ניצולים	61
כלי טיס 2
כלי טיס	בואינג 747-206B
מספר זנב	PH-BUF (ריין)
מוצא	נמל התעופה סכיפהול
יעד	נמל התעופה גראן קנריה
מפעיל	KLM
נוסעים	234
אנשי צוות	14
הרוגים	248 (כולם)
ניצולים	אין
	(למפת האיים הקנריים רגילה) לאס פאלמאס ארסיפה פוארטו דל רוסריו האוקיינוס האטלנטי TFN

אסון המטוסים בטנריפה, שהתרחש ב-27 במרץ 1977 בנמל התעופה באי טנריפה, היה אסון התעופה הגדול אי פעם. נהרגו בו 583 בני אדם בהתנגשות בין שני מטוסי בואינג 747, האחד של חברת KLM והשני של חברת פאן אמריקן. הסיבה העיקרית לאסון הייתה סדרת טעויות חמורות של הטייסים, בנוסף לשרשרת ארוכה של צירופי מקרים שהתרחשו. מהאסון הופקו מספר לקחים אשר הובילו לשינויים בסדרי התעופה.

נסיבות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס בואינג 121–747 של חברת פאן אמריקן^[1] יצא מנמל התעופה של לוס אנג'לס בטיסה 1736 ללאס פאלמס שבאיים הקנאריים, יעד חופשה פופולרי. בשל פצצה שפוצצו בדלנים קנאריים בנמל התעופה של לאס פאלמס הופנתה כל התנועה האווירית ממנו לשדות תעופה קטנים באזור. המטוס הופנה לנמל התעופה לוס רודאוס שבאי טנריפה השכן, נחת בו והמתין לפתיחת נמל התעופה בלאס פאלמס.

נמל התעופה הקטן למדי בטנריפה נאלץ להכיל חמישה מטוסים גדולים שהוסטו ממסלולם. בנמל היה מסלול המראה יחיד. בשל רוחבו המצומצם של מסלול ההסעה המקביל למסלול ההמראה נאלצו המטוסים הגדולים להסיע על מסלול ההמראה, דבר שהיה מהגורמים לתאונה. בנמל עמד להמריא מטוס KLM בטיסת צ'רטר 4805, מדגם בואינג 747-206B. המטוס נשא נופשים שהגיעו מאמסטרדם.

מטוס KLM ואחריו מטוס פאן אמריקן נסעו על מסלול ההמראה לנקודת ההמראה שיועדה להם. הערפל הכבד ששרר במקום הקשה על הראות, וגרם לטייס פאן אמריקן להתמקם ביציאה לא נכונה, הודעות משני המטוסים התקבלו בו זמנית במגדל הפיקוח וכתוצאה מיסכו זו את זו ולא הובנו על ידי מגדל הפיקוח. בשדה התעופה לא הותקן מכ"ם לניטור מסלולי ההמראות כפי שמקובל כיום. קברניט KLM, יעקב ולדהויזן ואן זנטן, טייס ותיק ומנוסה, שהיה חסר סבלנות לאחר העיכוב הממושך, החליט להמריא על אף התנגדויות מצד מהנדס הטיסה. מטוס KLM החל להאיץ לקראת ההמראה על המסלול שעליו נסע בכיוון הנגדי מטוס פאן אמריקן, מוסתר בערפל. ברגע האחרון הבחין טייס פאן אמריקן באורות מטוס KLM וניסה לפנות בחדות, אך היה זה כבר מאוחר מדי. כך גם לא הועיל ניסיונו הנואש של הטייס ההולנדי להמריא מעל למטוס האמריקאי. בהתנגשות נהרגו כל 234 נוסעי KLM ואיתם 14 אנשי הצוות. 335 מ-396 בני האדם שעל מטוס פאן אם נספו גם הם, בעקבות ההתנגשות, השריפה וההתפוצצויות. אלו מאנשי הצוות שהיו בתא הטייס ניצלו.

חקירת התאונה ולקחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחקירת התאונה התברר שטייס KLM לא הבין את הודעות מגדל הפיקוח וסבר שהוא רשאי להמריא, בעת שהרשאה כזו לא ניתנה. הועלתה הסברה שהקברניט ההולנדי היה להוט להמריא מחשש שאם ישתהה יפר את החוקים המגבילים את שעות העבודה הרצופות המותרות לאנשי הצוות, דבר שהייתה עליו הקפדה רבה ב-KLM. חליפת ההודעות הייתה בשפה חופשית ולא הוקפד על נוהלי דיבור תקינים, שהקפדה עליהם הייתה מלקחי התאונה. כלקח מהתאונה החלו יצרני מטוסים להתקין ציוד ראייה בערפל. בטנריפה נבנה נמל תעופה חדש באזור הנתון לערפל בתכיפות פחותה.

בסופו של דבר נבעה התאונה מאוסף של צירופי מקרים: איום טלפוני חסר שחר על פצצה נוספת בקנאריים, איחור ביציאת מטוס פאן אם מלוס אנג'לס, זאת נוסף על תנאי הראות, ההפרעות בשידור למגדל הפיקוח וטעויות האנוש.

אסון אווירי זה היה חסר תקדים מבחינת מספר ההרוגים, זהו מספר ההרוגים הגבוה ביותר בתחום אסונות התעופה אי פעם.