אסטורה מאייר
ד"ר אסטורה מאייר (באיטלקית: Astorre Mayer; 12 במרץ 1906[1] – 23 באוגוסט 1977[2]) היה מהנדס, תעשיין ונדבן יהודי-איטלקי שכיהן כקונסול כבוד של מדינת ישראל במילאנו בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. במשרדיו במרכז העיר היו משרדי הקונסוליה הישראלית שבמילאנו[3].
פעילות תעשייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לסאלי מאייר, פעיל ציוני איטלקי ולמטילדה ויטה, בתו של אסטורה ויטה שהיה תעשיין בולט בצפון איטליה.[1] למד הנדסת מכונות במילאנו והשתלב בעבודה בחברת תעשיית הנייר המשפחתית בקאירטה (אנ') שבין מילאנו ווארזה שנקראה ויטה-מאייר (איט'). ב-1953, לאחר מות אביו, עבר לנהל את החברה ששגשגה בשנות ה-50 וה-60, פעלה בשישה אתרים,[2] והעסיקה כ-2,500 עובדים.[4] ב-1966 הוענק לו על ידי נשיא איטליה עיטור "אביר מסדר העבודה" (אנ').[2] בשנות ה-70 נקלעה החברה באיטליה לקשיים וב-1977, בסמוך לפטירתו של מאייר, הגיעה לפשיטת רגל ומפעליה נסגרו.[4]
פעילות יהודית וציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1950 מונה מאייר לקונסול כבוד של ישראל בצפון איטליה.[5] הוא פעל רבות למען ענייני ישראל באיטליה; גם בצורה גלויה, בתמיכה במשלחת ארכאולוגית איטלקית לחפירות בקיסריה (בראשות אנטוניו פרובה (איט')[6]), ובהקמת אגודת ידידי האוניברסיטה העברית,[5] וגם ביצירת קשרים עם האישים המשפיעים ביותר באיטליה. סרג'יו יצחק מינרבי טען כי מאייר קשר קשרים עם הקרדינל של ונציה, ג'וזפה רונקלי, בטרם זה הפך לאפיפיור יוחנן ה-23 וקשרי ידידות עם הקרדינל ג'ובאני מונטיני, שהפך ב-1963 לאפיפיור פאולוס השישי.[5]
בשנת 1953 יזם מאייר את הקמת מפעלי נייר חדרה והיה שותף בחברה. הוא נמנה עם המייסדים של החברה לישראל אשר הוקמה בשנת 1968, בעקבות הוועידה הכלכלית הראשונה שהתקיימה בירושלים. יחד עמו היו משקיעים מוכרים כמו: בנו גיטר, ויקטור קרטר, הברון אדמונד דה רוטשילד, סר זיגמונד ורבורג ושאול אייזנברג.[7] בשנות ה-60 שימש כיושב ראש הכינוס של הקהילות באירופה לשירותי יהדות ( Standing Conference on European Jewish Community Services) שפעל בעזרת תרומות של הג'וינט והמגבית היהודית להקמה מחודשת של מוסדות יהודיים שנהרסו במלחמת העולם השנייה, כגון בתי ספר, בתי כנסת, בתי אבות ומרכזים קהילתיים.[8] פעולתו העיקרית כנשיא הקהילה היהודית במילאנו, הייתה הקמת בית ספר יהודי חדש וגדול בחלקה המערבי של העיר (אבן הפינה הונחה ב-via Sally Mayer ב-1960), ולאחריו מוסדות יהודים נוספים, שהפכו את האזור למרכז יהודי.[9][10]
מאייר נודע בישראל כנדבן שקידם בעיקר נושאי תרבות ואמנות.[11]
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאייר נפטר ב-23 באוגוסט 1977 בביתו במילאנו, כתוצאה מהתקף לב.[2] בשנת 1980 נקרא על שמו רחוב בירושלים בשכונת נווה יעקב.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Per ricostruire e ricostruirsi. Astorre Mayer e la rinascita ebraica tra Italia e Israele" (באיטלקית)
- Astorre Mayer, il coraggio di ricostruire, באתר הקהילה היהודית במילאנו, 2 באפריל 2007 (באיטלקית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אתר מפעלי הנייר בקאירטה (באיטלקית)
- ^ 1 2 3 4 נפטר ד"ר אסטורה מאיר מראשי יהודי איטליה, מעריב, 25 באוגוסט 1977
- ^ נסגרה מסיבות תקציביות.
- ^ 1 2 CARTIERA VITA MAYER, באתר urbex.nl (באנגלית)
- ^ 1 2 3 סרג'יו יצחק מינרבי, Astorre Mayer's diplomatic activity during the first years of the state, ב"Per ricostruire e ricostruirsi. Astorre Mayer e la rinascita ebraica tra Italia e Israele" בעריכת מרקו פגאנוני, הוצאת פרנקו אנג'לי, 2010, עמ' 38
- ^ קיסריה מריטימה - החפירות של אנטוניו פרובה בעיר הורדוס, אתר המכון האיטלקי לתרבות בתל אביב, 14 בפברואר 2019
- ^ אורנה רביב, החברה לישראל התעוררה, באתר גלובס, 31 במרץ 1997
- ^ UJA Study Missions 1961-63, סיכום מסעי המחקר של פעילי המגבית היהודית בשנים 1963-1961
- ^ שלום צוריאל, מהדורת כיס של "קיבוץ גלויות" במילנו, הצופה, 21 בספטמבר 1969
- ^ Astorre Mayer, il coraggio di ricostruire, באתר הקהילה היהודית במילאנו, 7 במרץ 2007 (באיטלקית)
- ^ שתי תערוכות חדשות במוזיאון, חרות, 24 בפברואר 1953