אסטראה
 | |
| גילוף דמותה של אסטראה בבית המשפט הישן בוורמונט | |
| תרבות |
מיתולוגיה יוונית  |
|---|---|
| אלים מקבילים |
דיקי, נמסיס |
| אב |
זאוס |
| אם |
תמיס |
  | |
אסטראה (ביוונית עתיקה: Ἀστραῖα) היא האלה הבתולה של הצדק, התמימות והטוהר במיתולוגיה היוונית. היא מתוארת לעיתים כאוחזת במאזניים.
אסטראה ידועה בתור האלה האחרונה שחייתה לצד בני האדם במהלך תור הזהב של האנושות. לפיכך, היא מהווה לעיתים דמות סמלית לאדם טהור שמביא עמו תקופה של שגשוג, או לחלופין, שעזיבתו מביאה תקופה נחשלת של נבילה.
אין לבלבל בינה לבין אסטריה, בתם של קויוס ופויבה ואחותה של לטו. לעיתים קיימת התמזגות של אסטראה עם דיקה, אלת הצדק ובתם של זאוס ותמיס, והן חולקות מיתוסים דומים.
מיתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמה של אסטראה היא אאוס, אלת השחר; ואביה אסטראוס, המכונה "אבי הכוכבים". בין אחיה ניתן למנות את ארבעת רוחות השמיים.
לפי היצירה "פנומנה" מאת ארטוס, אסטראה חיה בשלווה לצד בני האדם בתור הזהב של האנושות. בני האדם עוד לא הכירו מלחמות, עוד לא אכלו בעלי חיים ולא שטו בים. הם נהנו מהשפע של האדמה שהזינה אותם. בעידן הכסף, ראתה אסטראה את תחילת השחתתם של בני האדם. היא התרחקה מהם במגוריה ולא התערבבה עמם עוד, היא הטיפה להם על אובדן מוסריותם והתרחקותם מאבותיהם. לבסוף הגיע עידן הנחושת, הדור הראשון בו אנשים חישלו חרבות ואכלו בעלי-חיים. אסטראה תיעבה את הדור הזה ועזבה את הארץ אל השמיים.[1]
ביצירות אחרות בהן המיתוס מסופר אסטראה עזבה את הארץ במהלך דור הברזל.[2][3] גם ביצירות אלו הגורם לעזיבתה הוא השחתתם של בני האדם, עם דגש על הופעתן של מלחמות ותאוות בצע.
לאחר עלייתה לשמיים הפכה אסטראה לקבוצת הכוכבים בתולה והמאזניים שהיו עמה הפכו לקבוצת הכוכבים מאזניים. גרסאות אחרות מייחסות את קבוצת הכוכבים מאזניים לאלת הצדק דיקה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|