אסכולת סלרנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
מיניאטורה בעותק של ה"קאנון" של אבן סינא ממורשת אסכולת סלרנו

אסכולת הרפואה בסלרנולטינית: Schola Medica Salernitana, באיטלקית: Scuola Medica Salernitana) היה בית ספר לרפואה בימי הביניים, הראשון והחשוב מסוגו בתקופתו באירופה. הוא פעל בעיר האיטלקית הדרומית סלרנו שעל חוף הים הטירני בחבל קמפניה. הוא נוסד במאה התשיעית ופרח במיוחד במאה העשירית ועד המאה השלוש עשרה כשהפך למקור החשוב ביותר למידע רפואי במערב אירופה באותן השנים. לפי האגדה מייסדי בית הספר היו ארבעה רופאים ממוצאים שונים: אלינוס (אלישע) היהודי, אדלה המוסלמי, פונטוס היווני וסלרנוס הלטיני (איטלקי). אגדה זו משקפת רוח השפעת הגומלין בין הרפואה היוונית-רומית העתיקה לרפואה המוסלמית והיהודית. תחילה הייתה אסכולת סלרנו ממשיכת דרכה של הרפואה העתיקה הקלאסית מיסודו של גלנוס. ספרי הרפואה הערביים, תרגומים מטקסטים יווניים או שנכתבו במקור בערבית, נאספו בספריית מונטקסינו, בה תורגמו ללטינית. פרט לתורת גלנוס, הם העבירו לאיטליה גם את תורתם של היפוקרטס ודיוסקורידס ותרומות ממורשת ניסיון הרופאים הערבים. הודות לכך רופאי סלרנו, גברים ונשים, היו בשלב מסוים בימי הביניים, ללא מתחרים באגן הים התיכון המערבי. במאה האחת עשרה הצטיינו בבית הספר רופאים כמו פטרוצלוס (Petrocellus) שכתב את ספר "הפרקטיקה" (Practica) וגריופונטוס (Gariopontus) שכתב את הספר "פסיונריוס" (Passionarius). אלו הספרים הוותיקים מיסודה של אסכולת סלרנו שנשמרו והמשקפים את מורשתו של גלנוס. [1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר חברתי ופוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר סלרנו הוקמה כמושבה רומית במאה השנייה לפני הספירה. כעדות המשורר הרומי הורטיוס - באיגרת ה-15, היא נודעה עוד בימי הקדם באקלים הנוח להתאוששות ממחלות, אולם נותרה לא חשובה במיוחד מבחינה פוליטית או כלכלית עד לתקופה העתיקה המאוחרת. הלומברדים היו אלו שהעניקו מעמד אמיתי של עיר,,מן הנמל ועד לגבעה השולטת מעליה. הם הפכו אותה לבירת נסיכות סלרנו. בשלהי המאה השמינית הייתה סלרנו עיר משגשגת שהטביעה על המטבעות שלה את הכתובת "opulentia salerno" (השפע של סלרנו) היא הייתה למרכז לייצור חקלאי ולמסחר של הים התיכון שדרכו יוצאו דגן, עץ ופשתה אל העולם המוסלמי תמורת תבלינים, בשמים ומשי, במיוחד מאמירות סיציליה. במאה האחת עשרה היו בעיר פרט לקתדרלה המפורסמת, עוד כשני תריסר כנסיות ותשעה מנזרים, מתוכם שלושה של נשים. העיר קיבלה מים דרך שלוש אמות מים והיו בה מזרקות, מרחצאות ציבוריות ופרטיות. היא הפיקה יחסית הרבה דגנים, פירות ואגוזים ונחשבה לאחת הערים הבריאות ביותר באיטליה. ב-1076 נכבשה סלרנו על ידי הנורמנים שכבשו אחר כך גם את סיציליה מידי המוסלמים והקימו בה את ממלכת סיציליה. בשנת 1130 איבדה סלרנו את מעמד הבירה שלה לטובת פלרמו שבסיציליה. עם זאת היא נשארה עיר חשובה, עם ארכיבישופות משלה ובית הספר המפורסם לרפואה שלה. דרום איטליה התאפיינה באותה תקופה בבליל אתני שבו הרוב היו לומברדים שחיו לפי המסורות גרמאניות שלהם וקבוצות אתניות נוספות:הכובשים הנורמנים, היוונים שהושפעו על ידי התרבות הביזנטית ויהודים. בעיר חיו גם עבדים מולסמים ועברו בה נוסעים וסוחרים מוסלמים. לא היה זה דו-קיום אידילי:היהודים והמוסלמים היו כפופים לנוצרים, הלומברדים והיוונים היו כפופים לנורמנדים. יחד עם זאת האנטגוניזמים השונים לא מנעו חילופי מסחר ותרבות, שהעניקו לרפואה בסלרנו את האופי הייחודי באירופה של אותם הימים.

ההתחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האגדה הוקם בית הספר לרפואה על ידי ארבעה מלומדים: היהודי הלינוס או אלינוס, היווני פונטוס, הערבי אדלה והרומי סלרנוס, שכל אחד מהם לימד בשפתו שלו.אגדה זו משקפת אמת סמלית:החל מן המאה העשירית בלטה סלרנו כצומת פוליטית, מסחרית ותרבותית, שנהנתה מהשפעות מאזורי אגם הים התיכון (העולם הביזנטי, הקהילות היהודיות, העולם הערבי-מוסלמי) ומצפון-אירופה (באמצעות הלומברדים, ואחר כך הנורמנים). קיימים מעט מאוד עדויות על נסיבות כינונו של בית הספר. לפי פ.טייל נשארה סלרנו שריד של רפואה עתיקה דתית וחילונית ששמה הלך לפניה עד לגאליה הפרנקית. הכרוניקה של רישה מריימס מספרת על נוכחות של רופא מסלרנו בחצר מלך הפרנקים, לואי הרביעי. לפי מכתבי סילבסטר השני (גרברט), נסע הארכיבישוף אדלברון מריימס, בשנת 969 לסלרנו כדי לקבל טיפול. סלרנו ניצלה את קרבתה למנזר מונטה קסינו (הנמצא כמאה קילומטר ממנה), שבה הקים בנדיקטוס הקדוש מנורסיה, מנזר מצויד בבית מחסה ובספרייה עשירה בטקסטים רפואיים עתיקים. נמצאו בספרייה זו טקסטים או קטעים המיוחסים להיפוקרטס, לגלנוס, לקאיליוס אורליאנוס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסכולת סלרנו בוויקישיתוף

ליאור יערי-דולב - "וטענתי עליהם" בחינה היסטורית של החיבור " הטענות" לרבי משה בן שלמה מסלרנו" - חלק מעבודה לתואר מוסמך, בהנחיית פרופ' חיים חיימס, אוניברסיטת בן-גוריון, באר שבע,אוקטובר 2015

Arbre d'or, Cortaillod, Suisse 2003

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 2003 M.Haven