אסון ילדי אוסלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ילדי אוסלו
המטוס שהיה מעורב בתאונה
זנב המטוס, כפי שנמצא לאחר ההתרסקות
יצחק אלל, הניצול היחיד מהאסון בתצלום מ-1950. על אפו ניכרים עדיין סימני הפציעה משנה קודם לכן

אסון ילדי אוסלו היה תאונה אווירית שהתרחשה ב-20 בנובמבר 1949. מטוס שהטיס 28 ילדים יהודים מתוניס להבראה בנורווגיה לפני עלייתם לישראל התרסק ליד אוסלו. בהתרסקות נספו 27 ילדים, ארבעה אנשי צוות המטוס ושלוש המלוות של הקבוצה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה תקופה הייתה תוניסיה ארץ חסות של צרפת. יהודי המדינה מנו כמאה אלף איש ואשה, שרובם התגוררו בעיר הבירה תוניס ובסביבותיה. עם הקמת מדינת ישראל הגיעו לתוניס שליחים של עליית הנוער ובהסכמת השלטונות הצרפתיים נבחרו ילדים, ברובם ממשפחות עניות, לעלייה למדינת ישראל. הבחירה נעשתה בהסכמת ההורים. בשנת 1949 נחתם הסכם בין ארגון הג'וינט ומשרד הסעד הנורווגי לפיו יועמדו 200 מקומות במרכז הבראה לחולי שחפת שפונה, לרשותם של ילדים יהודים מצפון אפריקה. הילדים נשלחו למרכז ההבראה כדי לחזק אותם מבחינה בריאותית לפני הטסתם לישראל.

באפריל 1949 הגיע למחנה המחזור הראשון, כ-200 ילדים ממרוקו. מחזור שני המורכב מילדים מתוניסיה היה מיועד להגיע בעקבותיו.

התאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בנובמבר 1949 המריאו משדה התעופה ליד תוניס שני מטוסי DC-3 דקוטה של חברת אירו הולנד, בדרכם לאוסלו. מטוס אחד הגיע בשלום. המטוס השני נחת בבריסל לשם תיקון מכשיר הקשר ובשעה 12:56 המריא להמשך הטיסה לאוסלו. לקראת הנחיתה נתקל הטייס בערפל כבד. הוא הנמיך את המטוס בשטח הררי. ליד הורום (אנ'), כ-39 קילומטרים דרומית לאוסלו, פגעה אחת הכנפיים בעץ. המטוס המשיך עוד 60 מטר והתנגש בצלע הר. מעוצמת ההתנגשות בקרקע התהפך המטוס ורוב הנוסעים הועפו החוצה. מכלי הדלק נצתו וחלקו הקדמי של המטוס עלה באש.

בעת ההתרסקות ניתק זנב המטוס מהגוף והתלקח. בחלק אחורי זה נותר הילד בן ה-11 יצחק אלל, כשהוא חגור בחגורת הביטחון לכיסאו. הוא לא נפגע מהאש, שהמשיכה לבעור וכך הצילה אותו ממוות בקפיאה. בזנב המטוס נמצא גם ארגז תפוחים שממנו יכול היה אלל לאכול. מזג האוויר באזור ההתרסקות היה קר מאוד, אך האש שבערה בזנב המטוס, והוסיפה לבעור כמה ימים, הצילה את אלל מקפיאה. הוא ניזון מהתפוחים שמצא, וכך שרד שלושה ימים, עד שנמצא על ידי צוותי הצלה. אלל היה הניצול היחיד מן האסון, שבו נספו גם אחותו ושני אחיו.

גל של חמלה שטף את נורווגיה. באמצעי התקשורת דובר על הנס של יצחק אלל ומלך נורווגיה שסיפור זה נגע ללבו ביקש לאמצו לבן.

לאחר שבוע של זיהוי הגופות הוחלט להחזיר את הגופות לתוניס ולקבור אותן בארץ מוצאן ולא בישראל. ב-1 בדצמבר 1949 התקיימו טקסי הקבורה בתוניס בהשתתפות נציגי השלטון התוניסאי והצרפתי ביחד עם ראשי הקהילה היהודית והארגונים הציוניים בתוניס.

ב-23 בנובמבר 1949 נשא יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק נאום הספד בכנסת:

חברי הכנסת! אינני יכול לנעול את הישיבה בלי שאבקש מאת הבית להביע בקימה את צערה של הכנסת על האסון שקרה, על מות 27 ילדים. מתו ילדים עברים, מתו ילדים שעתידים היו להיות אזרחים במדינת ישראל. הכנסת, אם לישראל, מבכה יחד עם ההורים השכולים את הילדים האלה. אלה הם חבלי הדרך לגאולה. אין נחמה באבדן נפשות צעירות. הנחמה היחידה תהיה שארץ זו, מדינה זו, תכנס את שאר ילדי ישראל ותשמור אותם מפגעים. יהדות זו, שמקרבה עלו הילדים, יהדות זו עולה עכשיו אל הארץ ולה אנו מביעים את צערנו, בתוספת תקווה שילדי ישראל מגלות זו יישתלו כאן, יצמחו ויגדלו כאן וכאן תהיה גאולתם. נביע גם את צער הכנסת על מות מלווי הילדים. אנשי נורווגיה ואנשי העמים בסביבה גייסו המונים לחפש את הילדים. תודתנו הלבבית על הרגש האנושי הזה.

אנו יודעים להעריך מתוך חיבה והוקרה את יחסה ועזרתה של ממשלת נורווגיה להבראת הילדים שלנו העולים לארץ. בגילוי הנפש האציל הזה יש מן הנחמה על צערנו.

בעקבות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

יו"ר מפלגת העבודה בנורווגיה, הוקון לי (Haakon Lie}(אנ') יזם מבצע התרמת כספים להקמת מושב בישראל בשם "מושב נורווגיה". נורווגיה שלחה עצים וקורות להקמת צריפים, שיועדו למושב ינוב. המשלוח הראשון עלה באש בנמל בטורקיה, ולאחריו נשלח משלוח חלופי. מחמישים הצריפים שנתרמו נשאר אחד המשמש כ"בית ראשונים"[1].

יצחק אלל עלה לישראל ושינה את שמו ליצחק אל על.[2] הוא התיישב במושב ינוב והקים משפחה. אלל נפטר ב-14 בפברואר 1987 מסרטן, בגיל 48.[3][4]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • באזור ההתרסקות, בהורום, הוקמה אנדרטה בצורת מגן דוד.
  • במקום ההתרסקות הוקמה אנדרטה נוספת.[5]
  • במושב ינוב בו התיישבו יצחק אלל ומספר משפחות של הילדים שנספו, הוקמה אנדרטה לזכרם.[4]
  • בעיר נתיבות הוקמה אנדרטה לזכרם.
  • במרכז נתניה קיים גן על שם ילדי אוסלו וגם בו נמצאת אנדרטה.
  • ברחוב הרב פינטו בפתח תקווה נמצא "גן ילדי אוסלו" ובו עמוד הנצחה לנספים באסון.
  • בבית הכנסת "בית יוסף" של עולי תוניסיה שבשכונת מקור חיים בירושלים הותקן לוח זיכרון לזכר קורבנות האסון.[6]
  • בבאר שבע קיימת כיכר המנציחה את הנספים באירוע, הכיכר ממוקמת בשכונת רמות סמוך לבית הספר היסודי על שם הנשיא הרצוג.
  • בשנת 2010 החליטה ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים שהאסון יצוין בד' באייר, במסגרת טקס האזכרה הממלכתי לחללי ההעפלה והעלייה שנספו בדרכם לישראל.[7]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ילדי אוסלו, בעריכת חיים סעדון, חוברת הנצחה שהוצאה על ידי יד טבנקין, הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית ואיחוד יוצאי תוניסיה בישראל, לציון ארבעים שנה לאסון האווירי באוסלו, תל אביב, 1989

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]