אסטודיאנטס לה פלאטה

**אסטודיאנטס לה פלאטה**
**Club Estudiantes de La Plata**
מידע כללי
שם מלא	קלוב אסטודיאנטס דה לה פלאטה
כינוי	Los Pincharratas, El León
תאריך ייסוד	4 באוגוסט 1905
אצטדיון	אצטדיון סיודד דה לה פלאטה,; לה פלאטה ; (תכולה: 53,000)
נשיא	מרטין גורוסטגי
יו"ר	חואן סבסטיאן ורון
מאמן	פבלו קואטרוצ'י (זמני)
ליגה	ליגת העל הארגנטינאית
	האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

קלוב אסטודיאנטס דה לה פלאטה (בספרדית: Club Estudiantes de La Plata) הוא מועדון ספורט מהעיר לה פלאטה שבארגנטינה, הידוע בעיקר בשל קבוצת הכדורגל שלו. לזכות המועדון 6 אליפויות, 2 גביעים לאומיים ו-6 גביעים בינלאומיים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה נוסדה ב-4 באוגוסט 1905 על ידי קבוצת סטודנטים שהתאכזבו מהעדפתו של מועדון הספורט חימנסיה לה פלאטה למשחקים בתוך אולמות במקום בשדה. הקבוצה בחרה תלבושת הדומה לזו שלבשה קבוצת אלומני - מהבכירות בכדורגל הארגנטינאי באותן שנים - חולצה לבנה עם פסים אדומים אנכיים, מכנסיים שחורים וגרביים שחורות. עם הזמן נוצרה יריבות בין שני המועדונים, ומשחק הדרבי ביניהם מכונה "אל קלאסיקו פלאטנסה". המשחק הרשמי הראשון בין הקבוצות נערך ב-27 באוגוסט 1916, במסגרת ליגת העל.

הקבוצה זכתה באליפות ב-1913 בתקופה בה הליגה הארגנטינאית עדיין נחשבה לחובבנית. עם הקמת הליגה המקצוענית נודעה אסטודיאנטס בשחקני ההתקפה שלה שזכו לכינוי הפרופסורים וכללו את השחקנים מיגל אנחל לאורי, אלחנדרו סקופלי, אלברטו סוסאיה, מנואל פריירה ואנריקה גואיטה. חוליית התקפה זו נחשבת בעיני רבים לאחת המבריקות בהיסטורית הכדורגל הארגנטינאי^[^{דרוש מקור]}. שניים מאותם שחקנים, גואיטה וסקופלי, זכו עם נבחרת איטליה בגביע העולם לשנת 1934. סוסאיה היה לשחקן הראשון שכבש בליגה ובנוסף, סיים את העונה כמלך השערים.

ב-1953 נשרה הקבוצה לליגה השנייה אך שבה לליגה הראשונה עונה לאחר מכן.

בשנות ה-60 הציגה הקבוצה סגל שחקנים צעיר שהורכב משחקנים מתחת לגיל 19 וכונו הרוצחים הצעירים. יחד עם מספר שחקני רכש, הצליחו הצעירים של אסטודיאנטס לזכות באליפות ראשונה בטורניר המטרופולין בשנת 1967. בכך הייתה אסטודיאנטס לקבוצה הראשונה מחוץ לחמש הגדולות (ריבר פלייט, בוקה ג'וניורס, סן לורנסו, אינדפנדיינטה וראסינג קלוב) שזוכה באליפות. הקבוצה המשיכה בהצלחותיה וזכתה 3 פעמים בגביע הליברטדורס בשנים 1968, 1969 ו-1970. הקבוצה גם התמודדה 3 פעמים בגמר הגביע הביניבשתי - ב-1968 גברה על מנצ'סטר יונייטד, ב-1969 הפסידה למילאן וב-1970 הפסידה לפיינורד. הקבוצה גם זכתה ב-1969 בגביע האינטראמריקנה.

משחק הגמר של הגביע הביניבשתי מול מילאן התאפיין במשחק נוקשה מצידם של שחקני אסטודיאנטס. בתגובה להפסד, נאסרו שחקני הקבוצה בהוראת נשיא ארגנטינה דאז, הדיקטטור חואן קרלוס אונגאנייה. בין היתר הושעה השוער פולטי לכל החיים ואף נכלא יחד עם חבריו לקבוצה סוארז ומאדרו. סגנון משחקה של הקבוצה זכה באותם ימים לכינוי אנטי-פוטבול.^[1] בסגל הקבוצה הופיעו גם שני רופאים - קרלוס בילארדו וראול מאדרו. כוכב הקבוצה באותם ימים היה חואן רמון ורון, אביו של חואן סבסטיאן ורון, כוכבה היום.

בשנות ה-70 פרש בילארדו ממשחק והחל לאמן. הוא הוביל את אסטודיאנטס לאליפות המטרופוליטנו בשנת 1982. שנה לאחר מכן הוביל מחליפו אדוארדו לוחאן מאנרה את הקבוצה לאליפות שנייה (טורניר הנסיונל לשנת 1983). בילארדו מונה כמאמנה של נבחרת ארגנטינה והוליך אותה לזכייה במונדיאל 1986 ולסגנות במונדיאל 1990 כשמאדרו משמש כרופא הנבחרת. בגמר 1986 כבש חוסה לואיס בראון, ששימש כקפטן אסטודיאנטס במהלך האליפות ב-1982, את השער הראשון של ארגנטינה.

ב-1994 ירדה הקבוצה פעם נוספת ליגה וחזרה לליגה הראשונה שנה לאחר מכן. בשנים שלאחר החזרה לליגה החלו לככב בקבוצה שחקנים כמו חואן סבסטיאן ורון, מרטין פלרמו, לוסיאנו גאלטי, ארנסטו פאריאס ומריאנו פאבונה.

ב-18 במאי 2006 מונה דייגו סימאונה, מגדולי שחקני ארגנטינה בכל הזמנים, כמאמנה של הקבוצה. סימאונה ביסס את הקבוצה סביב ורון שחזר מאירופה לקבוצה והנחיל את אופיו הווינרי לשחקנים, כך שתחת הדרכתו השיגה הקבוצה ניצחונות רבים שהוכרעו בדקות האחרונות של המשחק. ב-15 באוקטובר 2006, במסגרת אפרטורה 2006, השיגה הקבוצה את אחד מניצחונותיה הגדולים כשהביסה בדרבי את חימנסיה 0:7, הקבוצה ניצחה במהלך הטורניר 10 משחקים רצופים וסיימה את הליגה במקום הראשון יחד עם בוקה ג'וניורס. שתי הקבוצות התמודדו במשחק אליפות ב-13 בדצמבר ואסטודיאנטס ניצחה 1:2 לאחר שחזרה מפיגור. בסגל שזכה באליפות כיכבו בין היתר השוער מריאנו אנדוחאר, הקשר חוסה סוסה, החלוץ מריאנו פאבונה וחואן סבסטיאן ורון.

אחרי טורניר האפרטורה לשנת 2007 התפטר סימאונה מתפקידו לטובת אימון ריבר פלייט ובמקומו מונה רוברטו סנסיני, מגדולי שחקני ההגנה של ארגנטינה בשנות ה-90. בשנת 2009, תחת המאמן אלחנדרו סאבלה וכשבסגל שלה חואן סבסטיאן ורון ואנסו פרס, זכתה אסטודיאנטס בגביע ליברטדורס הרביעי שלה. במשחקי הגמר היא גברה על קרוזיירו הברזילאית (0-0 בארגנטינה ו-2-1 בברזיל, משערים של גסטון פרננדס ומאורו בוסלי - מלך השערים בטורניר). באליפות העולם לקבוצות שנערכה באבו דאבי הגיעה הקבוצה לגמר, שם הפסידה בהארכה לברצלונה בתוצאה 2-1. בשנת 2010 זכתה הקבוצה בטורניר האפרטורה, כשלסגל זוכי הליברטדורס מצטרפים מרקוס רוחו וגבריאל מרקאדו.

ביוני 2017 הודחה ממפעל הגביע על ידי פסיפיקו מהליגה הרביעית מה שהוביל לפיטוריו של המאמן נלסון ויוואס.

אצטדיון הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה שיחקה באצטדיון חורחה לואיס הירשי שנחנך ב-25 בדצמבר 1907. האצטדיון נקרא על שמו של יושב ראש הקבוצה בשנים 1927-1932. האצטדיון ידוע בכינויו "1 אי 57" (1 פינת 57) וזאת בשל מיקומו בין הרחובות 55 ו-57 לאורך השדרה הראשונה בעיר.

ב-1937 הותקנה מערכת תאורה באצטדיון, וכך הייתה אסטודיאנטס לאחת הקבוצות הראשונות ששיחקו בשעות החשכה.

תכולת האצטדיון היא 23,000 מקומות בלבד ולכן הקבוצה מקיימת את משחקיה הבינלאומיים באצטדיונה של בוקה ג'וניורס.

בספטמבר 2005 נסגר האצטדיון בשל תקנות בטיחות שאסרו הכנסת קהל ליציעי עץ, ובנוסף, ראש עיריית לה פלאטה ביקש להצדיק את בניית האצטדיון העירוני, אצטדיון סיודד דה לה פלאטה, וניסה לאכוף על שתי הקבוצות בעיר לשחק באצטדיון החדש שבנה. באוגוסט 2006 הציגה הקבוצה תוכניות לבניית אצטדיון חדש כשחואן ורון, שחקן הקבוצה, מבטיח לתרום סכום נכבד שיכסה חלק ממימון הבנייה. ביולי 2007 נהרס האצטדיון ובניית האצטדיון נתקלה בהתנגדות מצד ארגונים שונים, ביניהם ארגוני איכות הסביבה. מכירתם של כוכבי הקבוצה מריאנו פאבונה וחוסה סוסה תסייע במימון הבנייה ביחד עם תרומותיו של ורון. עד לחנוכתו של האצטדיון הביתי הקבוצה מארחת באצטדיון העירוני.