אסלאם קיצוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אסלאם קיצוני (מכונה גם אסלאם רדיקלי) הוא מונח גג למערכת מרובדת של אמונות, אידאולוגיות ופרקטיקות קיצוניות על פי פרשנות רדיקלית של דת האסלאם. ארגונים רבים ברחבי העולם דוגלים בגישה זו וניצבים על ספקטרום רחב של הגדרות, מפרשנות אקדמית לכתבי הקוראן ועד לגישה של עליונות איסלאמית הבאה לידי ביטוי בפעולות צבאיות.[1]

ההגדרה הפוליטית של האסלאם הקיצוני, כמו זו שמיישמת, למשל, ממשלת בריטניה, מאפיינת מונח זה ככל מופע של האסלאם המתנגד לדמוקרטיה, שלטון החוק, חירות הפרט וכבוד הדדי וסובלנות לאמונות שונות".[2] בשנת 2019, פרסם המכון האמריקאי לשלום (USIP) דו"ח על שיעורי הקיצוניות במדינות בלתי יציבות הקורא לכינון הבנות משותפות והתווה מסגרת מבצעית למניעת התופעה ושיתוף פעולה בינלאומי.[3]

על אף שישנה חפיפה מסוימת בין הפונדמנטליזם האסלאמי או האסלאמיזם, מדובר במונחים מובחנים זה מזה. המונח פונדמנטליזם אסלאמי מתייחס לשאיפה להשיב את עקרונות השריעה כחוק המארגן היחיד במדינות בעלות רוב מוסלמי. לעומת זאת, האסלאמיזם הוא שם כולל לכל צורה של אסלאם פוליטי.[דרוש מקור] עם זאת, ניתן לסווג הן את הפונדמנטליזם האיסלאמי והן את האיסלמיזם כתת-קבוצות של האסלאם הקיצוני, על אף שלא כל ארגון הנופל תחת אחת מהגדרות אלו, ייפול בהכרח תחת האחרות. רבים ממעשי התוקפנות שבוצעו על ידי טרוריסטים וג'יהאדיסטים איסלאמיים מיוחסים לאמונות קיצוניות אלו.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות להגדיר את האסלאם הקיצוני באופן מקיף. ניסיונות אלו ניתן לחלק אל שתי הגדרות על עיקריות:

ההגדרה האקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגדרה האקדמית של האסלאם הקיצוני מורכבת משתי הגדרות:

  • ראשית: מחשבה אסלאמית הקובעת כי כל האידאולוגיות מלבד האסלאם, בין אם הן מערביות במהותן (קפיטליזם או דמוקרטיה) או מזרחיות (קומוניזם או סוציאליזם), קרסו והוכחו ככושלות.[1]
  • שנית: מחשבה אסלאמית הקובעת כי משטרים חילוניים (או חילוניים למחצה) מבוססים על טעות עקב זניחתם את האסלאם.[4]

הגדרת בית המשפט העליון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט העליון בבריטניה פסק בשני מקרים בעניין האסלאם הקיצוני וסיפקו הגדרה למערכת אמונות זו כחלק מהפסיקה. לצד פסיקות אלו (שיפורטו בהמשך) הוצעו שתי הגדרות עיקריות לאסלאם קיצוני, לעיתים תוך שימוש בהיבטים חופפים אך מובחנים זה מזה של פרשנויות קיצוניות ועיסוקים אידאולוגיים באסלאם:

  1. השימוש בטקטיקות אלימות כמו הנחת חומרי נפץ והתנקשויות להשגת יעדים בעלי מהות אסלאמית[5]
  2. השקפה שמרנית באופן קיצוני על האסלאם[6] אשר אינה כרוכה בהכרח באלימות[7]

פסיקות בית המשפט העליון הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני תיקים שדונו בבית המשפט העליון הבריטי העוסקים במפורש בסוגיית האסלאם הקיצוני.[8]

תיק ערעור מחודש מאי 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיק זה מכיל מספר תביעות שאוחדו אל תיק אחד ובו מתייחסת השופט למספר עילות: : סעיף 20 להגדרת "טרור" בסעיף 1 לחוק הטרור 2000 והחלטת בית המשפט העליון ב-R v Gul.[9]

פרשת שיקל בג - אוקטובר 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

בג הוא דמות ציבורית מוסלמית בולטת באנגליה ואימאם במרכז האסלאמי לויהאם מאז 1998. בשנת 2016, הפסיד בתביעת הדיבה שלו נגד BBC לאחר שכונה "איסלאמיסט קיצוני". החשוב בתיק זה הוא הפרשנות שמעניק השופט צ'ארלס האדון-קייב לאסלאם קיצוני על פי 10 נקודות אשר שימשה אותו בפסיקתו.[10][11]

עמדות איסלמיות קיצוניות

118. להשקפתי, התפיסות הבאות מהוות עמדות אסלאמיות "קיצוניות" (או אינדיקציות לכך).

ראשית, מבט מניכיאני' (דו קוטבי) על העולם. תפיסת עולם 'מניכאית' כוללת ונצחית היא עיקרון מרכזי באסלאם הקיצוני האלים. מבט זה מחלק את העולם אך ורק ל'אנחנו' לעומת 'הם': אלה שהתברכו או נושעו (כלומר המוסלמי "הנכון") מצד אחד ואלה שיש להחרים לנצח (כלומר המוסלמי "הלא נכון" וכל השאר) מצד שני. עבור קיצונים אסלאמיים אלימים, "הסוג הלא נכון" של מוסלמים כולל מוסלמים סונים מתונים, כל המוסלמים השיעים, ורבים אחרים ש"מתנגדים לחרב" ומכאן שהם וכל מי שחובר אליהם או משתף פעולה איתם הם בני מוות... שנית, רדוקציה של המונח ג'יהאד (החתירה למען אלוהים) לקיטל (קרב מזוין) ("הג'יהאד הקטן")... שלישית, התעלמות או הקלה בתנאים הנדרשים להכרזה על ג'יהאד מזוין (קיטל), כלומר התנאים הדוקטרינריים האיסלאמיים הקבועים להכרזה על לחימה מזוינת (קיטל) המפורטים לעיל... רביעית, התעלמות או זלזול בתקנות הנוקשות המסדירות את התנהלות הג'יהאד המזוין, כלומר ההוראות בקוראן ובסונה לאתיקה של ניהול קיטל המפורטים לעיל. לפיכך, שימוש באלימות מופרזת, התקפות על אזרחים, מתקפות 'התאבדות' חסרות הבחנה ועינויים או רצח של אסירים יהוו הפרה של תקנות הג'יהאד הללו... חמישית, תמיכה בלחימה מזוינת להגנה על האיסלאם (קיטל) כמחויבות דתית אינדיבידואלית אוניברסלית (פארד אל-עין)... שישית, כל פרשנות לשריעה (כלומר הלכה דתית שנקבעה בקוראן ובסונה) הקוראת להפר את 'חוק הארץ'... שביעית, הסיווג של כל הלא-מוסלמים ככופרים (כופר)... שמינית, דוקטרינת האסלאמיזם הסלפיסטי הקיצוני לפיה מצוות האמונה המוסלמית שוללות ומחליפות כל קשר טבעי אחר, כגון קשרי משפחה, מערכות יחסים ואומה... תשיעית, ציטוט פתוות של חוקרים איסלאמיים הדוגלים בדעה קיצונית... עשירית, כל הוראה המעודדת, במפורש או במרומז, מוסלמים לעסוק או לתמוך בטרור או אלימות בשם אללה.

מקורות האסלאם הקיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באסלאם המוקדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ההגדרה האקדמית של האסלאם הקיצוני, התנאי השני לכך שאסלאם ייחשב כקיצוני הוא היותו אנטי-ממשלתי. לכן, קיומה של ממשלה מהווה תנאי הכרחי לקיומו של אסלאם קיצוני. כתוצאה מכך, ממשלה היא תנאי לאסלאם הקיצוני. עם זאת, על אף שההגדרה הרווחת למדינת הלאום כוננה רק ב-1648 על רק שלום וסטפאליה, השפיעו כתבים מוקדמים יותר שעיצבו את האסלאם לדורותיו על כתבים העכשוויים ונחשבים בדיעבד קיצוניים עם הטמעת מושג מדינת הלאום בקרב מוסלמים. ההשפעות העיקריות על האסלאם הקיצוני מהאסלאם המוקדם כוללות מספר קבוצות עיקריות.

החוארג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ח'וארג'

ראשית האסלאם הקיצוני מתוארכת באופן מסורתי למאה ה-7 לספירה עם התפתחותה של קבוצת החוארג'.[12] הפילוג המקורי בין החוארג', הסונים והשיעים בקרב המוסלמים התגלע סביב מחלוקת אודות הירושה הפוליטית והדתית להדרכת הקהילה המוסלמית (האומה) לאחר מותו של הנביא מוחמד.[12] החוארג' פיתחו דוקטרינות קיצוניות שהבדילו אותם באופן ניכר מהזרם המרכזי של האסלאם הסוני והשיעי השיעים מאמינים שעלי בן אבי טאלב הוא היורש האמיתי של מוחמד, בעוד שהסונים מחשיבים את אבו בכר ליורש. החוארג' הסתעפו מהשיעה והסונה במהלך הפתנה (מלחמת האזרחית האסלאמית הראשונה).[12] הם נודעו בעיקר בשל אימוץ גישה רדיקלית במיוחד למושג התכפירי (כפירה) אותו הם החילו על הסונים והשיעים כאחד. בשל היותם כופרים ומוסלמים כוזבים (נידוי). הח'ריג'יטים התנתקו הן מהשיאים והן מהסונים במהלך פיטנה הראשונה (מלחמת האזרחים האסלאמית הראשונה);[12] הם נודעו במיוחד על אימוץ גישה רדיקלית לטקפיר (נידוי), לפיה הם הכריזו על מוסלמים סונים ושיעה כאחד. להיות כופרים (כופרים) או מוסלמים כוזבים (מונאפיקון), נחשבו כבני מוות.[12][13][14]

המסורת האסלאמית מתחקה אחר מקורם של החווארג' לקרב בין עלי למועאויה בסיפין בשנת 657 לספירה. הם קראו לעצמם גם אל-שוראת ("המוכרים"), כדי לשקף את נכונותם למכור את חייהם במות קדושים.

חווארג' מקוריים אלה התנגדו גם לעלי וגם למועאויה ומינו מנהיגים משלהם. הם הובסו באופן מוחץ על ידי עלי, שנרצח בתורו על ידי חריג'י. החווארג' ביצעו מתקפות גרילה נגד האומיים, אך הפכו לתנועה נודעת שנלקחה ברצינות רק במהלך מלחמת האזרחים השניי, כאשר בשלב מסוים שלטו בשטח הנרחב ביותר. למעשה, היוו החוארג' את האיום המשמעותי ביותר על הח'ליפות ושלטו בימאמה וברוב דרום ערב ואף כבשו את נווה המדבר אל טאיף.

האזריקה, הנחשבת לפלג הקיצוני של החווארג', שלטה בחלקים ממערב איראן שנכבשו מהאומים עד שהובסו ונמחקו סופית בשנת 699 לספירה. האיבאדי, זרם מתון יותר, החזיק בכוח פוליטי לאורך תקופה ארוכה יותר ומזרח אפריקה ובמזרח ערב במהלך התקופה העבאסית. בגלל נכונותם להכריז על כל יריב ככופר, החווארג' הקיצוניים נטו להתפצל לקבוצות קטנות. אחת הנקודות הבודדות שהיו משותפות לקבוצות השונות שהתפצלו הייתה השקפתן על הח'ליפות, ששונה מתאוריות מוסלמיות אחרות סביב שתי נקודות.

  • ראשית, הם דגלו בשוויון עקרוני וקבעו שכל מוסלמי אדוק ("אפילו עבד אתיופי") יכול להפוך לח'ליף וכי השתייכות משפחתית או שבטית היא חסרת משמעות. הדרישות היחידות למנהיגות הן אדיקות וקבלה על ידי הקהילה.
  • שנית, הם הסכימו שחובתם של המאמינים להדיח כל מנהיג ששגה. לעיקרון השני הזה היו השלכות עמוקות על התאולוגיה של החווארג'. עקב החלת רעיונות אלו על ההיסטוריה המוקדמת של הח'ליפות, קיבלו החווארג' אך ורק אך אבו בכר ועומאר כח'ליפים לגיטימיים. מהח'ליפות של עותמאן הם מכירים רק בשש השנים הראשונות כלגיטימיות והם דוחים את עלי לחלוטין.

עד שאבן אל-מוקפע כתב את חיבורו הפוליטי בתחילת 'התקופה העבאסית', כבר לא היוו החווארג' איום פוליטי משמעותי, לפחות בלב האסלאם. אולם הזיכרון של האיום שהם הציבו על האחדות המוסלמית ושל האתגר המוסרי שנוצר מהאידיאליזם האדוק שלהם עדיין הכבידו משמעותית על המחשבה הפוליטית והדתית המוסלמית. גם אם קבוצה זו לא הטילה עוד איום, נדרש מענה לצל הכבד שהטילו על המחשבה האסלאמית.

אבן תיימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אבן תיימיה

באסלאם המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלאפיזם ווהאביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סלפיה

הסלפיה היא תנועה שמרנית רפורמיסטית בתוך האסלאם הסוני שצמחה במחצית השנייה של המאה ה-19 ודוגלת בחזרה למסורת "האבות האדוקים" (סלאף אל-סאלח). היא נחשבת לתנועה האסלאמית המתרחבת במהירות הגבוהה ביותר וחוקרים שונים מביעים דעות מגוונות במסגרתה על פני כלל הקשת החברתית, התאולוגית והפוליטית. הדוקטרינה הסלפית נוקטת ב"גישה פונדמנטליסטית לאסלאם, המחקה את הנביא מוחמד וחסידיו הראשונים - אל-סאלף אל-סאלח, 'האבות האדוקים'...הם דוחים חדשנות דתית ותומכים ביישום השריעה כחוק המארגן.[15] התנועה הסלפית מחולקת לרוב לשלוש קטגוריות: הקבוצה הגדולה ביותר היא הטהרנים, הנמנעים מפוליטיקה. הקבוצה השנייה בגודלה הם הפעילים המיליטנטיים, שמתערבים בפוליטיקה. הקבוצה השלישית והאחרונה הם הג'יהאדיסטים, המהווים מיעוט.[15] רוב הקבוצות האיסלאמיסטיות האלימות מגיעות מהתנועה הסלפית-ג'יהאדיסטית ומתת-הקבוצות שלהן.[15] בשנים האחרונות, דוקטרינות ג'יהאד-סלפיסטיות נקשרו פעמים רבות להתקוממות מזוינת של תנועות קיצוניות אסלאמיות וארגוני טרור נגד אזרחים חפים מפשע, מוסלמים ולא-מוסלמים כאחד, כגון אל-קאעדה, דאעש, בוקו חראם וכו'.[16][17][15][15]הקבוצה השנייה בגודלה כוללת אקטיביסטים פוליטיים בעלי מסורת פעילות ארוכת שונים כגון האחים המוסלמים, התנועה האיסלאמיסטית הגדולה בעולם הערבי. בעקבות הדיכויים הנרחבים שחלו לאחר האביב הערבי והכישלון הפוליטי שהגיע בעקבותיהם, תנועות סלפיון אקטיביסטיות דעכו משמעותית בשנים האחרונות. הרוב הסלפי נמנה עם הקבוצה השקטה הדוגלת בהתנתקות מהפוליטיקה ונאמנות לממשלות מוסלמיות, רודניות ככל שיהיו, כדי להימנע מפתנה.[15]

ערך מורחב – והאביה

התנועה הווהאבית נוסדה על ידי המלומד והתאולוג מוחמד אבן עבד אל-ווהאב,[18][19][20] מטיף דתי מאזור נג'ד שבמרכז ערב שהיווה גורם מרכזי בעליית בית סעוד לשלטון בחצי האי ערב.[18] אבן עבד אל-ווהאב ביקש להחיות את האסלאם ולטהרו ממה שתפס כאמונות דתיות ומנהגים עממיים לא-אסלאמיים על ידי חזרה למה שלשיטתו הם עקרונות היסוד של הדת האסלאמית. עיקרון התאוחיד, על פי עבד אל-ווהאב, היינו, ייחודו ואחודותו של העל, הוא לב הדוקטרינה האסלאמית ולכן, הוקיע את אלו שהחזיקו באמונות ומנהגים דתיים פופולריים בקרב מוסלמים שנתפסו כחדשנות וכפירה, ולעיתים אף לשירק של ממש.[21][22]

הוהאבה נחשב לזרם שמרני, קפדני ופונדמנטליסטי של האסלאם הסוני, בעל דעות פוריטניות, המפרש את הקוראן באופן מילולי. לא פעם, נעשה שימוש מקביל במונחים "סלפה" ו"והאבה", אם כי הכינוי "ווהאבי" מוחל במיוחד על חסידיו של מוחמד בן עבד אל-ווהאב ותורותיו הרפורמיסטיות. חסידי הזרם, אמנם, לרוב מכנים את עצמם אל-מוואחידון ("הדוגלים בייחוד האל"). החל מאמצע שנות ה-70 וה-80, ההפצה הבינלאומית של סלאפיזם ווהאביזם בתוך האסלאם הסוני, הזרם המועדף בממלכת סעודיה ומדינות ערביות אחרות במפרץ הפרסי הובילה את הזרם לעמדת כוח בולטת בעולם האסלאם.

22 חודשים לאחר פיגועי 11 בספטמבר, כאשר ה-FBI ראה את אל-קאעידה כ"איום הטרור מספר אחת על ארצות הברית", העיתונאים סטיבן שוורץ והסנאטור האמריקני ג'ון קיל הצהירו במפורש במהלך שימוע שהתקיים ביוני 2003 בפני ועדת המשנה. על טרור, טכנולוגיה וביטחון פנים של הסנאט האמריקני כי "הווהאביזם הוא המקור של הרוב המכריע של זוועות הטרור בעולם של היום".[23] כחלק מ"המלחמה בטרור" העולמית, הווהאביזם הואשם על ידי הפרלמנט האירופי, אנליסטים ביטחוניים מערביים שונים, וצוותי חשיבה כמו RAND Corporation, כ"מקור לטרור העולמי".[23] יתר על כן, הווהאביזם הואשם בגרימת פילוג באומה המוסלמית וזכה לקיתונות ביקורת חמורה עקב הרס אתרים אסלאמיים, תרבותיים והיסטוריים רבים הקשורים להיסטוריה המוקדמת של האסלאם ולדור הראשון של המוסלמים (כולל המשויכים למשפחתו של מוחמד) בסעודיה.[24][25][26]

באסלאן בן ימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אסלאמיזם

תחילת התקופה המוגדרת אסלאם בן ימינו היא 1924, עם התפרקות האימפריה העות'מאנית ואיתה ביטול שלטון הח'ליפות העות'מאנית. אירוע זה השפיע רבות על החשיבה האסלאמית בכלל, אך גם על מה שייחשב מאוחר יותר למחשבה אסלאמית רדיקלית. בין ההוגים מרכזיים שכתבו על האסלאם במאה ה-20, ובמיוחד על הג'יהאד, נכללים בין השאר מוחמד עבדו, ראשיד רידא, חסן אל-בנא, סיד אבו אל-אעלא מודודי וסייד קוטב. אקטיביסטים צבאיין ופוליטיים כמו אוסאמה בן לאדן ואיימן א-זוואהירי מארגון אל-קאעידה קידמו את הפלתן של ממשלות חילוניות.[27][28][29]

סעיד קוטב, אידאולוג אסלאמיסטי מצרי ומנהיג בולט של האחים המוסלמים במצרים, קידם באופן ניכר את האידאולוגיה הפאן-אסלאמית בשנות ה-60.לאחר הוצאתו להורג על ידי ממשלת מצרים תחת משטרו של גמאל עבד אל נאצר, הקים איימן אל-זוואהירי את ארגון הג'יהאד האסלאמי המצרי במטרה להחליף את הממשלה במדינה אסלאמית שתשקף את רעיונותיו של קוטב ואת התחייה האסלאמית לה ייחל. האידאולוגיה הקוטביסטית השפיעה על תנועות ג'יהאדיסטיות וטרוריסטים איסלאמיים המבקשים להפיל ממשלות חילוניות, בעיקר אוסמה בן לאדן ואיימן אל-זוואהירי מאל-קאעידה, וכן על הג'יהאד הסלפי ודעאש. ספריו של קוטב צוטטו תדיר על ידי אוסאמה בן לאדן ואנואר אל-עוולקי.

במובנים רבים ניתן לומר שהיה זה סייד קוטב שייסד את התנועה האקטיביסטית למימוש האסלאם הקיצוני.[30][31]בניגוד להוגים האסלאמיים האחרים שהוזכרו לעיל, קוטב לא היה אפולוגיסט. הוא היה הראשון שביטא את העקרונות הקיצוניים והאלימים הללו בספרו המכונן "פי צילול אל קוראן" (בצל הקוראן), שהוביל להוצאתו להורג במצאים. תנועות סלפיות אחרות במזרח התיכון ובצפון אפריקה וברחבי העולם המוסלמי אימצו רבים מהעקרונות האיסלאמיסטיים שלו.

אליבא דקוטב, האומה המוסלמית עוברת תהליך הכחדה הדרגתי כברמ אות שנים וחזרה לעידן הג'היליה מכיוון שאלו המכנים עצמם מוסלמים אינם מצליחים לציית לחוקי השריעה.[31][30] כדי להשיב את האסלאם אל ימי תהילתו ולשחרר את המוסלמים משבי הבערות, קרא קוטב להתנער מהחברה המודרנית ולהקים חיל חלוץ בצלמם של ראשוני המוסלמים, כשהוא מטיף להיאבק עבור מטרות אלו גם במחיר עוני או אפילו מוות. כל זאת כדי להיערך לג'יהאד נגד מה שתפס כממשלה וחברה של בערות. הקוטביזם, האידאולוגיה האיסלאמיסטית הרדיקלית שנגזרה מרעיונותיו של קוטב, הוקע על ידי חוקרים מוסלמים בולטים רבים וכן חברים אחרים באחים המוסלמים, כמו יוסוף אל-קרדאווי.

ארגוני אסלאם קיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימה של ארגוני אסלאם קיצוני בולטים, לצד אזורי הפעילות העיקריים של כל ארגון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסלאם קיצוני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 David Cook, Understanding jihad, Second edition, Oakland, California: University of California Press, 2015, ISBN 978-0-520-28732-7
  2. ^ "How do you define Islamist extremism?". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-06-10. נבדק ב-2023-11-08.
  3. ^ Preventing Extremism in Fragile States: A New Approach, United States Institute of Peace (באנגלית)
  4. ^ David Cook, Understanding jihad, Second edition, Oakland, California: University of California Press, 2015, ISBN 978-0-520-28732-7
  5. ^ Baran, Zeyno, Homeland Security and Governmental Affairs Committee, Senate, Congress A to Z, CQ Press, 2008
  6. ^ Brian R. Farmer, Understanding radical Islam: medieval ideology in the twenty-first century, Frankfurt am Main: P. Lang, 2008, ISBN 978-0-8204-8843-1
  7. ^ Islam in Asia: changing political realities, 2. print, New Brunswick: Transaction Publ, 2002, ISBN 978-0-7658-0769-4
  8. ^ Melissa Feinberg, Federal Court and Supreme Court Issue Rulings on Gerrymandering : January 9 and June 18, 2018, 2455 Teller Road, Thousand Oaks California 91320: CQ Press, 2019, עמ' 13–35
  9. ^ Original PDF, dx.doi.org
  10. ^ Judiciary, "Shakeel Begg v BBC [2016 EWHC 2688 (QB) - Judgment 28 October 2016"]
  11. ^ "Imam loses libel action against BBC over 'extreme' claim". BBC News (באנגלית בריטית). 2016-10-28. נבדק ב-2023-11-08.
  12. ^ 1 2 3 4 Toshihiko Izutsu, The Concept of Belief in Islamic Theology, The Other Press, 2006, ISBN 978-983-9154-70-2. (באנגלית)
  13. ^ "Another battle with Islam's 'true believers'". The Globe and Mail (בCanadian English). 2014-09-29. נבדק ב-2023-11-15.
  14. ^ Hasan, Usama (2012)., "The Balance of Islam in Challenging Extremism" (PDF)., Quiliam Foundation, ‏17 November 2015
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 "Politics and the puritanical". The Economist. ISSN 0013-0613. נבדק ב-2023-11-15.
  16. ^ Vincenzo Oliveti, Terror's Source: The Ideology of Wahhabi-Salafism and Its Consequences, Amadeus Books, 2002, ISBN 978-0-9543729-0-3. (באנגלית)
  17. ^ Marc Sageman, Understanding Terror Networks, University of Pennsylvania Press, 2011-09-21, ISBN 978-0-8122-0679-1. (באנגלית)
  18. ^ 1 2 K. Bokhari, F. Senzai, Political Islam in the Age of Democratization, Springer, 2013-12-18, ISBN 978-1-137-31349-2. (באנגלית)
  19. ^ Ga ́bor A ́goston, Bruce Alan Masters, Encyclopedia of the Ottoman Empire, Infobase Publishing, 2010-05-21, ISBN 978-1-4381-1025-7. (באנגלית)
  20. ^ Esther Peskes, Wahhabis, Religion Past and Present, Brill, 2011-04-01 doi: 10.1163/1877-5888_rpp_sim_224015
  21. ^ H. Laoust, Ibn ʿAbd al-Wahhāb, Encyclopaedia of Islam, Second Edition, Brill, 2012-04-24 doi: 10.1163/1573-3912_islam_sim_3033
  22. ^ The Oxford Dictionary of Islam, Oxford University Press, ISBN 978-0-19-512559-7. (באנגלית)
  23. ^ 1 2 - TERRORISM: GROWING WAHHABI INFLUENCE IN THE UNITED STATES, www.govinfo.gov
  24. ^ Wahhabi | Beliefs, Movement, & History | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  25. ^ The destruction of Mecca: Saudi hardliners are wiping out their own heritage - Middle East, World - The Independent, web.archive.org, ‏2011-10-20
  26. ^ Cultural Terrorism and Wahhabi Islam - Council on Foreign Relations, web.archive.org, ‏2014-09-04
  27. ^ Eugene V. Gallagher, Lydia Willsky-Ciollo, New Religions: Emerging Faiths and Religious Cultures in the Modern World [2 volumes], ABC-CLIO, 2021-02-15, ISBN 978-1-4408-6236-6. (באנגלית)
  28. ^ Ersel Aydinli, Violent Non-State Actors: From Anarchists to Jihadists, Routledge, 2016-06-10, ISBN 978-1-317-20122-9. (באנגלית)
  29. ^ Shahram Akbarzadeh, Routledge Handbook of Political Islam, Routledge, 2012-03-12, ISBN 978-1-136-57723-9. (באנגלית)
  30. ^ 1 2 Shahram Akbarzadeh, Routledge Handbook of Political Islam, Routledge, 2012-03-12, ISBN 978-1-136-57723-9. (באנגלית)
  31. ^ 1 2 David Cook, Understanding Jihad, Univ of California Press, 2015-09, ISBN 978-0-520-28732-7. (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אסלאם_קיצוני&oldid=38358282"