אסון העטלפים בחדרה

אסון העטלפים בחדרה
	חלק קטן ממושבת העטלפים באחד החללים במבנה הגדול, צולמה ב-2010 כחלק מקורס באוניברסיטת בר-אילן על התנהגות בעלי חיים
תאריך	16 ביוני 2016
מיקום	חדרה
הרוגים	אלפי עטלפים

אסון העטלפים בחדרה אירע ב-16 ביוני 2016, כאשר נהרס בניין נטוש ברחוב תרנ"א בעיר, שהיה מיועד לשמש כמשכנו החדש של שוק חדרה הוותיק בעיר. באותה עת שהו במבנה אלפי עטלפי פירות ועטלפים ממינים אחרים, שמצאו בו את ביתם למעלה מ-20 שנה. בשטח הבניין שנהרס מתוכנן לקום מרכז המגורים והמסחר "פרויקט ויוה". הבניין נהרס בניגוד להבנות שהיו עם עיריית חדרה ועם יזם הבנייה על פינוי העטלפים לפני ההריסה כדי להצילם. אלפי עטלפים מצאו את מותם בעת ההריסה או מפציעות בימים שאחריה, במה שהיה אסון העטלפים הגדול ביותר הזכור בישראל^[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין השוק שכונה גם "הפיל הלבן" היה מבנה נמוך בשטח של 3,000 מ"ר שנבנה בסביבות 1990, במטרה לשמש שוק עירוני^[2]. השוק לא הוקם, ומבנה הבטון החשוף עמד בשיממונו יותר מרבע מאה. במשך הזמן קיננו בו אלפי עטלפי פירות, והמושבה העצומה הייתה מוקד לעניין ולימוד.

במאי 2016 הבחין תושב חדרה, פטר ויט, בתכונה במתחם בנין השוק, והודיע לעמותת ע.ט.ל.ף על הסכנה. הפעילים פנו לעיריית חדרה וליזם צפריר בלכנר, כדי לפנות את העטלפים לפני ההריסה ולמנוע הרג המוני. ב-11 ביוני 2016 התקיימה פגישה בה נכחו חדוה יחזקאלי סגנית ראש עיריית חדרה מטעם הירוקים, נורה ליפשיץ מנהלת עמותת ע.ט.ל.ף, וכן נכח בפגישה זואולוג. ליפשיץ ביקשה שהות כדי לפנות את מושבת העטלפים, שמנתה לפי הערכות בין 5,000 ל-10,000 פרטים, ולפי הערכות אחרות אף יותר. סגנית ראש העיר הבטיחה לעמוד בקשר עם היזם ולמנוע את הרג בעלי החיים במבנה. הפעילים שהגיעו לאתר כדי לסקור את המקום דיווחו "נתגלתה לעינינו ממלכה מופלאה מלאה בחיים. מערכת אקולוגית קסומה"^[3].

שלושה ימים מאוחר יותר, ב-14 ביוני, דיווח ויט שבניגוד להסכמות התחילה פעילות הריסה במבנה, לקראת טקס הנחת אבן הפינה. ב-16 ביוני נצפתה הריסה מסיבית, ועמותת ע.ט.ל.ף הסיקה שעיריית חדרה הפנתה לה עורף.

פעולות הצלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתנדבים שהגיעו למקום גילו זירת הרס ובה אלפי עטלפים מתים או פצועים לכודים מתחת לאבנים ומשופדים על תיילי ברזל^[4]. בעמוד הפייסבוק של העמותה התפרסם קול קורא להתגייסות למבצע הצלה^[5]. לקראת ערב התגבר זרם הפעילים ועשרות אנשים עסקו בחילוץ עטלפים מתוך כוכים וכיסים מתחת להריסות. נורה ליפשיץ ניהלה את המבצע והקימה עמדת מיון, עמדת עזרה ראשונה, ותינוקייה.

צוותי החילוץ תרו אחרי עטלפים פצועים, תקועים או מבולבלים. בין העטלפים היו ולדות ותינוקות רבים. לדברי ד"ר מאיה וינברג מהגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב, ההריסה התבצעה בשיא עונת ההמלטות, ובנוסף היו לידות מוקדמות רבות בגלל הבהלה^[1]. הפעילה קרן לסרי שעסקה בחילוץ תיארה ולדות עם חבל טבור ועיניים עצומות, שנתפסו על אמותיהן בקצה הכנף. פטר ויט שהתריע לראשונה על ההריסה סיפר: "כשאתה רואה שני גורים קבורים כשמעליהם הנקבות חגות בצווחות זו לא סיטואציה פשוטה"^[1]. וטרינרים מתנדבים נתנו לעטלפים הפצועים טיפול ראשוני, ועטלפים שלא היה להם סיכוי הורדמו במקום כדי לקצר את סבלם.

המחלצים ביקשו מצביקה גנדלמן, ראש עיריית חדרה, קו חשמל כדי להאיר את הבניין, אך הוא סרב, ופעולות החילוץ נמשכו עד הבוקר לאור פנסים. למחרת בשעות אחר הצהריים הגיעו שוטרים כדי לפנות את המתנדבים. לדברי השוטרים הם הגיעו בעקבות תלונה שהוגשה על ידי היזם.
ב-17 ביוני השיגה המחלקה המשפטית של תנו לחיות לחיות צו מניעה זמני נגד ההריסה; כשהקבלן התייצב באתר עם עובדיו, הוא קיבל את הצו והתרחק מהמקום. עבודות ההצלה נמשכו כדי לחלץ את מי שעוד ניתן היה להציל, ולהרדים את הגוססים.

300 עטלפים פצועים הגיעו לבית החולים לחיות בר בספארי ברמת גן ולבית החולים הווטרינרי של הגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב, והרופאים ביצעו בהם ניתוחי חירום. מאות עטלפים פצועים קל יותר נקלטו בבית המחסה של עמותת ע.ט.ל.ף, ועטלפים שהתאוששו אחרי הניתוחים הועברו גם הם מבתי החולים למחסה בעמותה^[6]^[7].

ב-27 ביוני נסגר הסכם בין עורכי הדין של תנו לחיות לחיות, זואולוגים של החברה להגנת הטבע, פקחים של רשות הטבע והגנים, עמותת ע.ט.ל.ף ויזם הבניין. ב-28 לחודש לעת לילה פינו הפעילים את העטלפים שעדיין נשארו בבניין^[8].

שיקום וחזרה לטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגן הזואולוגי באוניברסיטת תל אביב הגיעו כמאה עטלפים פצועים, וטופלו על ידי הוטרינרים יוסי יובל ומאיה וינברג, שביצעו ניתוחי הצלה רבים. הגיעו גם גורים שאומצו על ידי נקבות מניקות במושבת הגן^[9].

מאות עטלפים הועברו למחסה של עמותת ע.ט.ל.ף, ומאות נוספים הגיעו אליה אחרי טיפול בבתי החולים הוטרינריים. חלק מהעטלפים מתו במחסה, הפצועים קל שהחלימו שוחררו. ב-4 ביולי נותרו במקלט של עמותת ע.ט.ל.ף 350 עטלפים מפצועי חדרה^[10]. חלק מהעטלפים הם נכים ויישארו כל חייהם ב"אגף הקבועים" שבמחסה.
ב-8 בספטמבר 2016, שלושה חודשים אחרי ההריסה, שוחררו מהמקלט אחרוני העטלפים שהיו כשירים לחזור לטבע^[11].