אסון צור השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האנדרטה לזכר 28 חללי האסון הישראלים שנמצאת בשומרה סמוך למפקדת עוצבת ברעם

אסון צור השני התרחש ב-4 בנובמבר 1983, בעת שהיית צה"ל בלבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה. מכונית תופת שהתפוצצה ליד שער הכניסה למפקדת צה"ל ומשמר הגבול בצור גרמה ל-60 הרוגים, בהם 16 שוטרי מג"ב, 9 חיילי צה"ל, 3 אנשי שב"כ ו-31 עצורים לבנונים. אירוע זה התרחש כשנה לאחר אסון צור הראשון[1]. זה היה הפיגוע המשמעותי הראשון שביצע ארגון שיעי נגד כוחות צה"ל בלבנון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסת כוחות צה"ל ללבנון בתחילת מלחמת לבנון הראשונה, קיבלו אותם התושבים השיעיים לרוב באהדה, חיילי צה"ל אף נכחו בטקסי יום העשוראא בעיירה נבטיה באוקטובר 1982[2]. מאחר שמטרת צה"ל המוצהרת הייתה להילחם בארגונים הפלסטיניים שהשתלטו על דרום לבנון, ושניהלו קרבות נגד המליציות השיעיות בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון[3]. מדינת ישראל כרתה ברית עם הגורם השלישי באזור, המליציות הנוצריות והזניחה את הקשרים עם השיעיים[4]. לואקום שנוצר נכנסה איראן בסוף 1979, כמה חודשים לאחר המהפכה האיראנית, שהגיעו לראשונה לאזור מתנדבים איראניים[5]. באפריל 1980 פתחה איראן גם קונסוליה בנבטיה[6]. באזור בעלבכ שבבקעת הלבנון, בו אוכלוסיה שיעית גדולה, החלו משמרות המהפכה האיראניים לארגן מיליציה חדשה במקום הארגון השיעי אמל שבהדרגה הפסיקו לתמוך בו. מטרתם הייתה לחזק את מעמדם של השיעיים בלבנון, שלמרות שהיו העדה הגדולה ביותר לא הייתה להם השפעה פוליטית והיישובים שלהם לא זכו לפיתוח או תמיכה ממשלתית[7], אך בעיקר להפיץ את המהפכה האיסלאמית במזרח התיכון[8].

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית התופת, שהכילה 500 ק"ג חומר נפץ, פרצה בנסיעה מהירה אל חצר המפקדה בשש בבוקר. למרות יריות השומרים הצליח הנהג המתאבד להגיע אל מגרש החניה ולהפעיל את המטען. בפיצוץ קרס הבניין בו שכנה מפקדת השב"כ ומפקדת משמר הגבול שלידה. רוב החיילים שהיו במתחם ישנו באוהלים וכך ניצלו. "ארגון הג'יהאד האיסלמי", אחד מהשמות של המיליציה השיעית (שאחר כך תהפוך לחזבאללה), קיבל עליו את האחריות לפיגוע.

מתחקיר שנערך לאחר האסון עלה כי המחבל המתאבד הגיע במכונית התופת מהעיירה בעלבכ שבבקעת הלבנון.

יחידת החילוץ של צה"ל עמלה בחילוץ קשה ומסובך לאתר ניצולים בבניין. האסון הניב מסקנות ולקחים המלווים את ישראל עד היום, בשני תחומים:

  1. הוכר הצורך בצה"ל בהקמתה של יחידה מיומנת וייעודית לפעולות חילוץ והצלה, דבר שהביא להקמת יחידת החילוץ וההצלה הארצית.
  2. האסון סיפק הזדמנות למחקר רפואי בתחום הטיפול בתסמונת מעיכה, האופיינית לקורבנות של התמוטטות בניינים. מחקר זה איפשר לשפר את סיכויי הישרדותם של מי שנלכדים בבניינים שהתמוטטו, בין באסונות טבע ובין בנסיבות אחרות.

בעקבות האסון הוקמה ועדת חקירה בראשון אמנון רשף לחקירת נסיבות האסון[9][10], שהגישה את מסקנותיה הראשוניות ב-16 בנובמבר 1983[11][12].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]