אסכולת פראג
 | |
| מייסדים |
וילם מתסיוס  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
1926–הווה (כ־100 שנה) |
|
cercledeprague | |
  | |
אסכולת פראג או החוג הבלשני של פראג (בצ'כית: Pražský lingvistický kroužek; בצרפתית: Cercle linguistique de Prague), הייתה קבוצה משפיעה של בלשנים, פילולוגים ומבקרי ספרות שהתאגדו בפראג בשנת 1926. חברי החוג פיתחו שיטות ניתוח מבניות (סטרוקטורליסטיות) ופונקציונליות שהותירו חותם עמוק ומתמשך על הבלשנות, הסמיוטיקה והביקורת הספרותית במאה ה-20.[1]
רקע היסטורי והקמת החוג
[עריכת קוד מקור | עריכה]פראג של בין מלחמות העולם שימשה מקלט לאינטלקטואלים מרחבי אירופה, במיוחד עבור גולים מרוסיה. העיר הפכה למוקד של חופש אקדמי ודמוקרטיה שאפשר מיזוג של מסורות אינטלקטואליות צ'כיות, רוסיות, גרמניות ויהודיות.
הקמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוג הוקם ביוזמתו של הבלשן הצ'כי וילם מתסיוס. המפגש הרשמי הראשון התקיים ב-6 באוקטובר 1926, במשרדו של מתסיוס (או בבית קפה "דרבי" בפראג לפי גרסאות מסוימות), בעקבות הרצאה של הבלשן הגרמני הנריק בקר (אנ').[2]
התקופה הקלאסית בין השנים 1926–1939 גובשה תוכנית המחקר המרכזית של החוג. בשנת 1929 הציגו חברי החוג את ה"תזות של 1929" בקונגרס הבינלאומי הראשון של הסלאביסטים (אנ'), מסמך שנחשב למניפסט הראשון של הסטרוקטורליזם הבלשני.[3]
פירוק ותחייה החוג הפסיק את פעילותו הרשמית במהלך מלחמת העולם השנייה עם כיבוש צ'כוסלובקיה, מותם של מתסיוס וניקולאי טרובצקוי והגירתו של רומן יאקובסון. לאחר ההפיכה הקומוניסטית ב-1948, החוג פורק רשמית בשנת 1952. פעילות החוג חודשה רק בשנת 1989/1990 בהנהגת אולדז׳יך לשקה (צכ').
עקרונות תאורטיים מרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חברי פראג שאבו השראה מעבודתו של פרדינן דה-סוסיר, אך מתחו ביקורת על הגישה הסטטית שלו והציעו במקומה הבנה דינמית ופונקציונלית של השפה.
- פונקציונליזם: השפה נתפסת כמערכת של אמצעי ביטוי מכווני מטרה. הניתוח הבלשני מתמקד בתפקיד (פונקציה) שממלא כל אלמנט במערכת התקשורת.
- מבנה דינמי: בניגוד לסוסיר, שראה בהיסטוריה של השפה (דיאכרוניה) ובמצבה הנוכחי (סינכרוניה) תחומים נפרדים לחלוטין, אסכולת פראג טענה כי המערכת הסינכרונית היא דינמית ומכילה בתוכה את זרעי השינוי, לעיתים כפעולה "טיפולית" לשיקום שיווי משקל פנימי.[4]
- יציבות גמישה: מושג שהציע מתסיוס כדי לתאר את השפה כמערכת הנמצאת בשיווי משקל לא מושלם, המאפשר לה להשתנות ולהסתגל לצרכים תקשורתיים חדשים.
תרומות בולטות למדע הבלשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פונולוגיה: האסכולה נחשבת למייסדת הפונולוגיה המודרנית כמשמעת הנפרדת מפונטיקה. ניקולאי טרובצקוי הגדיר את הפונמה כיחידה הדיפרנציאלית הקטנה ביותר המאפשרת הבחנה בין משמעויות.[5]
- תכוניות מבחינות ואופוזיציות בינאריות: רומן יאקובסון פיתח את התיאוריה שלפיה פונמות מורכבות מתכונות בסיסיות המאורגנות בזוגות ניגודיים.
- פרספקטיבה פונקציונלית של המשפט (FSP (אנ')): מתסיוס, ובעקבותיו יאן פירבאס (אנ'), פיתחו את הניתוח של מבנה המידע במשפט. הם הבחינו בין התמה (Theme/Topic - המידע הנתון או הידוע) לבין הרמה (Rheme/Comment - המידע החדש המהווה את עיקר המסר).[6]
- דינמיות תקשורתית (CD (אנ')): פירבאס שכלל את ה-FSP למושג המתאר את המידה היחסית שבה כל מרכיב במשפט תורם להתקדמות התקשורת לקראת השגת מטרתה.
אסתטיקה וספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוג עסק רבות גם בסמיוטיקה של האמנות ובניתוח ספרותי סטרוקטורליסטי.
- הפונקציה האסתטית: יאן מוקאז'ובסקי (אנ') טען כי יצירת אמנות היא מערכת סימנים אוטונומית. בניגוד לשפה תקשורתית רגילה, השפה הפואטית מתאפיינת בהבלטה ((אנ')Aktualisace) – שימוש באמצעים לשוניים באופן המושך תשומת לב לצורה עצמה ולא רק לתוכן.[7]
- אוטומטיזציה: המצב ההפוך להבלטה, שבו השימוש בלשון הוא שגרתי ואינו דורש מאמץ הכרתי מיוחד מצד הנמען.
חברי החוג המרכזיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| חבר | תחומי התמחות ותרומה עיקרית |
|---|---|
| וילם מתסיוס (אנ') | מייסד ונשיא ראשון; פיתח את ה-FSP והבלשנות הסינכרונית. |
| רומן יאקובסון | דמות מפתח בבלשנות; הגדיר את שש פונקציות השפה (רפרנציאלית, פאטית וכו'). |
| ניקולאי טרובצקוי | חלוץ הפונולוגיה המודרנית; מחבר "עקרונות הפונולוגיה". |
| סרגיי קארצבסקי (אנ') | תלמידו של סוסיר; הביא את הרעיונות הסטרוקטורליסטיים מז'נבה לפראג. |
| יאן מוקאז'ובסקי (אנ') | תאורטיקן של ספרות ואסתטיקה; פיתח את מושגי הנורמה והפונקציה האסתטית. |
| רנה ולק (אנ') | חוקר ספרות השוואתית; הפיץ את רעיונות האסכולה בארצות הברית דרך הספר "תורת הספרות". |
| בוחוסלב הברנק (אנ') | בלשן צ'כי; עסק בתורת הלשון התקנית ובסגנונות פונקציונליים. |
| יוזף ואכק (צכ') | בלשן ואנגליסט; היה מתעד ההיסטוריה של האסכולה וחוקר פונולוגיה היסטורית. |
כתבי עת ופרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודות החוג פורסמו בעיקר בסדרת הספרים "Travaux du Cercle Linguistique de Prague" (שהחלה ב-1929 בצרפתית) ובכתב העת "Slovo a slovesnost" (מילה ואמנות המילה), שנוסד ב-1935 ומתמקד בתיאוריה מבנית ובשפה הצ'כית.[8]
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפעת אסכולת פראג חורגת מעבר לבלשנות גרידא. רעיונותיהם השפיעו על האנתרופולוגיה סטרוקטורלית (אנ') של קלוד לוי-שטראוס (באמצעות יאקובסון), על הבלשנות הגנרטיבית של נועם חומסקי (דרך תאוריית התכוניות המבחינות), ועל הבלשנות הפונקציונלית-סיסטמית (אנ') של מייקל האלידיי (אנ'). כיום, החוג פועל כחברה מדעית הממשיכה לקדם את הידע על השפה לפי עקרונות מבניים-פונקציונליים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אסכולת פראג
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Toman, Jindřich (1995). "The Magic of a Common Language: Jakobson, Mathesius, Trubetzkoy, and the Prague Linguistic Circle". MIT Press.
- ↑ "A Short History of the Prague Linguistic Circle". Pražský lingvistický kroužek.
- ↑ "Thèses présentées au Premier Congrès des philologues slaves". Travaux du Cercle linguistique de Prague. 1. 1929.
- ↑ Jakobson, Roman. "Principles of Historical Phonology". Selected Writings I.
- ↑ Trubetzkoy, Nikolai (1939). Grundzüge der Phonologie (Principles of Phonology).
- ↑ Firbas, Jan (1971). "On the Concept of Communicative Dynamism in the Theory of Functional Sentence Perspective" (PDF). Sborník prací Filozofické fakulty brněnské univerzity.
- ↑ Mukařovský, Jan. "Standard Language and Poetic Language" (PDF).
{{cite journal}}: Cite journal requires|journal=(עזרה) - ↑ "Journal "Slovo a slovesnost" Archive". Institute of the Czech Language.