אסכולת בריסל
אסכולת בריסל היא אסכולת קומיקס ששלטה, יחד עם אסכולת מרסינל (אנ'), בקומיקס הפרנקו-בלגי של המאה ה-20.[1] אסכולת בריסל מזוהה היסטורית עם מגזין Tintin (אנ'), והקומיקסאים החברים בה השתמשו בעיקר בסגנון הקו הנקי שפיתח הרז'ה, שעמד בראשם.[2]
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אסכולת בריסל מתייחדת בסגנון האיור, במבנה וכן בעלילת הקומיקס. סגנון האיור של אסכולת בריסל מתאפיין בקו ריאליסטי, אחיד ומאופק, וצביעה מינימלית ללא הצללה. מבנה עמוד הקומיקס אחיד ובועות הדיבור מלבניות. עלילות הקומיקסים של אסכולת בריסל לרוב בנויות באופן רציונלי והן פשוטות, ברורות והגיוניות.
אמנים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלן סן-אוגן - נחשב למייסד האסכולה, בתחילת המאה ה-20.
- הרז'ה - פיתח את סגנון הקו הנקי, הפך אותו למפורסם והכשיר אמנים צעירים שעבדו באולפני הרז'ה והמשיכו את מורשתו.[3]
- אדגר פ. ז'אקובס - היה עוזרו של הרז'ה וקומיקסאי מפורסם בפני עצמו.[4]
- פול קובלייה (אנ')[4]
- אנדרה פרנקן - עבד בתחילה במגזין Tintin, אך עבר למגזין Spirou המזוהה עם אסכולת מרסינל, וכך הפך לקומיקסאי היחיד אי פעם שהיה חבר בשתי האסכולות.
- ז'אק מרטין (אנ') - הוכשר באולפני הרז'ה.[4]
- בוב דה מור - הוכשר באולפני הרז'ה.[4]
- רוז'ה ללו (אנ') - הוכשר באולפני הרז'ה.
- וילי ונדרסטין[4]
- פרנסואה קורנהלס (אנ')
- טיבט (אנ')
- דינו אנטנסיו (אנ')
- טד בנואה (אנ')
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bart Beaty, A Clear Line to Marcinelle: The Importance of Line in Émile Bravo’s Spirou à Bruxelles, European Comic Art, Liverpool University Press,, 2011, עמ' 1
- ^ Nicolas Alsteen, Comic strips in Belgium: two schools, two approaches, one great art, Brusselslife, 5 ביולי 2012
- ^ Ahmed Maaheen, Basic Visual Trends in Comics, Manga, and Graphic Novels, Critical Survey of Graphic Novels, Salem Press, 2013, עמ' 242
- ^ 1 2 3 4 5 פאול גרווט, Hergé & The Clear Line: Part 2, Paul Gravett (באנגלית)
