אסטבן ויגו
 | ||||
| אסטבן, 2011 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
17 בינואר 1955 (בן 69) ולס-מאלגה שבספרד | |||
| שם מלא | אסטבן ויגו בניטס | |||
| גובה | 1.78 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
אסטבן ויגו בניטס (בספרדית: Esteban Vigo Benítez; נולד ב-17 בינואר 1955 בוולס-מאלגה שבספרד) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל ספרדי שנודע בשמו הפרטי, אסטבן. כשחקן, שיחק אסטבן כקשר והוא בילה את רוב הקריירה שלו בקבוצות מאלגה וברצלונה, ובנוסף הוא ערך 3 הופעות במדי נבחרת ספרד. כמאמן, עזר לחרס, בפעם הראשונה בהיסטוריה שלה, וכן להרקולס להעפיל לליגה הראשונה בספרד.
קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ששיחק במחלקות הנוער של הקבוצות הקטנות סנטה מריה וולניו, הצטרף אסטבן למאלגה ב-1973 והוא החל לשחק בקבוצת המילואים של המועדון, אתלטיקו מלגווניו. בעונת 1974/1975 הושאל למרביה שמהליגה השלישית. לאחר מכן שב למאלגה, ששיחקה אז בליגה השנייה והפך לשחקן קבוע בהרכבה. עם 6 שערים ב-33 משחקים בעונת 1975/1976, עזר אסטבן למאלגה לעלות לליגה הראשונה מהמקום ה-3 בליגה. בעונה הבאה שיחקה לראשונה בליגה הבכירה בספרד, ואת שער הבכורה בליגה כבש ב-6 בפברואר 1977, בהפסד 2-1 לברצלונה. אסטבן לא הצליח לעזור למאלגה להימנע מירידה חזרה לליגה השנייה, לאחר שסיימה את העונה במקום ה-18.
בקיץ 1977 עזב אסטבן את מאלגה והצטרף לברצלונה, מהקבוצות הבכירות בכדורגל בספרד. בברצלונה היה לרוב שחקן מחליף, אך בכל זאת מילא תפקיד חשוב בתקופות מסוימות. בעונתו הראשונה בקבוצה ערך 13 הופעות בליגה, ואת שער הבכורה במדיה כבש בניצחון 5-1 על אלצ'ה ב-23 באפריל 1978. בעונה זו זכה בתואר ראשון עם ברצלונה, בגביע הספרדי, הודות לניצחון 3-1 על לאס פאלמס בגמר, בו פתח אסטבן בהרכב. בעונה הבאה היה שותף עם ברצלונה לזכייה בגביע מחזיקות הגביע. במשחק הראשון של רבע גמר הטורניר, מול איפסוויץ' טאון, כבש את השער היחיד לזכות ברצלונה, שהפסידה 2-1, והודות לניצחון 1-0 בגומלין היא עלתה לחצי הגמר. אסטבן לא שותף במשחק הגמר בו ניצחה ברצלונה את פורטונה דיסלדורף.
לאחר שבעונת 1979/1980 הבקיע שער בודד ב-14 הופעות בליגה, השתפר מעמדו בעונת 1980/1981, והוא הופיע ב-23 משחקי ליגה, בהם כבש פעמיים, עוזר לברצלונה להגיע למקום ה-5 בלבד בליגה. בסוף עונה זו זכה אסטבן עם ברצלונה בגביע בפעם השנייה, ובמשחק הגמר בו ניצחה ברצלונה את ספורטינג חיחון בתוצאה 3-1, כבש את השער השלישי לזכות קבוצתו.[1] בעונת 1981/1982 לא הצליח לכבוש ב-18 הופעות בליגה והוא אף הורחק בכרטיס אדום במשחק מול ראסינג סנטנדר ב-17 באוקטובר 1981. למרות זאת, היה שותף פעם נוספת לזכייה בגביע המחזיקות, והוא פתח במשחק הגמר מול סטנדרד לייז', בו ניצחה ברצלונה 2-1. בעונת 1982/1983 שיחק אף פחות מבעונה הקודמת, אך הספיק להבקיע שער אחד וחשוב, בקלאסיקו בו ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד 2-0 ב-27 באוקטובר 1982. אסטבן פתח בגמר הגביע נגד אותה ריאל מדריד ב-4 ביוני 1983 והוא עזר לברצלונה לזכות בתואר עם ניצחון 2-1. כמו כן היה זכה עם ברצלונה בגביע הליגה בהמשך החודש, כשהוא שותף בכל המשחקים בטורניר, בעיקר כמחליף.
בעונת 1983/1984 זכה אסטבן עם ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר שפתח בשני המשחקים מול אתלטיק בילבאו. אסטבן פתח ב-9 משחקי ליגה, נכנס כמחליף ב-10 נוספים והבקיע שני שערים. בעונת 1984/1985, עם טרי ונבלס כמאמן, הפך לתקופה לשחקן הרכב והוא זכה עם הקבוצה באליפות ראשונה מזה 11 שנים. לזכייה זו תרם 4 שערים ב-19 הופעות, כשאחד מהשערים היה בניצחון 3-2 על ריאל מדריד בקלאסיקו שנערך ב-30 בדצמבר 1984. לאחר שבמחציתה הראשונה של עונת 1985/1986 מיעט לשחק, הפך אסטבן פעם נוספת לשחקן הרכב. ב-1 במרץ 1986 כבש צמד לראשונה בקריירה שלו, בניצחון 4-0 על ריאל ואיאדוליד, והוא סיים את העונה עם 4 שערי ליגה עונה שנייה ברציפות. אף על פי שפתח במשחקי רבע וחצי גמר גביע אירופה, בהם הצליחה ברצלונה לגבור על יובנטוס וגטבורג בהתאמה, אסטבן לא שותף במשחק הגמר מול סטיאווה בוקרשט, שניצחה את ברצלונה בדו-קרב בעיטות עונשין. בסוף העונה זכה עם ברצלונה בגביע הליגה, לאחר שפתח בכל משחקי הטורניר והבקיע 3 שערים במהלכו, כולל אחד מול ריאל מדריד.
בעונת 1986/1987 דעך מעמדו של אסטבן, שפתח ב-9 משחקי ליגה בלבד. הוא הבקיע 2 שערים במהלך העונה, הראשון היה השער היחיד של ברצלונה בשני המשחקים מול פלאמורטרי ולורה בגביע אופ"א, שהביא לכך שהיא העפילה לשלב הבא, והשני בניצחון 2-0 על ריאל בטיס בליגה. בסוף העונה עזב את ברצלונה ושב למאלגה, שהייתה בליגה השנייה באותן שנים. אסטבן עזר למאלגה לשוב לליגה הראשונה מהמקום הראשון, עם 11 שערים ב-28 הופעות. בעונת 1988/1989 נשארה מאלגה בליגה הראשונה בקושי רב, לאחר שסיימה במקום ה-16, ואסטבן הבקיע 4 שערים ב-32 משחקים. בעונה הבאה, בה שיחק ב-26 משחקים והבקיע שער אחד, ירדה מאלגה פעם נוספת לליגה השנייה, לאחר שהפסידה לאספניול בפלייאוף על המקום בליגה הראשונה. אסטבן נשאר במאלגה בעונת 1990/1991 והוא עזר לה לסיים במקום ה-4, שהוביל אותה פעם נוספת לפלייאוף להעפלה לליגה הראשונה. במשחק הראשון מול קדיס כבש אסטבן את השער היחיד במשחק, שהסתיים בניצחון 1-0 לזכות מאלגה, אך בגומלין, לאחר ניצחון 1-0 לקדיס, הוכרע המשחק בדו-קרב בעיטות עונשין בו הפסידה מאלגה 5-4. אסטבן פרש ממשחק לאחר הפסד זה, בגיל 36.
אסטבן ייצג את מדינתו באולימפיאדת מונטריאול בקיץ 1976. הוא פתח בשני הפסדיה של נבחרתו בשלב הבתים, בגללם הודחה כבר אז. את הופעת הבכורה במדי נבחרת ספרד ערך במשחק ידידות מול אוסטריה בלבד במדי הנבחרת - שניהם בהמשך השנה, במשחקי ידידות נגד לוקסמבורג ופולין. הוא לא זומן לסגל הנבחרת למונדיאל 1982 שנערך על אדמת ספרד.
קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו ממשחק, פנה אסטבן לקריירת אימון. תפקידו הראשון היה כמאמן זמני באלמריה, שהייתה אז בליגה השנייה, לשלושה משחקים בחודש מאי 1996. הוא עזר לאלמריה להישאר בליגה השנייה עם שתי תוצאות תיקו, ששמרו עליה מעל לקו האדום.[2] בין 2001 ל-2003 אימן את ברצלונה ג', קבוצת המילואים השנייה של ברצלונה, ששיחקה באותן שנים בליגה הרביעית. תחתיו הגיעה הקבוצה למקום ה-5 בעונת 2001/2002 ולמקום ה-6 בעונת 2002/2003.[3]
באמצע עונת 2003/2004 החל לאמן את חרס שמהליגה השנייה. תחתיו עלתה הקבוצה מהמקום ה-20 למקום ה-9 במהלך העונה, אך הוא פוטר עוד לפני סוף העונה, מכיוון שתמך בשחקנים, שמחאו לנשיאות המועדון על כך שלא שולמו משכורתיהם.[4] בפתח עונת 2004/2005 מונה לתפקיד מאמנה של קורדובה, גם היא מהליגה השנייה, והוא פוטר כעבור 7 מחזורים, בהם הפסידה הקבוצה 6 פעמים. בהמשך עבד כעוזר מאמן ברומניה, ובפגרת החורף של עונת 2005/2006 התמנה למאמנה של דינמו בוקרשט, אך הוא סיים את תפקידו עוד לפני שתמה הפגרה. באמצע עונת 2006/2007 אימן את ליידה ששיחקה בליגה השלישית, אך הוא פוטר לאחר 10 משחקים בלבד, בהם ניצחה הקבוצה 3 פעמים בלבד. בארבעת תפקידי אימון אלה ליווה אותו אורבנו אורטגה כעוזר מאמן.
בפברואר 2008 שב לקדנציה שנייה בחרס, שהייתה במקום ה-21 ולפני האחרון בליגה השנייה. למרות 3 הפסדים בתחילת דרכו, הצליח אסטבן להדריך את הקבוצה במעלה הטבלה, והיא סיימה את העונה במקום ה-15, הודות לכך שצברה 30 נקודות ב-18 המשחקים תחת אסטבן. העונה הבאה, עונת 2008/2009, הייתה מוצלחת הרבה יותר עבור חרס, שזכתה באליפות הליגה השנייה עם 82 נקודות, הכמות השנייה הכי גבוהה בהיסטוריית הליגה השנייה עד אותה עונה, והיא העפילה לראשונה ב-62 שנות קיומה לליגה הראשונה.[5]
למרות חיבת האוהדים של חרס, עזב אסטבן את הקבוצה, וב-30 ביוני 2009 חתם על חוזה ל-3 שנים בהרקולס, קבוצה נוספת מהליגה השנייה. גם בהרקולס זכה אסטבן להצלחה, היא הובילה לפרקים את הליגה, והיא העפילה לליגה הראשונה בסוף עונת 2009/2010, כששני ניצחונות במחזורים האחרונים מעלים אותה מהמקום ה-4 לשני. בכך הפך אסטבן למאמן הראשון שעולה עם שתי קבוצות שונות מהליגה השנייה לראשונה בשתי עונות רצופות.[6] תחילת עונת 2010/2011 הייתה מוצלחת עבור הרקולס, והיא אף ניצחה את ברצלונה בקאמפ נואו בתוצאה 2-0. באמצע העונה התייצבה הקבוצה במרכז טבלת הליגה, אך בהמשך הידרדרה עד למקום האחרון, כשהיא לא מצליחה אף לכבוש במשחק חוץ במשך יותר מאלף דקות רצופות, ואסטבן פוטר בעקבות תבוסת 4-0 לאוססונה בבית ב-20 במרץ 2011.
בקיץ 2011 פנתה חרס פעם נוספת לאסטבן בהצעה להעסיקו כמאמן, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה. באפריל 2012 התמנה למאמנה של אלמריה פעם נוספת, במטרה לבלום את הידרדרות הקבוצה, שהייתה במקום ה-3 והגיעה למקום ה-7, ולהשיבה לליגה הראשונה. אולם הקבוצה נותרה במקום ה-7, במרחק נקודה בלבד מהמקום ה-6 המוביל לפלייאוף העפלה לליגה הראשונה, ודרכו של אסטבן באלמריה תמה.[7] בפתח עונת 2012/2013 שב אסטבן לקדנציה שלישית בחרס. קדנציה זו הייתה שונה לחלוטין משתי קודמותיה, וחרס הציגה יכולת דלה מאוד. אסטבן פוטר בפברואר 2013 לאחר 6 הפסדים רצופים ואף ניצחון מזה 14 משחקים, כשהקבוצה במקום האחרון. בסוף העונה ירדה חרס לליגה השלישית.
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות ספרד (1): 1984/1985
- הגביע הספרדי (3): 1977/1978, 1980/1981, 1982/1983
- גביע מחזיקות הגביע (2): 1978/1979, 1981/1982
- גביע הליגה הספרדית (2): 1982/1983, 1985/1986
- הסופר קאפ הספרדי (1): 1983
מאלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות הליגה השנייה (1): 1987/1988
כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
חרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אליפות הליגה השנייה (1): 2008/2009
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ El Barcelona ganó una bonita final de Copa, אל פאיס, 19.6.1981
- ^ אלמריה, עונת 1995/1996, באתר BDFutbol
- ^ Los azulgrana inician el lunes la pretemporada, מונדו דפורטיבו, 27.7.2002, עמ' 33
- ^ Silgado destituye a Esteban con el equipo salvado, מונדו דפורטיבו, 8.6.2004, עמ' 24
- ^ Esteban obra el milagro de Primera, אס, 14.6.2009
- ^ Esteban Vigo logra su segundo ascenso consecutivo, מארקה, 19.6.2010
- ^ El Almería se queda en la orilla del playoff, Yahoo! Deportes España, 3.6.2012
| נבחרת ספרד – אולימפיאדת מונטריאול 1976 | ||
|---|---|---|
|
1 ארקונדה • 2 סן חוסה • 3 קאמוס • 4 סנחוסה • 5 פולידו • 6 סאנצ'ס • 7 חואניטו • 8 סאורה • 9 אידיגוראס • 10 ויטוריה • 11 אסטבן • 12 קונדי • 13 מנסאנדו • 14 אולמו • 15 ברמחו • 16 מיר • 17 חואני • מאמן: קובאלה |
| |