לדלג לתוכן

מצבת העיטים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אסטלת הנשרים)
מצבת העיטים
שני הצדדים של השברים ששרדו ממצבת העיטים
שני הצדדים של השברים ששרדו ממצבת העיטים
פרטי הממצא
חומרים אבן גיר עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב 1.3 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.8 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירת הממצא
תאריך יצירה שנות ה־60 של המאה ה־25 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרטי האתר והחפירה
תאריך גילוי 1880 עריכת הנתון בוויקינתונים
התגלה בידי ארנסט דה סרזק עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום אתר נגירסו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°37′00″N 46°09′00″E / 31.616667°N 46.15°E / 31.616667; 46.15 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרטי הממצא כיום
אוסף המחלקה לעתיקות המזרח הקרוב של הלובר עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום נוכחי Room 236 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה קטלוגי AO 16109 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מצבת העיטיםאנגלית: Stele of the Vultures) הוא השם שניתן במחקר הארכאולוגי-היסטורי למצבה מתקופת השושלות הקדומה 3 במסופוטמיה (26002350 לפנה"ס), המהללת את ניצחון עיר המדינה לַגַשׁ על שכנתה אוּמָה. חקוקים בה תמונות קרב ונושאים דתיים שונים, וכן כתובת בשומרית. היא נקראת על שום העיטים הנראים באחת הסצנות. המצבה הוכנה מלוח אבן גיר אחד שלם, ממנו שרדו לימינו שבעה שברים בלבד. אלה נתגלו בשלהי המאה ה-19 בעיר השומרית הקדומה גירסו בדרום עיראק ומוצגים כיום במוזיאון הלובר בפריז.

גילוי המצבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת השברים הראשונים של המצבה התגלו בגירסו במהלך חפירות שערך הארכאולוג הצרפתי ארנסט דה סַרְזֵק בשנות ה-80 של המאה ה-19. שלושה שברים נוספים נחשפו בחפירה שנערכה במקום בשנים 18881889. השבר השביעי, שזוהה מאוחר יותר כחלק ממצבת העיטים שמקורה בגירסו, נקנה על ידי המוזיאון הבריטי בשוק העתיקות ב-1898. תחילה סירב המוזיאון הבריטי להעביר את החלק שברשותו לידי הלובר, אך ב-1932 נעתר לבסוף לבקשת הצרפתים לכלול אותו במצבה המשוחזרת לצד השברים האחרים.[1]

תוכן המצבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהה של מצבת הזיכרון השלמה, כפי ששוחזרה ומוצגת כיום בלובר, היה 1.80 מטרים, רוחבה 1.30 מטרים, עוביה 11 ס"מ ושפתה העליונה מעוגלת. היא נחצבה מטבלת אבן גיר אחת וחקוקים עליה תבליטים משני צדדיה.[2] המצבה משויכת למסורת הנצחת ניצחונות צבאיים על גבי אבני זיכרון שרווחה במסופוטמיה מאמצע עד סוף האלף השלישי לפנה"ס. מונומנט דומה לה הוא אסטלת הניצחון של נרם-סין, שנוצרה בתקופה האכדית מיד לאחר תקופת השושלות הקדומה 3.[3]

על כל אחד משני צדדי המצבה חקוקות תמונות שונות זו מזו, ועל כן סבורים החוקרים כי צד אחד של המצבה נושא אופי מיתולוגי והשני אופי היסטורי. הצד המיתולוגי נחלק לשני רגיסטרים (רצועות). ברגיסטר העליון והגדול יותר נראית דמות גדולה של גבר המחזיק שרביט בידו הימנית ואנזו או נשר בעל ראש אריה בידו השמאלית. דמות זו מזוהה, על פי האנזו, כנינגירסו, האל-המגן של לגש. מתחת לאנזו נראית רשת-ציד גדולה מלאה גופות גברים עירומים. מאחורי נינגירסו עומדת דמות קטנה יותר של אישה, לראשה שביס בעל קרניים ומכתפיה מזדקרים שרביטים. דמות זו מזוהה כאלה נינחורסג. מצב השתמרותו של הרגיסטר התחתון, הקטן יותר, גרוע מאוד, אך על ידי השוואה עם ממצאים אחרים מאותה תקופה מניחים החוקרים כי התמונה המוצגת בו היא של האל נינגירסו ניצב על גבי מרכבה רתומה לחיות מיתולוגיות.[4]

הצד ההיסטורי נחלק לארבעה רגיסטרים אופקיים. ברגיסטר העליון נראה אאנתום, מלך לגש, מוליך שורת חיילים אלי קרב, הרומסים תחת רגליהם את אויביהם המובסים. מעליהם מעופפים העיטים שעל שמם נקראת המצבה בעת המודרנית, אוחזים במקוריהם את ראשי האויבים המתים. ברגיסטר השני נראים חיילים חמושים בכידונים צועדים אחרי המלך, הנוסע במרכבת מלחמה ובידו כידון. ברגיסטר השלישי ניתן להבחין בחלק קטן של דמות, כפי הנראה יושבת. מלפנים לה נראים פרה קשורה באפסר אל מוט וכהן עירום הניצב על ערימת גוויות של חיות ונוסך נסכים על שני צמחים העולים מתוך כדים. משמאל לתמונה זו נראית ערימת גופות עירומות ומסביבה פועלים לבושי חצאיות וסלים על ראשיהם. מן הרגיסטר הרביעי נשתמר חלק קטן בלבד, ובו נראית יד אוחזת בכידון שחודו נוגע בראשו של חייל אויב.[4] לשון הכתובת ליד חייל האויב, על פי הצעת השחזור של חוקרים אחדים, היא: "קלבום, מלך קיש".[5]

הכתובות החקוקות על המצבה מטושטשות מאוד. הן ממלאות את הרווחים "השקועים" שבין תבליטי התמונות, ונמשכות ברצף מצדה האחד של המצבה אל צדה השני. הטקסט כתוב בכתב היתדות השומרי. מתוכנן של הכתובות אנו יודעים, כי המצבה הוכנה במצוות אאנתום, מלך לגש, בסביבות 2460 לפנה"ס, ומתארת סכסוך עם אומה על חלקת אדמה חקלאית שהשתרעה בין שתי ערי המדינה.[4] הסכסוך הגיע לסיומו לאחר קרב, בו ניצח אאנתום, המתואר כאהוב על האל נינגירסו, את צבא אומה. לאחר הקרב נשבע מלך אומה כי לא יפלוש שנית אל שטחה של לגש, אחרת ייענש על ידי האלים.[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצבת העיטים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Barrelet, Marie-Thérèse (1970). "Peut-On Remettre en Question la "Restitution Matérielle de la Stèle des Vautours"?". Journal of Near Eastern Studies 29 (4): 233–258
  2. ^ Winter, Irene J. (1985). "After the Battle is Over: The 'Stele of the Vultures' and the Beginning of Historical Narrative in the Art of the Ancient Near East". In Kessler, Herbert L.; Simpson, Marianna Shreve. Pictorial Narrative in Antiquity and the Middle Ages. Center for Advanced Study in the Visual Arts, Symposium Series IV. 16. Washington DC: National Gallery of Art. pp. 11–32
  3. ^ Pollock, Susan (1999). Ancient Mesopotamia. The Eden that Never Was. Case Studies in Early Societies. Cambridge: Cambridge University Press. p. 181
  4. ^ 1 2 3 Winter (1985), 11-32
  5. ^ Thorkild Jacobsen (1970), Toward the image of Tammuz and other essays on Mesopotamian history and culture. p. 393; Eva Strommenger (1964), Five thousand years of the art of Mesopotamia. p. 396
  6. ^ Frayne, Douglas R. (2008). Presargonic Period (2700-2350 BC). Royal Inscriptions of Mesopotamia: Early Periods. 1. Toronto: University of Toronto Press. pp. 126–140