אסון צור השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זירת האסון לאחר הפיגוע בבית הממשל והשב"כ בצור- פינוי נפגעים והריסות.
קצין עורך רישום נפגעים ליד חורבות בית הממשל בצור.
מפקד פיקוד צפון אלוף אמיר דרורי, בזירת האסון.

אסון צור השני התרחש ב-4 בנובמבר 1983, בעת שהיית צה"ל בלבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה. מכונית תופת שהתפוצצה ליד שער הכניסה למפקדת צה"ל ומשמר הגבול בצור גרמה ל-59 הרוגים, בהם 16 שוטרי מג"ב, 9 חיילי צה"ל, 3 אנשי שב"כ ו-31 עצורים לבנונים. אירוע זה התרחש כשנה לאחר אסון צור הראשון[1]. זה היה הפיגוע המשמעותי הראשון שביצע ארגון שיעי נגד כוחות צה"ל בלבנון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם כניסת כוחות צה"ל ללבנון בתחילת מלחמת לבנון הראשונה, קיבלו אותם התושבים השיעיים לרוב באהדה, חיילי צה"ל אף נכחו בטקסי יום העשוראא בעיירה נבטיה באוקטובר 1982[2]. מאחר שמטרת צה"ל המוצהרת הייתה להילחם בארגונים הפלסטיניים שהשתלטו על דרום לבנון, ושניהלו קרבות נגד המליציות השיעיות בתקופת מלחמת האזרחים בלבנון[3]. מדינת ישראל כרתה ברית עם הגורם השלישי באזור, המליציות הנוצריות והזניחה את הקשרים עם השיעיים[4]. לוואקום שנוצר נכנסה איראן בסוף 1979, כמה חודשים לאחר המהפכה האיראנית, שהגיעו לראשונה לאזור מתנדבים איראניים[5]. באפריל 1980 פתחה איראן גם קונסוליה בנבטיה[6]. באזור בעלבכ שבבקעת הלבנון, בו אוכלוסייה שיעית גדולה, החלו משמרות המהפכה האיראניים לארגן מיליציה חדשה במקום הארגון השיעי אמל שבהדרגה הפסיקו לתמוך בו. מטרתם הייתה לחזק את מעמדם של השיעיים בלבנון, שאף על פי שהיו העדה הגדולה ביותר לא הייתה להם השפעה פוליטית והיישובים שלהם לא זכו לפיתוח או תמיכה ממשלתית[7], אך בעיקר להפיץ את המהפכה האיסלאמית במזרח התיכון[8].

הפיגוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית התופת, שהכילה 500 ק"ג חומר נפץ, פרצה בנסיעה מהירה אל חצר המפקדה בשש בבוקר. למרות יריות השומרים הצליח הנהג המתאבד להגיע אל מגרש החניה ולהפעיל את המטען. בפיצוץ קרס הבניין בו שכנה מפקדת השב"כ ומפקדת משמר הגבול שלידה. רוב החיילים שהיו במתחם ישנו באוהלים וכך ניצלו. "ארגון הג'יהאד האיסלמי", אחד מהשמות של המיליציה השיעית (שאחר כך תהפוך לחזבאללה), קיבל עליו את האחריות לפיגוע.

מתחקיר שנערך לאחר האסון עלה כי המחבל המתאבד הגיע במכונית התופת מהעיירה בעלבכ שבבקעת הלבנון.

יחידת החילוץ של צה"ל עמלה בחילוץ קשה ומסובך לאתר ניצולים בבניין. האסון הניב מסקנות ולקחים המלווים את ישראל עד היום, בשני תחומים:

  1. הוכר הצורך בצה"ל בהקמתה של יחידה מיומנת וייעודית לפעולות חילוץ והצלה, דבר שהביא להקמת יחידת החילוץ וההצלה הארצית.
  2. האסון סיפק הזדמנות למחקר רפואי בתחום הטיפול בתסמונת מעיכה, האופיינית לקורבנות של התמוטטות בניינים. מחקר זה איפשר לשפר את סיכויי הישרדותם של מי שנלכדים בבניינים שהתמוטטו, בין באסונות טבע ובין בנסיבות אחרות.

בעקבות האסון הוקמה ועדת חקירה בראשות אמנון רשף לחקירת נסיבות האסון[9][10], שהגישה את מסקנותיה הראשוניות ב-16 בנובמבר 1983[11][12].

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס אזכרה ממלכתי לציון האסונות בצור נערך לראשונה בהר הרצל בירושלים בשנת 2017, 35 שנים לאחר האסון הראשון. הטקס אורגן ביוזמת ילדיהם של הרוגי ונפגעי האסון, והשתתפו בו שרים בממשלה ובכירים בצה"ל ובמשמר הגבול.[13]

בשנת 2021, מועצת העיר טבריה החליטה על הקמת אנדרטה ומצפור לזכר חללי האסונות.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסון צור השני בוויקישיתוף
האנדרטה לזכר 28 חללי האסון הישראלים שנמצאת בשומרה סמוך למפקדת עוצבת ברעם. מומלץ להגדיל את התמונה לשם קריאת הכיתוב על האנדרטה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טלי זלינגר, ישונו סדרי הבטחון בעקבות האסון, דבר, 6 בנובמבר 1983
  2. ^ מאות פצעו לעצמם את הראשים בחגיגה בנבטיה, מעריב, 28 באוקטובר 1982
  3. ^ שמעון וייס, הרוגים ופצועים בקרבות בין המחבלים והשיעים בדרום־לבנון, דבר, 25 במאי 1980
  4. ^ אתר למנויים בלבד יצחק ביילי, המחדל האמיתי בעניין רון ארד, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2016
  5. ^ איראנים בנבטייה, דבר, 20 בדצמבר 1979
  6. ^ צעיר שיעי נרצח בידי מחבלים מצפון לנקודה, דבר, 27 באפריל 1980
  7. ^ אריה דיין, הרוב המקופח, כותרת ראשית, 4 במאי 1983 - ריאיון על מצב העדה השיעית בלבנון עם יצחק ביילי, ששימש כקצין קישור עם תנועת אמל ויועץ לענייני שיעים במשרד הביטחון ב-1983
  8. ^ יעקב צור, הטרור השיעי בלבנון מחייב יוזמות חדשות, דבר, 30 בנובמבר 1983
  9. ^ ישונו סדרי הבטחון בעקבות האסון, דבר, 6 בנובמבר 1983
  10. ^ כך פעלה ועדת החקירה, דבר, 19 בדצמבר 1983
  11. ^ לא הוצב נגמש בכניסה למחנה בצור; העקלתון לא מילא ייעודו, דבר, 16 בנובמבר 1983
  12. ^ חגי אשד, צה"ל לא היה מודע לכל לקחי הפיגועים בביירות, דבר, 17 בנובמבר 1983
  13. ^ עדי רוזנברג, טקס ראשון, 35 שנה לאסון צור: "כל הבניין קרס עליי", באתר ynet, 16 בנובמבר 2017
    רויטל עמירן, ‏35 שנה לאסונות צור: "גופות נתלו על חוטי החשמל כמו כביסה", באתר מעריב אונליין, 16 בנובמבר 2017
  14. ^ איתי אילנאי, רונן ברגמן, בעקבות תחקיר "7 ימים": אנדרטה ראשונה בארץ לחללי אסון צור, באתר ynet, 14 באפריל 2021